ביאור:בראשית כג יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כג יח: "לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ."



לְעֵינֵי בְנֵי חֵת[עריכה]

עד[עריכה]

לפי חוקי חמורבי מספר 7: "כל איש שקנה רכוש כל שהוא או מחזיק בו ... ללא עד או חוזה כתוב - יומת כגנב.” (הותאם למקרה שלנו ולא מוגבל לבנו של בעל הרכוש או משרתו.)

נאמר: "ויַָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן, אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא: הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב, לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ.” עדים - אברהם נתן לעפרון "לְעֵינֵי בְנֵי חֵת" את הסכום שעפרון ביקש עבור השדה והמערה. היתה הסכמה בין עפרון לאברהם, התשלום בוצע בנוכחות עדים, והשדה והמערה עברו לרשותו של אברהם.

שטר, חוזה בכתב - אברהם לא ביקש חוזה ולא קיבל שטר כתוב וחתום. לפי חוקי חמורבי עד אחד מספיק על מנת לאשר את העסקה ואין צורך בשטר. אולם אם כל העדים ימותו, אחרי מספיק שנים, תהיה בעיה להוכיח בעלות, בעיקר כאשר משפחת אברהם לא מעבדת את השדה.

אֲחֻזַּת קֶבֶר[עריכה]

אחוזת קבר מיועדת לשנים רבות, למשך דורות. עם זאת, אברהם לא ביקש שטר קנייה. למעשה, אברהם צמצם את בקשתו לכמאה שנים, עד שכל העדים ימותו, כולל הילדים שנוכחו במעמד הקנייה. כתיבת ספר בראשית הפך להיות ההוכחה לבעלות, למרות שעפרון לא חתם על המסמך הזה.

למה אברהם לא ביקש שטר חתום?

  • כדי להמעיט בערך הקנייה ומחירה.
  • כי בכל מקרה החיתים יומתו כפי שאלוהים הבטיח בברית בין הבתרים: "וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִיּ וְאֶת הָרְפָאִים.” (בראשית טו כ)
  • יש עדות כתובה, זאת התורה וסיפור ספר בראשית שסופר מאב לבן עד שנכתב ונחתם. אולם החיתים ועפרון לא חתמו על המסמך הזה וכך ונשאר רק עדות כתובה לעיסקה.
  • עפרון היה מלך חברון ושופט עליון (ביאור:בראשית כג י). מילתו היתה כמו חוק. וסביר שיורשיו יכבדו את דברי אביהם.

לשטר חתום היתה חשיבות רק כל עוד החיתים שלטו בחברון ובמערת המכפלה. בתקופת האבות עד מותו של יעקב כיבדו את ההסכם ויעקב (כ170 שנים מאוחר יותר) נקבר במערת המכפלה. כמובן יוסף בא עם צבא מצרי גדול, ואנשי חברון לבטח לא יכלו להתנגד ולדרוש הוכחות לבעלות על המערה. כאשר בני ישראל עלו ממצרים, שבט יהודה כבש את חברון והצורך בשטר מכירה מאנשי חת נגמר. אברהם ידע שעוד כ-400 שנה מברית בין הבתרים. צאצאיו יקחו את הארץ מידי החיתים (בראשית טו כ). בכל מקרה אחרי כל כך הרבה שנים, אפילו אם היה שטר כתוב וחתום על ידי עפרון, הרשויות המקומיות לא היו מקבלות את זה, כי החוק הוא, בצדק או לא, "כל דאלים גבר".