• לדף התרגום על כל הפרק •

הנביא ירמיהו ממשיל את האומה הישראלית לחיית פרא:

ביאור:ירמִיהו ב כד : "פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר, בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ, תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה? כָּל מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ, בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ"

פֶרֶה = הנקבה של פֶרֶא = חמור בר ;

לִמֻּד = הרגל ומנהג;

מִדְבַּר = ארץ לא זרועה, מקום שאינו מיושב בקביעות;

פֶרֶה לִמֻּד מִדְבַּר = חמורה שיש לה הרגל לחיות מחוץ ליישוב קבוע;

באות נפשו שאפה רוח [המילה מופיעה כזכר ונקבה בפסוק אחד - ראו דוגמאות נוספות לתופעה זו ]; החמורה שטופה בתאוה לזכרים, עד כדי כך שהיא צריכה לשאוף רוח, לנשום נשימות מהירות ועמוקות מרוב התרגשות.

תאנתה = יללה שהיא מיללת מתוך תאוה (דעת מקרא)

ישיב = ירגיע (כמו "בשובה ונחת")

תאנתה מי ישיבנה = מי יוכל להרגיע את יללות התאוה הפראיות שלה?

מבקשיה = הזכרים הרוצים להזדווג עמה.

כל מבקשיה לא ייעפו = הזכרים לא יצטרכו להתעייף כדי להזדווג עמה, כי היא רודפת אחריהם ובאה אליהם.

בחדשה ימצאונה = בחודש שבו היא באה אליהם, בכל חודש לזכר אחר.

הפסוק מתאר את התנהגותה של חיית פרא ממין נקבה, שרודפת עד כלות הנשימה אחרי זכרים להזדווג עמם, בכל חודש זכר אחר.

הנמשל הוא האומה הישראלית, שרודפת אחרי אלילים חדשים, אידיאולוגיות חדשות, רעיונות חדשים - בכל חודש מחליפה את האידיאולוגיה; רוצה להישאר במדבר, לא מוכנה לחיות בקביעות עם אידיאולוגיה אחת.

בני ישראל הלכו אחרי ה' במדבר, וה' זוכר להם את זה לטובה, (ירמיהו ב ב): "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ; לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה";

אולם, כשה' הוביל את בני ישראל במדבר, הוא לא התכוון שיישארו שם לנצח, הוא התכוון להביא אותם אל ארץ זרועה ולבנות איתם מערכת יחסים קבועה ויציבה.

בני ישראל נשארו "מדבריים", לימודי מדבר, גם כשהגיעו לארץ ישראל; הם המשיכו לחפש את הנדודים והחידושים, ולכן לא הצליחו לבנות את הקשר עם ה' ובסוף הביאו על עצמם חורבן.

ובעתיד, מנבא הנביא, עם ישראל המדברי שוב ימצא חן בעיני ה', והפעם ה' יצליח להרגיע אותם ולמשוך אותם אל ארץ ישראל:

(ירמיהו לא א): "כֹּה אָמַר ה': מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב, הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל"