קטגוריה:משלי א ב

עריכה

"חכמה". כל המתואר בשם חכמה צריך שתהיינה באותו הענין שני דרכים הפוכים זה מזה נמצאים במציאות קיים, ואז יתואר הדרך האחד מהן בתואר חכמה והדרך ההפוך לו יתואר בתואר סכלות. אבל אם אין בענין ההוא רק דרך אחד ואין דרך אחר הפוך ממנו נמצא במציאות, לא יפול עליו לשון חכמה, אבל הוא תחת סוג הבינה והדעת והשכל. וענין שיש בו שני דרכים הוא כמו ענוה וגאוה, אמת ושקר, אהבה ושנאה, נדיבות וכילות, האכילה והצום, הזימה והפרישות, הקדושה והטומאה, וכל כיוצא בהם (גן כלל א'), ואין בכח האדם לחקוק חקי חכמה מדעתו ושכלו ובינתו, שא"א לשום נברא לברר במופת איזה משני הדרכים חכמה ואיזה סכלות (שם כלל ט'), ולכן אין דרכי החכמה נודעים באמת ובברור נשגב מדרך המופת זולתי להשם ב"ה לכן הוא לבדו מחוקק חקי החכמה ומודיעה לבני אדם, וכל ענין המכונה חכמה בכתבי הקדש הוא ענין אלהי, ר"ל דרך ומנהג שחקק ויסד אדון הכל יתברך וצוהו לבני אדם שיתנהגו בדרך זה ושישמרו מדרך ההפוך לו (שם כלל י'), וע"כ א"א שיודעו דרכי החכמה זולתי בנבואה, וקצתם יודעו להם בראיית עין והבנת הלב, והנודע בנבואה הם דברי תורה שבכתב ושבעל פה שחקותיהם ומשפטיהם ומצותיהם מתפשטים על כלל הדרכים והמנהגים הן בפעולות הגויה כמו המאכלות והמשקים והבעילות והנגיעות והדבורים והקנינים, הן במדות הנפש כמו הרחמים והחנינה והנדיבות והאהבה והשנאה והענוה וכיוצא, הן בדעות, ואין קץ לדברי החכמה כי פרטיהם ופרטי פרטיהם לא הכילום ספרים ומגלות, ובעבור שדרכי החכמה לא יודעו לאדם משכלו, וגם אין אתנו עוד נביא להשיגם בנבואה, א"א שיחכם האדם זולת אם ילמד דרכיה בס' תורת ה' או יקבלנה מפי חכמים, ומ"ש שקצתם יודעו בראיית העין והבנת הלב, הם קצת דרכי החכמה שנלמד מן ההנהגה העליונה שמנהיג עולמו בחסד ורחמים ובענוה ובצדק נסמך ע"מ שאמר והלכת בדרכיו (שם כלל י"א):

"ומוסר", שורשו יסר, ומשתתף עם פועל אסר, רק שזה בא על מאסר הגוף, ופועל יסר בא על מאסר הנפש. ובא על כל דבר שבו אוסרים את הנפש בל תצא חוץ לגדרה:

• בין על ידי שיביא ה' ייסורים על האדם להשיב אותו אל דרך הטוב, ונמצא בזה אצל ה' גם-כן לשון תוכחה והתבארו הבדליו (תהלות ו א) ובכמה מקומות.
• ואצל בני אדם בא פועל יסר במוסר שיאמר הגדול אל הקטן, שמכריחו לשמוע בקולו.
• ובספר הזה בא על יראת ה', שהיא האוסרת הנפש שתלך בדרכי החכמה, וכמו שנאמר בפנים.

ושנבדלו מוסר ותוכחה, התבאר (ירמיה ב יט) ובכמה מקומות:

• לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

• לידע "חכמה" - שלא ייפול ברשת היצר הרע אשר הוא פורש לרגליו ושלא יתפתה בפיתוייו;
• "ומוסר" - אם יצרו מתגבר עליו, לייסר את עצמו ולשבור אותו.

וכמו שנאמר (ישעיהו מט ט): "לאמור לאסורים צאו, ולאשר בחושך היגלו", והיינו:

• אותן שכבר ביד יצרם, והם אסורים תחת ידו וגבר עליהם מאד, ייצאו על-ידי המוסר;
• ואותן שהם בחושך, שלא ראו אור ואינם מכירין פיתוייו, על-ידי התורה ייגלו להם ויכירו פיתוייו.

"להבין אמרי בינה" - כי אף אם ישבר את יצרו ותאוותו, יראה לשבר בדרך התורה, ולא יהיה צדיק הרבה יותר ממה שכתוב בתורה, למשל שיתענה כל השבוע וגם בשבת, וכדומה.

ואלו השלושה הוא נגד שלושה שכליים שבאדם - שכל העיוני, שכל המחשבה, שכל המעשה:

• העיוני הוא בדרכי שמים, בהילוך כוכבים ובמרכבה וכדומה;
• ושכל המחשבה הוא להנהיג את עצמו במידות;
• ושכל המעשה הוא במעשה.

והן נגד: חוקים, ומשפטים, ומצוות:

• חוקים - בשמים, כמו שנאמר (איוב לח לג): "הידעת חקות שמים";
• ומשפטים - הוא בארץ, כמו שנאמר (משלי כט ד): "מלך במשפט יעמיד ארץ";
• והמצוות הן מחברין שמים וארץ.

והן סוד שמים, וארץ, ואדם המחברן.