לאחר משא ומתן, נקב עפרון במחיר שהוא רוצה עבור מערת המכפלה והשדה שמסביבה:

(בראשית כג טו): "אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי! אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא? וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר"

מדוע דווקא 400 שקל כסף?

1. ע"פ התורה, מחיר של שדה בגודל "זרע חומר שעורים" (יחידת שטח מקובלת, כ-20 דונם) הוא 50 שקל כסף, (ויקרא כז טז): "וְאִם מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ אִישׁ לה', וְהָיָה עֶרְכְּךָ לְפִי זַרְעוֹ, זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף"( פירוט ). זהו המחיר ל-50 שנה; אם שדה המכפלה היה בגודל של "זרע חומר שעורים", אז אברהם למעשה שילם את מחירו עבור 400 שנה.

ה' הבטיח לתת לו את כל הארץ במתנה, אולם ה' גם אמר לו,  בראשית טו יג: " "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת" "שָׁנָה... ודור רביעי ישובו" "הנה, כִּי לֹא שלם עון האמרי עד הנה" ". אם כך, 400 שנה מאוחר יותר, כל הארץ - כולל מערת המכפלה - תהיה שייכת לצאצאיו של אברהם. אברהם רצה רק לשלם על תקופת הביניים, ולכן שילם 400 שקל כסף. (החשבון לא לגמרי מדוייק, שהרי דברי ה' נאמרו כ-60 שנה לפני פטירת שרה; אולם, גם בני ישראל התעכבו שנים רבות, מרגע שיצאו ממצרים ועד שכבשו את חברון) . 

2. לפי חז"ל, השקלים ששילם אברהם היו קנטרין, כלומר כל אחד מהם היה שווה 100 שקלים. פרופ' דניאל מיכלסון מסביר, ששטחה של מערת המכפלה היה 8 "זרע חומר שעורים", כלומר " "אברהם קנה את מערת המכפלה... ל-100 יובלות. ואף לשיטת החכמים, שמחזור היובלות הוא 49 שנה, הוא קנה ל- 4900. הקניין נעשה בשנת 2086 בהרד והוא תקף עד שנת 6986, כמעט עד סוף אלף השביעי. ועדיין חסר 14 שנה. ויל ש- 14 שנה שכבשו וחלקו את הארץ, אותם בני ענק החזיקו בשדה המכפלה נגד רצון בני ישראל. לכן 14 שנה ירדו מן החשבון" " (פרופ' דניאל מיכלסון) .

פתיחה מכובדת. עפרון מכבד את אברהם כאדון, ומודיע לכל אנשי המקום "שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ", שמעו לקולי. כך גם פתח משה בדברי שירה: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (דברים לב א), וישעיהו "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי ה' דִּבֵּר" (ישעיהו א ב). עפרון מתכונן לנהל את הויכוח בנוכחות קהל ובצורה מכובדת, ולא בסתר ובתככים.

בהנחה שפרוש המילים "כְּסוּת עֵינַיִם" (ביאור:בראשית כ טז) היא קבורה, כשם שהיוונים (פלישתים) הניחו מטבע כסף על עיניי המת, אז אבימלך מלך גרר נתן לאברהם עבור קבורתה של שרה "אֶלֶף כֶּסֶף", ומהכסף הזה, שהיה שייך לשרה, אברהם קנה לשרה ומשפחתה את מערת המכפלה ל"אֲחֻזַּת קֶבֶר" לעולם. בצורה זאת לישמעאל לא היתה זכות להקבר עם אביו.

עפרון מציין שאברהם הינו עשיר מאוד, וכל סכום שעפרון יציג זה בהסג ידו של אברהם אחרי המתנות ממצרים והשלל מארבעת המלכים (למעט רכוש סדום). עפרון גם מעלה שגם הוא עשיר מאוד ויש לו כנראה אדמות נוספות ורכוש רב, כך שכל העניין הוא לכבוד המת שיהיה לאברהם אחוזת קבר מכובדת בתשלום מכובד וכולם ישארו חברים.

עפרון פתח בבהצעת מחיר כשאלה: "בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא?". היתה קיימת אפשרות שאדם אחר יחליט שמתחילה כאן מכירה פומבית, והוא יכול להצטרף ולהציע יותר. כדי למנוע זאת, עפרון הגביל את העיסקה לאברהם בלבד - רק ביני ובינך.

אברהם רצה את המערה כדי להפכה למערת קבורה לדורות. המערה היא בצלע ההר שאינו בשימוש כשדה. למערה למעשה אין ערך. ולכן אברהם ועפרון הסכימו לדון על ערך השדה הצמוד למערה, ושימכר יחד עם המערה. אברהם התכוון לחפור ולהגדיל את המערה כרצונו, כדי לשמש מקום קבורה למשפחה לדורות.
אדמה ושדה שיכים למשפחה לדורות. זה מקור הפרנסה. זה האיחוד של המשפחה. אדמה לא מוכרים. אולם כאן עפרון חייב למכור לאברהם את השדה. מה המחיר שהוא ינקוב?

1. אם עפרון חושב שהוא נושל מאדמתו, ויקח לו זמן מה למצוא אדמה למכירה, באיכות כזו, הוא יבקש מחיר כפול או משולש לשדה שכזה. אברהם היה מוכן למחיר גבוהה ואולי הוא מראש ידע שהוא יהיה חייב לקנות גם את השדה (הן הוא היה היה הראשון שהזכיר את השדה (בראשית כג ט)) ולכן בא מצויד בסכום גדול של כסף עובר לסוחר.
2. אם עפרון הבין שאברהם לא רצה ולא ישתמש בשדה ולא יהפך מרועה צאן לחקלאי. הוא ניחש שהשדה ישאר חופשי להשכרה, ומי היה במצב טוב ממנו להמשיך לעבד את השדה. במקרה שכזה הוא ביקש מחיר אמיתי של השדה ואולי אפילו נתן הנחה לאברהם. לכן עפרון לא דיבר על היבול של השדה והפירות על העצים ולא הוסיף אותם לתשלום עבור השדה. אברהם ידע את ערך השדה לפי גודלו והיבול שלו ולכן בא מוכן לתשלום בכבוד והראה שהוא הבין את עפרון ומקבל ללא עוררין את החלטתו המכובדת.
3. בזמנו אברהם קיבל מאבימלך מלך גרר "אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם" (ביאור:בראשית כ טז) בעבור שרה. אחת מהאפשרויות ל"כְּסוּת עֵינַיִם" היא שהכסף נועד כמתנת קבורה לשרה, בכבוד מלכים כנהוג אצל אנשי כנען והיוונים (פלישתים), שהניחו מטבע על עין הנפטר. בכנען נמצאו קברים בהם בחללי העיניים של המת היו מטבעות כסף. אפשרי שסיפור אברהם ושרה בגרר התפרסם בכנען, כי אברהם נעשה בן חסותו של אבימלך וקיבל רשות לגור בטוב שבארצו (ביאור:בראשית כ טו). קשה לדעת אם עפרון היה מודע למתנה ששרה קיבלה מאבימלך לפני כ-37 שנים, שאברהם התחייב לקבור אותה בכבוד כאשר הוא לקח את הכסף מאבימלך ואת הסכום שעמד לרשותו של אברהם עבור קבורתה של שרה.

וכך יגמר העניין, לאברהם תהיה המערה ושטר מכר של השדה, ולעפרון ישאר השדה לשימוש כבעלי המקום, ועפרון הסכים לשמור על המערה לאברהם ומשפחתו.