רש"י על איכה א ז
<< | רש"י על איכה • פרק א' • פסוק ז' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות • לגרסת רש"י מנוקד ומעוצב
זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלַ֗͏ִם יְמֵ֤י עׇנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּ֚ל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ׃
זכרה ירושלים – בגלותה. ימי עניה – ימי חורבנה, שהביאה לידי עוני. ומרודיה – הוא לשון צער, כמו "וירדתי על ההרים" (שופטים יא, לז), "אריד בשיחי ואהימה" (תהלים נה, ג).
כל מחמדיה – וזכר כל טוב מחמדים שמימי קדם. ומדרש אגדה דורשו בלשון אחר, שהיו שובתין בגולה בשבתות וימים טובים, ושומטים בשביעיות, והיו האומות משחקים עליהם ואומרים: שוטים! בארצכם לא שמטתם, ועכשיו בגולה תשמטו? בארצכם לא שמרתם, ועכשיו בגולה תשמרון?