קטגוריה:בראשית מג כו

האחים חיכו לצוהרים עד שיוסף חזר לביתו בסוף יום העבודה לאכול עם כל בני ביתו.
האחים הביאו את המנחה: "מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים" (ביאור:בראשית מג יא), אשר הם הכינו וקשטו. וכפי יעקב בקש מאלוהים, כדבריו: "וְאֵל שַׁדַּי, יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ" (ביאור:בראשית מג יד) האחים נתנו לשליט כבוד מלכים "יִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה", ללא סימן של כעס או בושה.

עכשו כל האחים באו לקבל תבואה, והנה 11 האחים משתחווים ליוסף ונותנים לו כבוד. האם זה הרגע שבו החלום הראשון מתקיים? נאמר שיוסף זכר את חלומותו, ככתוב: "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם" (ביאור:בראשית מב ט). לא נראה שהאחים הבינו שהם משתחווים ליוסף אחיהם. הם לא זיהו את יוסף, ואת הקשר הברור לחלומו. קשה לדעת אם האחים השתחוו לשליטים אחרים לפני כן והם לא חשבו שזה עניין רציני, הן האחים, ללא בנימין, כבר השתחוו לעשו (ביאור:בראשית לג ו).

אנו רואים דוגמא שבני ישראל, כולל בנימין, משתחווים לשליט זר, ללא בושה וללא התנגדות. מאז ועד מרדכי היהודי אין שום רמז שאסור לבני ישראל להשתחוות לשליט. חל איסור לעבוד לצלם, והשתחוות עשויה להתפרש כעבודה לאל זר, אולם אין כל איסור להשתחוות לאדם, אפילו אם הוא יושב ליד או לובש או עונד צלם. הרמב"ם ראה בסרוב שכזה התאבדות.

האחים, כולל בנימין, השתחוו ליוסף.
אולם האחים לא השתחוו ליוסף ביודעין. הם נתנו כבוד לשליט מצרים ולא ליוסף. לכן בשלב זה הנבואה לא התקימה במלואה.