מעדנות - יש שפירשו מעניין פינוק (יונתן, רש"י) , "שמחה ותענוג" ( מלבי"ם ) , כמו (בראשית מט כ): "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ, וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ", (איכה ד ה): "הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים". איך ייתכן שאגג הרגיש שמחה ותענוג?

1. ייתכן שבתי הכלא הישראליים, אז כהיום, נהגו לפנק את השבויים הגויים ולתת להם לאכול מעדנים;

2. וייתכן שהוא התעדן על מה שעשה בלילה הקודם, כדברי המדרש.

3. אולם יש שפירשו מעניין קשירה, "מעדנות - קשור בשלשלאות" ( מצודות ) , כמו (איוב לח לא): "הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ"( פירוט ), אולי היפוך אותיות מהשורש ענד, (איוב לא לו): "אֶעֶנְדֶנּוּ עֲטָרוֹת לִי", (משלי ו כא): "עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ"( פירוט ).

סר מר המוות -

1. יש שפירשו: המוות, שהוא מר ועצוב, סר ומתקרב אליי ( רש"י , מצודות) ;

אולם, הפועל סר מציין, בדרך כלל, התרחקות ולא התקרבות.

2. יש שפירשו מר מלשון תמורה והחלפה: "רוצה לומר, הנה סר ממנו תמורת המות, כי עד עתה נתנו לו חיי הבוז והעבדות חליפות המות, וזה קשה מאד בעיני השרים יותר מן המות, ועתה סר החליפין הזה, ולכן בחר שם מר שמורה גם על מרירות, כי חליפים האלה מרים מן המות, ולכן שמח על מיתתו" ( מלבי"ם ) .

3. יש שפירשו, שהוא עדיין היה בטוח שיינצל ממוות:

• צורתו של שמואל הוכיחה את גודל חסידותו ורחמנותו, ולכן קיווה אגג שהנביא הזקן יחמול עליו ויקרא לו דרור, ולפיכך אמר בוודאי סר ממני המוות המר, כי לא ימיתני ( שיעורים בספר שמואל א טו , ע"פ רלב"ג) .
• "גם אגג מזרע עמלק אף על פי שראה מפלתו בשעה שבא שמואל אצל שאול להרגו, עדין לא היה מאמין" ( סיפורי מעשיות (ברסלב) מחכם ותם ) .

4. ולענ"ד, אגג אכן היה מרוצה מכך שהסיר מעליו את מרירות המוות - את האובדן המוחלט - לאחר שהשאיר זרע בשפחתו.