מ"ג ירמיהו ב כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות ירמיהו


<< · מ"ג ירמיהו ב · כה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מנעי רגלך מיחף וגורנך [וגרונך] מצמאה ותאמרי נואש לוא כי אהבתי זרים ואחריהם אלך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וגורנך [וּגְרוֹנֵךְ] מִצִּמְאָה וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ לוֹא כִּי אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִנְעִ֤י רַגְלֵךְ֙ מִיָּחֵ֔ף וגורנך וּגְרוֹנֵ֖ךְ מִצִּמְאָ֑ה וַתֹּאמְרִ֣י נוֹאָ֔שׁ ל֕וֹא כִּֽי־אָהַ֥בְתִּי זָרִ֖ים וְאַחֲרֵיהֶ֥ם אֵלֵֽךְ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

מְנָעִי רִגְלִיךְ מִלְאִתְחַבָּרָא לְעַמְמַיָא וּפוּמִיךְ מִלְמִפְלַח לְטַעֲוַת פַלְחֵי כּוֹכְבַיָא וְאַמַרְתְּ תָּבֵית מִבָּתַר פּוּלְחָנָךְ לָא אֲרֵי רְחִימֵית לְאִתְחַבְּרָא לְעַמְמַיָא וּבָתַר פּוּלְחַן טַעֲוַתְהוֹן אֱהָךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מנעי רגלך מיחף" - זו היא מדתך כפרא האוהבת לנוע נביאי אומרים ליך מנעי עצמך מעכו"ם שלא תלכי יחף בגולה ומנעי גרונך מלמות בצמא

"ותאמרי" - על דברי הנביאים

"נואש" - אין מיחוש נואשתי בדבריכם נואש (נוקליי"ר בלע"ז)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מנעי", עתה באר הנמשל, הנה הזונה הנואפת לקבל אתנן, יהיה זה בשביל שחסר לה צרכיה, נעלים ברגליה, או שרוצה יין לשתות, אבל פה היה בהפך, כי הבעל אומר לה "מנעי רגלך מיחף" שאם תלך לזנות תלכי יחף לא כן אם תשבי בבית, וכן "גרונך מצמאה" שאם תלכי לזנות תצמאי לא כן אם תשבי בבית, "ותאמרי נואש" ואת אומרת שאת מתיאשת עצמך מכל אלה שאינך רוצה כלל מנעלים ומשקה לשתות, ולא להשיג זאת את הולכת לזנות רק "כי אהבתי זרים", שאותם בעצמם אהבתי "ואחריהם" בעצמם "אלך" לא למען אשיג אתנן מנעלים ויין לשתות. וזה כפרא למוד מדבר שהתנועה עצמיי לו לא מקריי להשיג על ידו דבר מצרכיו וא"א להשיבך עוד מן טבעך, כי.

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואחריהם אלך" - לעבוד אותם

"מנעי רגלך מיחף" - ר"ל ראה לתקן מעשיך ולא תלכי בגולה יחף וצמאה למים

"ותאמרי נואש" - אמרת אני מתייאש מעבודת המקום ולא אשוב אליו כי אוהב אני את הזרים הם עבודת הבעלים

מצודת ציון

"מנעי" - חדלי

"מיחף" - כן נקרא ההולך מבלי מנעלים וכן ערום ויחף (ישעיהו כ)

"וגרונך" - מלשון גרון וצואר

"נואש" - מלשון ייאוש ועזיבת הדבר וכן אמרו נואש (לקמן יח)

"זרים" - מלשון זר ונכרי

<< · מ"ג ירמיהו · ב · כה · >>