ערכי לשון הקודש - אמר

ערכי לשון הקודש • אות האלף • ערך: אמר

ספר השרשים לרד"ק

עריכה

• אמירה (דיבור)

• "כה אָמַר י"י" (שמות יא ד), "ולחם אָמַר לו" (מלכים א יא יח), פירוש אמר לו לתת. "אתה אֹמֵר אלי" (שמות לג יב), "הָ ֽאֹמְרָה בלבבה" (צפניה ב טו), "זאת אֹמֶרֶת" (מלכים א ג כג), "וידבר י"י אל משׁה לֵאמֹר" (שמות ו י), פירושו לאמר לישראל. אבל "אמשׁ אָמַר אלי לֵאמֹר" (בראשית לא כט) הוא כפל המקור על הפועל לחזק הדבר ובבאו אחרון יותר. וכן "אֹֽמְרִים אָמוֹר למנאצי" (ירמיהו כג יז)*, הכל כמו שכתבנו בחלק הדקדוק. "הֶ ֽאָמוּר בית יעקב" (מיכה ב ז), שיאמרו לו בית יעקב ויקראו אותו כן; "יֹאמַר נא ישׂראל" (תהלים קיח ב), "ולעמשׂא תֹּֽמְרוּ" (שמואל ב יט יד), חסר אל"ף, וכן "יֹמְרוּךָ למזמה" (תהלים קלט כ),^[1] כלומר יאמרו איש לאחיו וידברו עליך; "אֱמֹר אל הכהנים" (ויקרא כא א), "אִמְרוּ לאחיכם עמי ולאחתיכם רחמה" (הושע ב ג), "אָמוֹר להם" (במדבר ו כג), "וְיֹאֽמְרוּ לך הננו" (איוב לח לה).
  • והנפעל: "אשׁר נֶ ֽאֱמַר אמת הוא" (דניאל ח כו), "יֵ ֽאָמֵר ליעקב" (במדבר כג כג).
  • והשם: "אין אֹמֶר ואין דברים בלי נשׁמע" (תהלים יט ד), "אֹמֶר סלה" (חבקוק ג ט). "אם אָמְרִי אשׁכחה שׂיחי" (איוב ט כז).
  • ומשקל אחר: "ונחלת אִמְרוֹ מאל" (איוב כ כט). והקבוץ "להשׁיב אֲמָרִים אמת" (משלי כב כא), "אִמְרֵי נואשׁ" (איוב ו כו), "אֲמָרַי האזינה" (תהלים ה ב). ובתוספת מ"ם, "ואת מַאֲמַר מרדכי" (אסתר ב כ).
  • ומשקל אחר: אִמְרָה "אִמְרַת י"י" (תהלים יח לא), "השׁלח אִמְרָתוֹ ארץ" (תהלים קמז טו).
    • ובסגול: "בצע אֶמְרָתוֹ" (איכה ב יז).
    • והקבוץ: "אִמְרוֹת י"י אֲמָרוֹת טהורות" (תהלים יב ז), ענינם ידוע.
      
  • ויש מהם אמירת הלב: "הלהרגני אתה אֹמֵר" (שמות ב יד), כלומר אתה חושב; "הָאֹֽמְרָה בלבבה" (ישעיהו מז ח), "וַיֹּאמֶר להכות את דוד" (שמואל ב כא טז), כלומר: יזם להרגו; וכן "אָמַרְתִּי אני בלבי" (קהלת ב א).

• אמיר

• וענין אחר: "בראשׁ אָמִיר" (ישעיהו יז ו), והוא הסעיף העליון. ומזה הענין "את י"י הֶ ֽאֱמַרְתָּ" (דברים כו יז), "וי"י הֶ ֽאֱמִירְךָ היום" (דברים כו יח), כלומר: רוממת והגדלת אותו. וכן "יִתְאַמְּרוּ כל פועלי און" (תהלים צד ד). יתרוממו ויתגאו.
  • ויתכן היות מזה "ובכבודם תִּתְיַמָּרוּ" (ישעיהו סא ו), בחלוף האל"ף ביו"ד.
  • ויש מפרשים מזה הענין "אִמְרוּ צדיק כי טוב" (ישעיהו ג י). ונכון הוא היותו מענין אמירה. ויתכן לפרש גם כן "את י"י האמרת", "וי"י האמירך" מענין אמירה, כלומר סבבת שיאמר להיות לך לאלהים, והוא סבב שתאמר לו להיות לו לעם וללכת בדרכיו.^{[* 1]}

מחברת מנחם

עריכה

ערכי מצודת ציון

עריכה

מקורות נוספים

• סיכום הפירושים על: אמר
• ערך מילוני בוויקימילון: אמר

הערות שוליים

1. ["את י"י האמרת"], והתימה על רבי שלמה יצחקי ז"ל שכתב "הֶאֱמַרְתָּ" ו"הֶאֱמִירְךָ" אין להם עד מוכיח במקרא, וכתב על "יִתְאַמְּרוּ" – ישתבחו כמו האמרת והאמירך.

1. לפנינו: "יאמרוך" ב־א'.