ביאור:מ"ג בראשית כג ט
וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ[עריכה]
וטעם ויתן לי, ויתננה לי. שאחשוב אותה כמתנה, אם בכסף מלא אקחנה ממנו. ועל כן לא הזכיר לשון מכירה, וכן אוכל בכסף תשברני ומים בכסף תתן לי (דברים ב כח), שהמים הנתנים במתנה אתן בהם כסף, או שהוא דרך הלשון להזכיר כן במכירות:
ויתן לי וגו'. דקדק לומר לשון מתנה הגם שנטל ממנו דמים כאומרו בכסף מלא, גם דקדק לומר בתוככם. הנה נתחכם אברהם לקנות המערה בסדר שאין אחריו ערעור ולהיות שרז"ל אמרו (זהר ח"א קכח) שעפרון מימיו לא ראה במערה זולת החשך והבהלה ואם כן יכול הוא לבא בטענה כשידע שהמערה יקרת הערך ואפילו לעולם חוזר הוא ואין זכות המערה מתקיים ביד אברהם לעולם. והגם שאין אונאה לקרקעות, חש אברהם לסברת הירושלמי שכתבו התוספות (קידושין מ"ב:) שיש להם אונאה בחצי דמיהם ודוקא אונאת שתות אין להם: עוד יש לחוש שמא יערערו אחר המכר מדין המצר או שיצא אחר כך שטר שעבוד על הקרקע ההוא ויטרפוהו מיד אברהם לזה נתחכם לתקן כל זה ואמר לשון מתנה ומכר, הכוונה בזה שיעשה אופן שיש בו שניהם והוא החליפין שיש בו מכר ויש בו מתנה שיכול להחליף מחט בגמל ואין בהם אונאה בשום אופן. ודין חליפין ישנו בקרקע ובמטלטלין אבל לא במטבעות, לזה אמרו ז"ל בבכורות וז"ל (נ.) אמר רבי חנינא כל שקל שכתוב בתורה סלעים וכו' חוץ משקלים האמורים בעפרון שהם קנטרין עובר לסוחר פרקמטיא נפקת וכו' עכ"ל. ומעתה לא נשאר מקום לעפרון לבא בטענה. ולחששת מצר גם לחששת שעבוד עשה כל בני העיר סרסורים בדבר וממילא בטלו טענת בר מצרא, גם נתגלה כי לא היה עליה שעבוד שהיה הדבר באזני כל באי שער עירו.
ומה שאמר ויתן לי, ואמר יתננה לי, כלומר אני אחשוב שיתננה לי מתנה אבל בכסף מלא יתננה לי, כי אברהם לא היה שואל מתנה כי אם מכירה, גם לא היה שואל השדה רק המערה אשר בקצה השדה כי די לו בזה לקבורה, ועפרון השיב לו דרך מוסר, השדה נתתי לך והמערה אשר בו, כי נכבד כמוך לא יתכן לך שתהיה המערה שלך והשדה לאחר, אבל הכל אני נותן לך מתנה השדה והמערה. ולשון נתתי ירצה בו הרי הוא כאלו נתתי, וכן השיב אברהם לו נתתי כסף השדה. כלומר איני רוצה מתנת חנם רק שתמכרנה לי, וענין הפרעון הרי כאלו נתתי:
המכפלה. בית ועליה על גביו
מערת המכפלה. כל הבקעה קרויה מכפלה כמו ככר הירדן וכן מוכיח לפנינו שדה עפרון אשר במכפלה:
מערת המכפלה. מערה בתוך מערה:
המכפלה. בית ועליה על גביו ד"א שכפולה בזוגות (עירובין נג):
מערת המכפלה. לשון רש"י, בית ועליה על גביו. דבר אחר שכפולה בזוגות (עירובין נג:). ואיננו נכון כי הכתוב אמר שדה עפרון אשר במכפלה (להלן פסוק יז), והנה הוא שם המקום אשר בו השדה, ואין צורך לבקש טעם לשם המקומות. ובבראשית רבה (נח ח) אמרו שכפל הקב"ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה. ועל דעתם היה כל המקום ההוא נקרא כן מעולם והם לא ידעו טעמו, כי עפרון בדמי השדה מכר לו הכל על דעתו שאין שם קבר:
ויתן לי את מערת המכפלה, נקרא מכפלה על שם שכפל שם הקב"ה קומתו של אדם הראשון, והיה נקרא כן מעולם ובני חת לא היו יודעים הטעם למה, גם עפרון לא היה מוכר על דעת שיש שם קבר.
