קטגוריה:שמות יב לח

מהו אותו ערב רב שעלה עם ישראל ממצרים? - כמה פירושים:

1. "ערב רב - תערובות אומות של גרים" ( רש"י ) . מצרים היתה "בית עבדים", היו בה עבדים מעמים רבים. כשבני-ישראל גורשו ממצרים, עבדים רבים כנראה ניצלו את ההזדמנות והצטרפו אליהם כדי לצאת לחירות יחד איתם.

2. ייתכן שבין הבורחים היו גם מצרִים. עוד קודם לכן למדנו שהיו מצרים שיראו את דבר ה', (שמות ט כ): "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים", וייתכן שהם החליטו מרצונם החופשי להצטרף לעם ישראל.

3. הביטוי עֵרֶב נזכר גם ב (נחמיה יג ג): "וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה, וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵל", ושם הוא מציין נישואי תערובת: נשים נכריות שהיו נשואות ליהודים, או גברים נכרים שהיו נשואים ליהודיות. לפי זה, מסתבר שגם כאן המשמעות דומה: "שאם היה שהתעוררו אנשים להתגייר, אין טעם שיצאו אתם, כי ישראל לא אמרו ללכת לצמיתות אלא לחזור מיד [לאחר שלושה ימים], ולא ייתכן לאנשים נכרים שיתערבו עמהם בחגם אשר יחוגו לאלהיהם אם עד היום ההוא לא יראו את ה' ולא דבקו בישראל ולא נימולו, וכטעם "וכל ערל לא יאכל בו" (פסוק מ"ח).  והגה מצאנו ויבדילו כל ערב מישראל , שהכוונה עירוב ע"י חיתון; על-כן נראה לי, כי ערב רב זה היה מעורב עמהם מלפנים, והם מצריים שנשאו ישראליות ומצריות שנישאו לישראלים" (שד"ל).

4. אולי "עֵרֶב" היו עבדים או משרתים של בני ישראל כמו הצאן והבקר המופיעים בפסוק, ולא היו אנשים חופשיים לבחור.

יש מפרשים, שהערב-רב הוא האספסוף שנזכר ב (במדבר יא ד): "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה, וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל , וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר", שהרי הכתוב מבחין בין ה"אספסוף" לבין "בני ישראל" (אבן עזרא, שד"ל ועוד).

לעיון נוסף: עלייתם ונפילתם של הערב-רב / חגי רפי.

משה קיבל את הנכרים שהתערבו בעם ישראל. כך יעשה גם מרדכי כשיקבל את המתיהדים, (אסתר ח יז): "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים". אין תאור מה קרה ל"עֵרֶב רַב" בהמשך. הם לא הומתו, לא נפגעו אלא פשוט נבלעו בעם ישראל. ויש טוענים, שכך צריך להיות החוק גם בזמננו - כל המצטרף לגורלנו, מתקבל (אילן).

1. "וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" זאת לא בדיוק התמונה של עבדים מעונים. בנוסף ידוע שאפילו פרעה ידע שלבני ישראל יש צאן ובקר רב, (שמות י ט): "בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ כִּי חַג יְהוָה, לָנוּ". ובהמשך ראובן גד וחצי מנשה מבקשים להשאר בעבר הירדן המזרחית בגלל המקנה שלהם, ככתוב: "וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד, עָצוּם מְאֹד" (במדבר לב א).
2. במכת דבר (שמות ט ו): "וַיָּמָת, כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם; וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא מֵת אֶחָד", וכך מחיר הבקר של בני ישראל עלה מאוד בערכו.
3. בני ישראל היו בעלי בתים, (שמות יב ד): "לָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת".
4. כיון שבני ישראל השאירו לשכניהם את בתיהם ואת ארץ גושן כערבון, ומעולם לא דרשו את מחירם, סביר שמחיר הבית והשדה שהם עזבו היה מעל "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת" שהם שאלו מהמצרים.

לסיכום לא נראה שבני ישראל היו עניים במצרים. להפך, רואים עם חזק ואמיץ, שלא מפחד לסמן את דלתות ביתו כהזדהות קבוצתית, ופועל באחדות.

לזרעו של תרח היתה תופעה בריאותית מעניינת, שנולדו להם רק בנים.
לתרח שלושה בנים, לאברהם שני בנים, ליצחק שנים, ליעקב תריסר ובת אחת, לבני יעקב 45 בנים ורק בת אחת, להרן אחי אברם בן אחד, לנחור אחי אברם שמונה, לישמעאל תריסר ובת אחת או שתים, לעשו שבע. התופעה הזאת תמשיך לדורות.
אלוהים בחר את אברהם בגלל התופעה הזאת, כדי שהגידול יהיה מהיר יותר, ככתוב על בני ישראל במצרים שהם "פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד" (שמות א ז). סביר שאלוהים גם ידע שעם שרובו גברים ללא נשים הוא אלים ותקיף יותר ונדחף לכיבושים. ובנוסף, בנות ישראל לא יתחתנו עם מצרים ויקרעו מעם ישראל, או יתחתנו עם קרוביהם במשפחה ותיהיינה בעיות תורשתיות. במצב הבריאותי הזה כל הגברים בבני ישראל היו צריכים נשים זרות. סביר שבמצרים בני ישראל לקחו נשים מצריות, כיוסף, וייתכן שהערב הרב היו משפחות הנשים שנספחו לבני ישראל. במשך הזמן התופעה הזאת נעלמה כאשר בנים נולדו לגברים שאינם מזרע אברהם.

ייתכן שאלוהים הרשה ל"עֵרֶב רַב" להצטרף, כי אלוהים היה צריך להביא נשים לבני ישראל במשך ארבעים השנים במדבר, אנשי ה"עֵרֶב רַב" סיפקו את הנשים לבני ישראל והתערבבו בהם. ניתן לראות שחסרו לבני ישראל נשים, כי כאשר הם נצחו את המדינים הם שבו "אֶת נְשֵׁי מִדְיָן, וְאֶת טַפָּם" (במדבר לא ט), אולם משה הגביל וקבע, "וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ, לָכֶם" (במדבר לא יח).

אם לבני-ישראל היה הרבה צאן ובקר, מדוע הם התלוננו שאין להם בשר לאכול (שמות טז, במדבר יא)?

- נראה שלא לכל בני ישראל היה צאן ובקר במידה שווה. בבמדבר לב מסופר שלשבטי גד וראובן היה הרבה צאן ובקר, ומכאן שלשבטים אחרים היה פחות. ייתכן גם שבכל שבט ושבט היו פערים טבעיים בין עשירים לעניים (ראו שמות ל טו) - לעשירים היה הרבה צאן ובקר ולעניים מעט או בכלל לא.