"עבד משכיל". הנה יקרה בעבד האדם כשהיה זריז ומשכיל שיהיה מושל בבן אדוניו כשהי' עצל וסכל כי אדוניו ימשילהו עליו להנהיגו בהנהגה ראויה וכבר יקרה שיחלק זה העבד נחלה בתוך הבני' שהם בני אדוניו כי אדוניו לאהבתו אותו יתן לו במותו חלק מה בנכסיו:
"מצרף לכסף" - הנה, הכסף יש לו מצרף יוכל האדם לבררו מסיגיו, ובו יוכל לבחון כמה יש בו מן הסיגים כשיקח ממנו משקל מה ויעמוד על השיעור שיחסר ממנו, וכזה יש גם-כן כור לזהב לברר אותו מסיגיו; ואולם הלבבות אין שם מי שיבחנם זולתי השם יתברך.
"מרע מקשיב". הנה האיש המרע הוא מקשיב על דבר און כי בו חפץ וזה ג"כ הוא מתהפך והוא כי האיש השקרן מאזין ומקשיב על דברי הרשע והעוות מהשקר ימשכו הרעות ומהרעות ימשך השקר:
(משלי יז ה): "לועג לרש חרף עושהו" - הנה, מי שהוא מלעיג על העני מפני עוניו, כבר חרף השם יתברך, שיסודר ממנו זה העניין באופן מה, כמו שמגנה המלאכה הוא מחרף בזה הפועל אותה.
ומי שהוא "שמח לאיד" שיבוא על איש אחר, "לא יינקה", שייפול בכמו הרע ההוא.
"מכסה פשע". מי שהוא מכסה פשע שפשע בו ולא ירצה לזכרו הוא מבקש אהבה כי בזה האופן ישיגה ומי שהוא שונה בדבר מפריד אלוף כי זכר הפשעים יבוא לרעות גדולות עד שאלו המדות הפחותו' יפרידו השר והגדול מעמו:
"אך מרי". הנה, לא די שלא יקבל מוסר בהכאות, אבל תמצא עם זה בקצתו שיבקש רע, והוא איש מרי, כי הוא מרגיש שיוכל מצד מריו, או יחולו עליו רעות, ועם כל זה יחזיק בו; ולזה איננו זר אם ישיג מה שיבקש, הנה ישיגהו היותר רע שאפשר, רוצה לומר, שכבר ישולח להכותו מכת אכזרי, ולא יחמול עליו, אשר על כן מרה בשם יתברך.
או יהיה הרצון בזה: הנה, לא די שלא יקבל מוסר, אבל הוא תמיד יבקש מרי, ואע"פ שישלח בו מלאך אכזרי להכותו מכות נפלאות, הנה עם כל זה יוסיף על חטאתו פשע:
"משיב רעה". הנה מי שהוא משיב רעה תחת טובה אשר גמלוהו ראוי שלא תסור רעה מביתו וזה לשתי סבות האחד מפני שהאנשים לא ישתדלו להטיב לו לפי שהם רואים שהוא משיב רעה תחת טובה ולזה כאשר תהיה הרעה בביתו לא תסור משם כי לא ישתדל איש בהסרתה והסבה השנית היא כי זה העונש ראוי שיבא עליו מהש"י על זאת התכונה הפחותה כי היא תמנע האדם מכל הטובות והשלימיות וזה כי האדם נכנע לש"י מפני רבוי הטובות אשר הוא גומל אותו תמיד ומי שלא יכיר לאנשים הטובה שהם עושים לו לא יכיר לש"י בטובות שהוא חונן אותו ויהיה זה סבה אל הכפירה בשם יתברך:
"פוטר מים". הנה ראשית המדון הוא במדרגת פותח מקום יצאו ממנו המים כי הם תמיד ירחיבו הפתח ההוא מצד שטף עובר בו ובהיות הענין כן הנה ראוי לעזוב הדבר אשר הוא סבת המדון קודם שיתערב הריב והמחלוקת כי אחר זה יתחזק תמיד הריב ולא יהיה שליט האדם להשקיטו:
