קטגוריה:בראשית לא כט

לדעתי, לבן היה מלך העיר חרן, וזאת לפי המנהג בהקמת ממלכה, שכל האחים מולכים עד הקטן (חשמונאים, ממלכת סעודיה), ואז בנו מולך. כך נאמר: "וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה" (ביאור:בראשית כט כב) וכך נוהג מלך או שליט. לבן לא הזמין אותם אלא פקד עליהם להתאסף.

במידה ולבן הוא מלך העיר, אז:

1. כל האנשים שיעקב שכר וקנה, הם נתינים שלו, והם נשמעים לו. לבן לא היה צריך להביא צבא למחנה של יעקב כדי לשלוט ביעקב.
2. לבן הוא השופט העליון של העיר, והוא רשאי לחקור, להוציא פסק דין, ולהעניש.

לבן לן בלילה בהר ולא התקיף את יעקב. הוא רצה לראות אם ליעקב יש מצפון לא נקי ואז יברח בשנית.
לבן כבר הצהיר "לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ, ותִַּגְנֹב אֹתִי" (ביאור:בראשית לא כז) - ברחת, יצאת בלי רשות, גנבת את רכושי, גנבת את בנותי, גנבת את אלוהי - עונשך מוות, וכל מי שיעזור לך גם עונשו מוות (חוקי חמורבי מספר 6). אין ספק שעבדיו של יעקב לא היו מעיזים להגן על יעקב נגד לבן הטוען שיעקב הוא פושע נמלט.

לבן בא עם בניו, אחיו וחייליו. הוא יכול להרוג את יעקב העומד לפניו חסר הגנה, כי כל אנשי יעקב הם נתינים שלו.

לבן מדבר לכל המחנה, כדבריו ברבים: "לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע" – לנכדיו, בנותיו וכל העבדים והשפחות. לפי החוק כל מי שעזר לפושע גם הוא חייב בעונש מוות כמו הפושע.

לבן יודע שהוא ירגיע את יעקב שאלוהים אסר עליו לפגוע בו, אבל לפני שהוא מספר זאת ליעקב ולבניו, לבן מודיע שיש לו זכות לפגוע ביעקב בגלל כוחו הצבאי ובגלל החוק העומד לטובתו.

לבן מדבר על "ואֵלֹהֵי אֲבִיכֶם" ולא 'אלוהי אביך'. כלומר הוא מדבר לנכדיו ובנותיו, ובעקיפין ליעקב. לבן מודה בזה שבני יעקב שייכים ליעקב, ועליהם לעבוד את אלוהי אביהם: אברהם, יצחק ויעקב. לבן שם את אלוהי יעקב מעל אלוהיו.

למה היה לבן צריך להגיד את זה ליעקב?
אלוהים פקד עליו, והוא יעשה כדברי אלוהים, והכל יהיה בסדר. לא צריך להודיע ליעקב שאין באפשרותו לפגוע ביעקב.
לבן לא אמר את זה רק ליעקב. לבן אמר את זה לבניו, לבנותיו ולגונב התרפים.

• לבן הזהיר את בניו שאסור להם לפגוע ביעקב, פן אלוהים יעניש אותם ואותו. בני לבן כבר צריכים היו לדעת שהאלוהים הזה הוא חזק מאוד כי יעקב התעשר מהר מאוד, כדבריהם (ביאור:בראשית לא א), וגם אביהם התעשר בזכות יעקב, והם עצמם נולדו בזכות יעקב (ביאור:בראשית ל כז). בניו של לבן שמעו שלבן לא יוכל לפגוע ביעקב ושאין סיכויים שיעקב ימצא אשם בגנבת הצאן, והם יוכלו להרוג את יעקב ולקחת את צאנו. אבל לבן מיד ממשיך ומאשים את יעקב בגנבת התרפים, וכך הבנים קיבלו תקווה חדשה שהם יוכלו להרוג את יעקב ולקחת את הצאן.
• לבן הודיע לרחל שלא תפחד, כי הוא לא מתכוון להעניש אף אחד במחנה, במיוחד שהוא כבר ציין את אהבתו לבנותיו (ביאור:בראשית לא כו-כז).
• לבן היה מודע שאחת מבנותיו השאילה את התרופים. הוא הבין שהבת לא מאמינה באלוהי יעקב, ולכן הוא מודיע לה שהיא טועה, ושאלוהי יעקב חזק מאלוהיו והיא חייבת לשוב לאלוהי יעקב, אפילו אם היא לא תסגיר את התרפים.
• לבן הודיע ליעקב שלמרות המילים הקשות שהוא עומד להגיד, ולמרות החוק המתיר לו עונש מוות ליעקב ומשפחתו, הוא לא מתכוון לפגוע ביעקב הסכל, ושמעכשו והלאה יעקב יפעל יחד איתו בחוכמה כדי למנוע אסון

