ביאור:מ"ג בראשית כג טו
אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף[עריכה]
וטעם ארץ ארבע מאות שקל כסף. על דעת אונקלוס שהיא שוה כן, אולי רצה לומר שהיו דמיה קצובים כן במקום ההוא, כי כן המנהג ברוב הארצות להיות מחיר שדה קצוב לפי מדתו. וכדברי רבותינו (ב"מ פז.) עפרון קצב דמים כרצונו ביוקר גדול, ואברהם בנדבת לבו שמע ועשה כרצונו והגדיל. ועל דרך הפשט "ארץ ארבע מאות שקל כסף" שקנה אותה בכך עפרון או אבותיו הקדמונים:
ארץ ארבע מאות שקל כסף. כתרגומו ארץ שהיא שוה כן. או יאמר כי עפרון קנה אותה או אבותיו הקדמונים בסך הזה. ודעת רז"ל שלא היתה שוה כל כך אבל עפרון קצב הדמים ביוקר גדול ואברהם מתוך נדיבותו הודה בדבר: ובמדרש ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא, הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, מנין מאברהם שאמר (בראשית יח) ואקחה פת לחם, וכתיב מהרי שלש סאים קמח סלת, וכתיב ואל הבקר רץ אברהם. אבל הרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. מנין מעפרון שאמר לאברהם ארץ ארבע מאות שקל כסף וגו', ולבסוף כתיב וישקול אברהם לעפרון עובר לסוחר. עפרון רשע היה והיתה עינו צרה, עפרן כתיב בגימטריא ר"ע עי"ן:
[מובא בפירושו לפרק ט"ו פסוק י"ג] ארבע מאות שנה. טעם המספר הזה בגלות מצרים לא נודע, ואחד ממפרשי התורה ארין מגיד ואין משמיע בזה דבר. אמנם אם תדקדק תמצא כי המספר הזה נזכר ברוב המקומות אצל עין הרע, כי עין רע' מספרו ארבע מאות, ואות תי"ו תכלית כל האותיות, וכן עין הרע מכלה הכל, ולפי שנתוסף באברהם אות ה"א שהיא מדת הדין, לכך שלטה בו עין הרע שהו מכח הדין שנגזר על זרעו להשתעבד ארבע מאות שנה, כמספר עי"ן הר"ע לפי ששלטה בו עינו של שטן, וזהו שאמר: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, כלומר זרעך הנולד מבין שני ההי"ן שהם מדת הדין, ושלטה בו עין הרע שהוא מכח הדין, לכך: ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. וכן תמצא בעפרון החתי שהיה לו עין הרע, וכן עפרו"ן בגמטריא עי"ן ר"ע, כמו שהזכיר ארבע מאות, וכן תמצא בעשו המתפרנס ממדתו של יצחק שהוא מדת הדין שהיה לו עין רע, ודרשו רז"ל: ורוח תשימו בין עדר ובין עדר, למה אמר יעקב כן, כדי להשביע עינו של אותו רשע. וכתוב בו וארבע מאות איש עמו. ומצאתי בבראשית רבה: ואלו עיינין כעיני אנשא בקרנא דא, זו מלכות אדום הרשעה שהי מכנסת עין הרע בממונו של אדם:
והנה אברהם שונא מתנות היה ולא רצה לקבל מתנה ממנו כי אם בכסף מלא וכן דרכן של צדיקים. וכן מצינו בדוד המלך ע"ה שקנה הגרן ולא רצה לקבל מן ארונה שהיה נותן לו במתנה. וזהו שכתוב (שמואל ב כד) ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים. והשיב לו דוד, לא כי קנה אקנה מאתך במחיר ולא אעלה לה' אלהי עולות חנם וכתיב ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים ויבן שם דוד מזבח לה':
בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר:[עריכה]
ביני ובינך. בין שני אוהבים כמונו מה היא חשובה לכלום אלא הנח את המכר (ב"ר) ואת מתך קבור:
ארץ ארבע מאות. ארץ שאינו שוה אלא ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא והי' לך לקחתם ממני בחנם ואת מתך קבור בחנם אם תרצה:
מה הוא. הלוא מצער היא, ומספיק הדבור להקנות לך מעכשו, באפן שתהיה קובר בתוך שלך אף על פי שלא נתת המעות עדין.