"מצדיק רשע". הנה מי שהוא מצדיק מי שהוא רשע בדין או מחייב מי שהוא צדיק בדין הנה כל אחד מאלו הוא מתועב ושנוא אצל הש"י וזה כי הוא ראוי להרחיק הרשעים ולבזות מעשיהם כי בזה תועלת להרחיק האנשים מעשו' כמעשיהם ובזה ראוי לקרב הצדיקים ולשבח מעשיהם לזאת הסבה בעינה:
"בכל עת". יתתבר האוהב לאהובו בימי הטובה ובימי הרעה זה מדרך האוהב במה שהוא אוהב ר"ל שלא יעזוב אהובו לעתות בצרה, ואולם האוהב שיתחדש ויולד לו בעת צרתו הוא אח לא אוהב או ירצה בזה כי האוהב יתחבר לאהובו בכל עת כדי שישמח בטובתו ויעזרהו לעת רעתו אמנם האח לא יחוש להתחבר עם אחיו בעת טובתו אך בצרתו יתעורר לעוזרו כי הטבע יכריחהו על זה מפני היותו עצמו ובשרו:
"אדם חסר לב". והנה ספר עתה מהעזר לא יחשב בו טוב לעזור ובסוף הענין ישוב לו לנזק גדול ולזה לא יהיה זה העזר כי אם מאדם חסר לב והנה שיכנס האדם ערב בפרעון חוב רעהו ויתקע כפו לפרעו כי זה יהיה סבה אל שישוב האהוב שונא ויגיעהו נזק מזה שישוב פרעון החוב עליו:
"אהב פשע". מי שהוא אוהב למצוא פשע בדברים שיאמרו לו או יעשו, וידקדק בהם בזה האופן, הנה הוא "אוהב מריבה" ומחלוקת, כי זה יוליד המחלוקת. ומי שהוא "מגביה פתחו" להשקיף בדברים בצד שישים עצמו בעליונות מקום, כי זה יהיה סבה אל שימצא פשע בדברים, לחשבו עצמו גדול המעלה ושראוי לו מהכבוד הרבה, הנה הוא "מבקש שבר", כי זה סבה להביא עליו רעות גדולות. והנה לקח זה הלשון על צד שלימות המשל, כי מגובה הפתח יקרה שיפול מטה וישבר:
"לב שמח". הנה משמחת הלב יתחדש טוב מראה הגוף להתפשט הדם והחום הטבעי בחלקי הגוף והרוח נכאה שהיא הפך שמחת לב הוא תיבש האיברים מפני התקבץ הדם והחום הטבעי בפנימי הגוף והנה יבאר בזה שהשמחה משובחת וההצטער מגונה:
"את פני מבין חכמה". הנה המבין ימצא את פניו חכמה כי כל מה שירגיש אותו מהדברים הנמצאים ימצא חכמה נפלאה כשיחקור למה שהוא על מה שהוא עליו ואולם הכסיל כשיבקש החכמה הנה עיניו בקצה הארץ לחשבו כי שם לבד תמצא לו ולזאת הסבה יתעצל בבקשתה:
... ולא די לו בזה, אבל יהיה בוחר הרע כל כך למי שהוא "לא טוב", "גם ענוש" - עד שכבר "יענוש הצדיק" על צדקו, "ויכה הנדיבים על יושרם" כי כל עושה טוב הוא רע בעיניו:
"חושך אמריו". הנה האיש היודע דעת מונע אמריו שאינו מדבר דבריו בלתי צריך ומי שהוא איש תבונה נותן לעצמו יקרת רוח ולא יהיה מסב ומתחבר מאד עם בני המעלה ולא יהיה מרבה דברים אך דברו יהיה יקר לא שיעשה זה דרך גאוה כי זה יהיה מגונה:
