קטגוריה:בראשית לז ל

ראו: תהליך מכירתו של יוסף לעבדות

ראו: שפיטת מכשפים

ראובן שב אל אחיו היושבים לאכול לחם. מכאן שהוא לא היה איתם כאשר הם דיברו על מכירת יוסף. כאשר ראובן חזר הוא ראה את האחים, וראה שיוסף לא איתם. חשדותיו התאמתו. ראובן חזר המום, "הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ". ראובן קורא לאחיו הצעיר, הילד. ראובן לא מדבר על יוסף, בכורה של רחל. זה לא הילד האהוב של יעקב. זה לא האיש שמתחרה בו על הבכורה. ראובן מסתכל על יוסף כאילו שזה הילד שלו, שהיה עליו לשמור עליו. רגש אחריות גדול נפל על ראובן. הוא נכשל. הילד איננו - אחיו רצחו אותו, עכשו כבר מאוחר לעשות משהו.

ראובן לא ידע מה קרה. למה הוא לא חקר?
סביר שראובן לא רצה לדעת. כל מה שחשוב לו זה שהוא יחזור בלי יוסף, לעולם.

ראובן היה בטוח שהאחים רצחו את יוסף וקברו אותו, כפי שהם תיכננו בהתחלה. מדבריו, האחים הבינו שזה מה שהוא חושב עליהם. סביר, שכתגובה, האחים הדיחו אותו מלהיות מנהיגם.
ראובן לא שאל לאיפה יוסף נעלם. אם הם אמרו לו, הוא לא הציע לרדוף אחרי הישמעאלים ולקנות את יוסף חזרה. הוא בעצמו לא ניסה לרדוף אחרי הישמעאלים. ייתכן שראובן קיבל שאלוהים הציל את יוסף, וגורלו של יוסף נמצא בידי אלוהים.

משחק מלים יפה: "אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי".
פעמים הוא אומר "אֲנִי", הדגש הוא על הבעיה שלו. איך הוא יסביר (במיוחד שהוא לא יודע).

כמו "בראשית ברא" המתחיל באות "ב" גם כאן הסיפור מתחיל ב"ב" "בָא" - מכאן והלאה הכול שונה. המשפחה התמותתה.
האסון הכבד, החרפה והעוון מחברים את האחים ביחד לשמור את הסוד ולהיות אחראים אחד לשני. כל אחד חושש שהשני יגלה ליעקב, והם צריכים להיות ביחד לשמור אחד על השני כל הזמן.