(איכה א ז): "זָכְרָה יְרוּשָׁלַים, יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ, כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ, אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם;   בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר, וְאֵין עוֹזֵר לָהּ, רָאוּהָ צָרִים, שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ"

ירושלים זוכרת , בימים שהיא ענייה ומרודה , את כל הבניינים הנחמדים והמפוארים אשר היו בה מימי קדם ;   גם האויבים זוכרים: כשהעם בירושלים נופל ביד צר (אויב), ואין אף עם אחר העוזר לה מול אויביה, הצרים רואים וצוחקים על כך שכל בנייני הפאר של ירושלים חרבו ושבתו מפעילות.

--

הפסוק מתמקד בירידה הכלכלית - מעושר ופאר לעוני ומחסור. 

הביטוי דומה לביטוי "עני מרוד", ויש לו שני פירושים (ראו מרוד ):

1. מלשון מרד : הזרים היושבים בקרבה מרדו בה וגירשו אותה מביתה ומארצה, והיא עכשיו ענייה וחסרת בית (כך כנראה פירש אבן עזרא ) .

2. מלשון צעקה: היא זועקת מצער ועוני (כך כנראה פירש רש"י ) , ואולי מלשון מרירות: עוני מר מאד .

שלושה דברים נקראו בתנ"ך מחמדים :

• בניינים יפים, (ישעיהו סד י): "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ, אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ, הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ; וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה"; ובפרט, בית המקדש, (יחזקאל כד כא): "הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי, גְּאוֹן עֻזְּכֶם, מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם; וּבְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם, בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ";
• אוצרות יפים, כגון כסף, (הושע ט ו): "כִּי הִנֵּה הָלְכוּ מִשֹּׁד, מִצְרַיִם תְּקַבְּצֵם מֹף תְּקַבְּרֵם; מַחְמַד לְכַסְפָּם, קִמּוֹשׂ יִירָשֵׁם חוֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶם", וחפצי-ערך הנשמרים בבתים, (מלכים א כ ו): "וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ, וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ"; בפרט, אוצרות המקדש, (יואל ד ה): "אֲשֶׁר כַּסְפִּי וּזְהָבִי לְקַחְתֶּם, וּמַחֲמַדַּי הַטֹּבִים הֲבֵאתֶם לְהֵיכְלֵיכֶם", וכלי המקדש, (דברי הימים ב לו יט): "וַיִּשְׂרְפוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים, וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלָים, וְכָל אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית"
• אנשים יפים ואהובים, כגון אישה, (יחזקאל כד טז): "בֶּן אָדָם, הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה; וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ", איש, (שיר השירים ה טז): "חִכּוֹ מַמְתַקִּים, וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים ; זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי, בְּנוֹת יְרוּשָׁלָים"( פירוט ), ילדים, הושע ט טז: "הֻכָּה אֶפְרַיִם, שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ, פְּרִי בלי[בַל] יַעֲשׂוּן; גַּם כִּי יֵלֵדוּן, וְהֵמַתִּי מַחֲמַדֵּי בִטְנָם".

ושלושתם נזכרים במגילת איכה:

• בפסוקנו, העיר ירושלים היא המדברת, ולכן מסתבר שהמחמדים הם הבניינים היפים שהיו בה לפני שחרבה;
• בהמשך הפרק, (איכה א י): "יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ , כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ, אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ"- מסתבר שהכוונה לאוצרות המקדש;
• ובהמשך המגילה, (איכה ב ד): "דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב, נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר, וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן"- מסתבר שהכוונה לאנשים, נשים וילדים יפים, שנהרגו בחיצי האויב.

הביטוי מציין דבר שהיה ו שבת (הפסיק, בטל). מה בדיוק שבת?

1. לפי ההקשר, הכוונה לעושרה של ירושלים ולבנייני-הפאר שהיו בה, שעכשיו חרבו ובטלו ושבתו.

2. לפי פסוקים אחרים, הכוונה לשמחה שהיתה בירושלים, ועכשיו שבתה ונפסקה, כמו ב (ישעיהו כד ח): "שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר",  (איכה ה טו): "שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ",  (הושע ב יג): "וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ"( רש"י ) .

3. ולפי הסיומת "משבתה" - השביתה שלה, הכוונה שירושלים עצמה שובתת: כל הפעילות השוקקת והנמרצת, שהיתה בירושלים בימי עושרה, מושבתת ובטלה.

4. ולפי חכמי המדרש, הכוונה לשביתה בשבתות וחגים: כשבני ישראל יצאו לגלות, הם חזרו בתשובה, ו"היו שובתין בגולה בשבתות וימים טובים, ושומטים בשביעיות; והיו האומות משחקים עליהם, ואומרים 'שוטים! בארצכם לא שמרתם, ועכשיו בגולה תשמרון?!'" ( רש"י ) .

אשרינו שאנחנו זוכים בימינו לשבות בשבתות וימים טובים, ולשמוט בשביעיות, כשאנחנו בארץ ישראל! וכנגד השחוק של הגויים על השבתת ירושלים, נאמר ב (תהלים קכו ב): "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה": אנחנו נשחק והגויים יצטרפו אלינו (ע"פ רמ"ד ואלי) .