מערת המכפלה. מקום ששמו "מכפלה", כאמרו "ויקם שדה עפרון אשר במכפלה" (פסוק יז).
אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ[עריכה]
אשר בקצה שדהו. ולא בשביל זה ישחית נחלתו.
והנה אברהם לא היה מבקש רק למכור לו המערה כי היא בקצה השדה וישאר השדה לעפרון, והוא אמר לו דרך מוסר או מרמה שיתן לו השדה והמערה אשר בו, כי לא יתכן לאדם נכבד כמוהו שתהיה לו המערה לאחזת קבר והשדה יהיה לאחר, ואברהם שמח בכך וקנה הכל בדמים שהזכיר לו:
בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי[עריכה]
בכסף מלא. אשלם כל שוויה וכן דוד אמר לארונה (דה"א כא) בכסף מלא:
בכסף מלא. בכל שויו:
בכסף מלא. וההפך חסר:
בכסף מלא. שאין חפצי שיגרע מערכו לכבודכם.
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת הראשונה "מדוע כתוב" וכו']
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת הראשונה "מדוע כתוב" וכו']
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת הראשונה "מדוע כתוב" וכו']
בְּתוֹכְכֶם[עריכה]
בתוככם. לעיניכם ותהיו עדים:
ויתן לי וגו'. דקדק לומר לשון מתנה הגם שנטל ממנו דמים כאומרו בכסף מלא, גם דקדק לומר בתוככם. הנה נתחכם אברהם לקנות המערה בסדר שאין אחריו ערעור ולהיות שרז"ל אמרו (זהר ח"א קכח) שעפרון מימיו לא ראה במערה זולת החשך והבהלה ואם כן יכול הוא לבא בטענה כשידע שהמערה יקרת הערך ואפילו לעולם חוזר הוא ואין זכות המערה מתקיים ביד אברהם לעולם. והגם שאין אונאה לקרקעות, חש אברהם לסברת הירושלמי שכתבו התוספות (קידושין מ"ב:) שיש להם אונאה בחצי דמיהם ודוקא אונאת שתות אין להם: עוד יש לחוש שמא יערערו אחר המכר מדין המצר או שיצא אחר כך שטר שעבוד על הקרקע ההוא ויטרפוהו מיד אברהם לזה נתחכם לתקן כל זה ואמר לשון מתנה ומכר, הכוונה בזה שיעשה אופן שיש בו שניהם והוא החליפין שיש בו מכר ויש בו מתנה שיכול להחליף מחט בגמל ואין בהם אונאה בשום אופן. ודין חליפין ישנו בקרקע ובמטלטלין אבל לא במטבעות, לזה אמרו ז"ל בבכורות וז"ל (נ.) אמר רבי חנינא כל שקל שכתוב בתורה סלעים וכו' חוץ משקלים האמורים בעפרון שהם קנטרין עובר לסוחר פרקמטיא נפקת וכו' עכ"ל. ומעתה לא נשאר מקום לעפרון לבא בטענה. ולחששת מצר גם לחששת שעבוד עשה כל בני העיר סרסורים בדבר וממילא בטלו טענת בר מצרא, גם נתגלה כי לא היה עליה שעבוד שהיה הדבר באזני כל באי שער עירו.
בתוככם. במעמד כלכם, שאיני מבקש שום זמן לפרע אליו המעות. וכן עשה, כאמרו "וישקל אברהם לעפרן את הכסף כו' לעיני בני חת" (פסוק טז).
לַאֲחֻזַּת קָבֶר:[עריכה]
לאחזת קבר. שתתרצו כלכם לקבור בה מתי:
ואומרו לאחוזת קבר, להיות שלא בקש ממנו אלא המערה אבל השדה עודנו עומד לזכות עפרון יש מקום לומר אליו אחרי כן שלא יחפוץ בדריסת הרגל שיעברו עליו לקבור מתים והוא לא מכרו אלא לקבור שרה ואין דריסת רגל בשדהו עוד, לזה אמר לאחוזת קבר:
לאחזת קבר. שאף על פי שימכר אולי יערער שלא אקבר אצל גבולו, לכן אני שואל שימכרנה לאחזת קבר.