"דַּבֵּר" - שורש 'ד-ב-ר' - התבטא מילולית, נאם, אמר, הגיד. אולם אנו יודעים שמשתמשים במילה לתאור חוקים, צווים - "עשרת הדיברות", ככתוב: "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (שמות לד כח).

אנו חושבים שאלוהים אסר על לבן לדבר בכלל - "מִטּוֹב עַד רָע", והנה הוא מדבר ואפילו מאיים, בניגוד מפורש לדברי אלוהים בחלום. לכן פרוש המילה לא יכול להיות 'התבטא מילולית'.
דוגמאות חשובות לשימוש כציווי (כמובן יש דוגמאות רבות לשימוש במילה כבטוי מילולי, להגיד):

1. "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר" (ביאור:בראשית ח טו).
2. "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהֹוָה" (ביאור:בראשית יב ד).
3. "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (ביאור:שמות יד טו).

נראה שפרוש המילה בהקשר כאן, הוא: אל תוציא, תכריז, תפקוד, תצוה, תקבע פסק דין מטוב עד רע. וזאת במשמעות אל תפגע או תעזור. אל תתערב בתוכניתי.

• ואכן כאשר לבן חילק את רכושו ביד יעקב, הבנות ובניהן קיבלו את כל הרכוש (ביאור:בראשית לא מג), כמתנת נשואין. יעקב לא קיבל דבר, כי אלוהים אסר על לבן לקחת או לתת לו דבר.
• וגם לבן לא ציווה על יעקב להרשות לו לחפש במחנה, ויעקב התנדב להרשות לו, ככתוב: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִחְיֶה" (ביאור:בראשית לא לב).
• אולם בהמשך לבן לא עומד בפתוי, ומצווה, בשאלה, על יעקב: "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי, וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי" (ביאור:בראשית לא נ), אולם בזהירות הוא משאיר לאלוהים לוודא ולהעניש, ככתוב: "רְאֵה אֱלֹהִים עֵד".
• ולסיום, כאשר הוא אינו יכול להיות השופט, לבן אומר: "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר, יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ" (ביאור:בראשית לא נג)

מלבד דברי לבן אין הוכחה שאלוהים באמת דיבר איתו. לבן נהג להשתמש בשם אלוהים כאשר הוא אמר לעבד אברהם: "מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב" (ביאור:בראשית כד נ), וגם אז המשפט מאוד דומה לדברי לבן ליעקב. לבן השתמש בשם אלוהים כדי להכריח את אביו להסכים לנשואי רבקה, וכאן כדי להכריח את בניו לוותר על הנסיון לפגוע ביעקב ולהשיב את הרכוש לחרן.

לבן טען שאלוהים אסר עליו לדבר מטוב עד רע, אבל בכל זאת לבן דיבר עם יעקב, האשים אותו בגנבה, הזהיר את יעקב בעניין בנותיו, ועשה הסכם הפרדה. מכאן ניתן להבין שמותר היה לו להוציא מילים מפיו: לשאול, לחקור, לאיים, לעשות הסכמים. רק אסור היה לו להוציא פסק דין על יעקב - מטוב עד רע.