מַצְרֵףתנור זיקוקלַכֶּסֶףמשמש להפרדת הכסף מהפסולת הדבוקה אליווְכוּרתנור התכהלַזָּהָבמשמש להפרדת הזהב מהפסולת, וּבֹחֵן לִבּוֹתמפריד בין האנשים שליבם טהור לבין הצבועים והמזוייפים
"מצרף לכסף" - הנה, הכסף יש לו מצרף יוכל האדם לבררו מסיגיו, ובו יוכל לבחון כמה יש בו מן הסיגים כשיקח ממנו משקל מה ויעמוד על השיעור שיחסר ממנו, וכזה יש גם-כן כור לזהב לברר אותו מסיגיו; ואולם הלבבות אין שם מי שיבחנם זולתי השם יתברך.
"מצרף וכור" - שמות הכלים אשר יתיכו בהם הזהב והכסף.
מצודת דוד
"מצרף" - הכסף והזהב, כאשר מי ירצה לדעת כמה יש בהם מן הסיגים, יקח ממנו במשקל ידוע, וישימו בכור, והסיג ישרף ונשאר הכסף והזהב נקי, ובזה יבחן הכל. אבל לבות בני אדם, יבחנם ה' הטובה היא אם רעה.
(ג-ד) "מצרף לכסף" וכו' "מרע מקשיב" וכו', "הכסף" כדי לברר ממנו הסיג צריך "מצרף, והזהב" היקר יותר, סיגיו דבוקים בו יותר ולהפרידם ולזקקם צריך "כור", שהיא אש גדולה יותר "וה' הוא הבוחן לבות", לטהרו מן הסיגים כל אחד לפי מה שהוא, שיש לב שהסיגים בלתי דבוקים בו כ"כ ונמשל ככסף, והוא החוטא בין טוב לרע במפורסמות מצד התאוה, וזה יצורף באש קטנה, ויש המעוה בעיוניות בדברים שבין אמת ושקר שהם בבינה, וזה נמשל כזהב, כי העון והשכל חשוב מן המעשה, אבל הסיגים שלו דבוקים בו יותר וצריך כור ואש גדול לזקקו ולבחנו, ומפרש שהמצרף לכסף, הוא "מרע המקשיב על שפת און", ששומע לתאוותיו שהוא עץ הדעת טוב ורע, שענינו בשפה שהיא חיצונית נגד הלשון. כי ההבדל בין טוב ורע יודע ע"י החושים והדעת שהשפה רומזת על הדעת, ומי שמקשיב על שפת און שהיא התאוה בדברים המפורסמים ומחליף טוב לרע, הוא מרע, והכור לזהב הוא אל "המאזין על לשון הוות", שהלשון הוא בבינה, ואם מקלקל בבינה מביא שבר וניגוד להויה ולישות, והוא שקר, כי מחליף האמת בשקר, וזה צריך כור לזהב להסיר סיגיו ותערובות המינות אשר בו:
ביאור המילות
"מצרף, כור". האש של הכור גדולה יותר ומזה שם כיריים, כמ"ש בס' התו"ה שמיני (סי' ק"ס):
