רבנו יונה על משלי א ב
<< | רבנו יונה על משלי • פרק א' • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לָדַ֣עַת חׇכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר
לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה׃
"לדעת חכמה ומוסר" - חבר משלי שלמה. לדעת ממנו חכמה ומוסר. והחכמה היא מדת הצדיקים ודרכי האמת והצדק אשר יודיע ויבאר בספר הזה. והמוסר הוא גנות הרשעים והודעת הנזק וההפסד המגיע מהם. ותראה הרבה מקראות בספר הזה מקצת המקרא מדבר על מדת הצדיק ומקצתו בגנות מדת הרשע וראוי ליסר נפשו תחלה להרחיק מדת הרשע ולהיות גדור ממנה שלא יכשילהו היצר עליה בעתים אשר יקר מקרהו להתגבר לשלוט באדם ואח"כ ירגיל נפשו לעלות במעלת מדת הצדיק. ודע כי לא הנמלט והמטהר מדרך מדת הרשע עולה למדת הצדיק כי הוא נתונה בקצה האחרון מן הצדק והישר והיא אמצעית בתולדתה ולא תמצא באדם זולתי לאחר הטורח וההרגל.
"להבין אמרי בינה" - הבנת הדבר היא ההגעה לתכלית כונת האומר בו בהבין אליו המחשבה כמו (דניאל ט ב): "הבן להלז את המראה". ופעמים תבוא על ההכרה כמו (משלי ז ז): "אבינה בבנים" (שמואל א ג ח): "ויבן עלי".
"אמרי בינה" - דברים עמוקים שלא ישיג אדם לדעתם עד שיתבונן בהם ויעמיק בהבנתם, ויש לפרש לדעת חכמה ומוסר, הטוב באדם שידע חכמה ומוסר והוא במקום אזהרה כמו זכור, אבל מן הכתוב בענין (משלי א ה): "ישמע חכם ויוסיף לקח" יש ללמוד כי על דברי הספר ידבר שחברם לדעת מהם חכמה ומוסר.