ביאור:ירמיהו יד י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




נדודי גוף כעונש על נדודי נפש[עריכה]

בתקופה של בצורת קשה, התפלל ירמיהו בעד העם (ירמיהו יד א-ט), וה' דחה את תפילתו:

  • (ירמיהו יד י): "כה אמר ה' לעם הזה: כן אהבו לנוע, רגליהם לא חשכו, וה' לא רצם, עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם".

התשובה מתייחסת לכמה עניינים:

1. תקופת הבצורת מתאפיינת בנדודים לחיפוש מים ומזון, כפי שתיאר ירמיהו בתחילת הפרק, למשל (ירמיהו יד ג): "ואדריהם שלחו צעוריהם למים, באו על גבים לא מצאו מים, שבו כליהם ריקם, בשו והכלמו וחפו ראשם". על כך עונה ה': "כן אהבו , לנוע! רגליהם לא חשכו!" מה אתה מתלונן על כך שהם נאלצים לנוע ולנוד כדי למצוא מים, הרי כך בדיוק הם אוהבים! הם אוהבים לנוע מגבעה לגבעה כדי לעבוד אלילים, גם כשזה גורם להם צמא: (ירמיהו ב כה): "מנעי רגלך מיחף וגורנך מצמאה , ותאמרי נואש, לוא כי אהבתי זרים ואחריהם אלך". ה' רומז לירמיהו "אם כל-כך חשוב להם לגוון, אז הנה, אני מגוון להם את החיים ונותן להם אתגר חדש, לחפש מים בשנת בצורת...".

תקופת בצורת מתאפיינת גם בכך שחיות הבר נודדות לחפש מים ומזון: (ירמיהו יד ו): "ופראים עמדו על שפים, שאפו רוח כתנים, כלו עיניהם כי אין עשב"; ייתכן שגם זה משל לבני ישראל, שהרי בפרק ב בני ישראל נמשלו לפרא השואף רוח: (ירמיהו ב כד): "פרה למד מדבר, באות נפשו שאפה רוח , תאנתה מי ישיבנה? כל מבקשיה לא ייעפו, בחדשה ימצאונה"( פירוט ).

2. ירמיהו בתפילתו "האשים" את ה' על כך שהוא מתנהג כמו אורח: (ירמיהו יד ח): "מקוה ישרא, מושיעו בעת צרה! למה תהיה כגר בארץ, וכארח נטה ללון?"מדוע אתה מתנהג כמו אדם שאינו מבני הארץ, שלא אכפת לו מה קורה בארץ? על כך ענה לו ה' "כן אהבו, לנוע!": - גם בני ישראל אהבו לנוע ולהיות גרים ואורחים בארצות הגויים, כדי לבקש מהם עזרה; לכן גם אני מתנהג עמהם כגר וכאורח.

3. וייתכן שהתשובה של ה' מתייחסת לטענה אחרת של ירמיהו (בפסוק ט) "אל תנאץ למען שמך": מכיוון שבני ישראל "אהבו לנוע" מאליל לאליל, שם ה' כבר לא נקרא עליהם. (ראו הסברים נוספים מדוע ה' לא קיבל את טענת "למען שמך" ).

ביטויים דומים מופיעים בהושע, בפרק שמדבר על בקשת עזרה מהגויים: הושע ח יג : "זבחי הבהביי יזבחו בשר ויאכלו - ה' לא רצם; עתה יזכור עוונם ויפקוד חטאותם - המה מצריים ישובו", וגם בהושע ט ט: "העמיקו שיחתו כימי הגבעה; יזכור עוונם, יפקוד חטאותם ."

לעיון נוסף:

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-08-11.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:נדודי גוף כעונש על נדודי נפש

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/yrmyhu/yr-14-10