רש"י על איכה א ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | רש"י על איכהפרק א' • פסוק ט' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות  לגרסת רש"י מנוקד ומעוצב


איכה א', ט':

טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־עׇנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב׃


טומאתה בשוליה – לשון גנאי הוא: דם נדתה ניכר בשולי בגדיה. כלומר: חטאותיה גלויין הרבה, עשאתן בגלוי.

לא זכרה אחריתה – כשהיו חוטאין לא נתנו לב מה תהיה אחריתם. לפיכך: ותרד פלאים – ירידתה נפלאת פלאים הרבה, שהכל מפליאים שאירע לה מה שלא אירע לכל עיר.