רש"י על איכה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


רש"י על איכה · א · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

איכה ישבה בדד – ירמיה כתב ספר קינות, היא המגילה אשר שרף יהויקים על האח אשר על האש. והיו בה שלש אל"ף ביתו"ת: "איכה ישבה", "איכה יעיב", "איכה יועם". שוב הוסיף עליו: "אני הגבר", שהוא שלש אל"ף ביתו"ת, שנאמר (ירמיהו לו לב): "ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה" – שלש כנגד שלש.

בדד – גלמוד מיושביה. רבתי עם – יו"ד יתירה, כמו "רבת עם", שהיתה עמה רב. יש מדרשי אגדה הרבה, ואני באתי לפרש לשון המקרא כמשמעו.

היתה כאלמנה – ולא אלמנה ממש, אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים, ודעתו לחזור אצלה.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

בכו תבכה – שתי בכיות על שתי חורבנין.

בלילה – שהמקדש נשרף בלילה, דאמר מר: "לעת ערב הציתו בו את האור".

דבר אחר: בלילה – לילה של בכיית מרגלים בתשעה באב גרמה להם.
דבר אחר: בלילה – שכל הבוכה בלילה, השומע קולו בוכה עמו.

ודמעתה על לחיה – מתוך שהיא בוכה תמיד.

כל רעיה – אוהביה.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

גלתה – מארצה. מעני – מחמת עוני. ומרוב עבודה – שהכבידו עליה כשדים.

היא ישבה בגוים – ובמקום שגלתה וישבה שם – לא מצאה מנוח.

בין המצרים – שיש גובה מכאן ומכאן, ואין מקום לנוס. המצרים – גבולים של שדה או כרם. ומדרש אגדה: בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

באי מועד – עולי רגלים.

נוגות – לשון יגון, ואין שורש בתיבה אלא הגימל לבדה.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

שלו – יושבים בשלוה.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

כאילים לא מצאו מרעהכאילים אשר לא מצאו מרעה, שאין להם כח לברוח, שהוחלש כחם ברעב.

לפני רודף – כל רודף שבמקרא חסר, וזה מלא: שנרדפו רדיפה שלימה. על כן יסד הפייטן "מלא רודפתי, וחסרה שנת גאולי": שנת גאלי באה חסר כתיב.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

זכרה ירושלים – בגלותה. ימי עניה – ימי חורבנה, שהביאה לידי עוני. ומרודיה – הוא לשון צער, כמו "וירדתי על ההרים" (שופטים יא, לז), "אריד בשיחי ואהימה" (תהלים נה, ג).

כל מחמדיה – וזכר כל טוב מחמדים שמימי קדם. ומדרש אגדה דורשו בלשון אחר, שהיו שובתין בגולה בשבתות וימים טובים, ושומטים בשביעיות, והיו האומות משחקים עליהם ואומרים: שוטים! בארצכם לא שמטתם, ועכשיו בגולה תשמטו? בארצכם לא שמרתם, ועכשיו בגולה תשמרון?

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

לנידה – לגולה, לשון "נע ונד" (בראשית ד, יב), אישמוב"ר בלע"ז.

ערותה – קלונה.

נאנחה – לשון נפעלה, שושפיר"ר בלע"ז. "שמעו כי נאנחה אני" (פסוק כא) הוא שם דבר, שושפוריד"א.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

טומאתה בשוליה – לשון גנאי הוא: דם נדתה ניכר בשולי בגדיה. כלומר: חטאותיה גלויין הרבה, עשאתן בגלוי.

לא זכרה אחריתה – כשהיו חוטאין לא נתנו לב מה תהיה אחריתם. לפיכך: ותרד פלאים – ירידתה נפלאת פלאים הרבה, שהכל מפליאים שאירע לה מה שלא אירע לכל עיר.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

פרש צר – עמון ומואב.

על כל מחמדיה – ספרי תורות, שנאמר בהם (תהלים יט יא): "הנחמדים מזהב". הכל נפנו לבוז כסף וזהב, והם נפנים אל ספרי תורות כדי לשרפם, לפי שכתוב בהם (דברים כג ד): "לא יבא עמוני" וגו'.

אשר צוית לא יבאו בקהל לך – אלו עמון ומואב.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

לוא אליכם – לא תהא כצרה הזאת עוד לכל עוברי על דת. אמרו חכמים: מכאן לקובלנא מן התורה, ראו מה עשה לי – הביטו וראו וגו'.

אשר עולל לי – אשר נעשה לי.

אשר הוגה ה' – אותי ביום חרון אפו, גם זה לשון "יגון".

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירדנה – וירד אותה, וישבר אותה על ידי רידוי ויסורין. לכן הנו"ן דגושה לפותרו בלשון יחידית, כמו: "יעשנה", "יכרסמנה", "ירענה" – שהעצם לשון נקבה, כמו דאת אמר (יחזקאל לז יד): "העצמות היבשות" – שבר כל אחת ואחת.

דבר אחד: "וירדנה" כמו: "וירדהו אל כפיו" (שופטים יד ט): הריק את המוח, גורר ורודה המוח מתוכו.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

נשקד עול פשעי בידו – אין לתיבה זו דמיון במקרא. ובלשון ארמי של פסיקתא קורין ל"דרבן" – "מסקדא", "מלמד הבקר" (שופטים ג לא). ואומר אני: נשקד – פויינטרינ"ט בלע"ז: נקודים מנומרים ומסומנים היו פשעי בידו של הקדוש ברוך הוא לזכרון, לא נשכח מניינם ותשלומיהם.

ישתרגו – נעשו קליעות קליעות ועלו על צוארי. לשון משנה: "אין משרגין את המטות" (משנה מועד קטן א ח).

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

סלה – רמס ורפס, לשון "סולו סולו המסילה" (ישעיה סב י).

קרא עלי מועד – יעידת גייסות לבא עלי. ורבותינו דרשו מה שדרשו: תמוז דההוא שתא – מלויי מליוה, של שנה שנייה לצאתם ממצרים. לכך אירע חזרתן של מרגלים ליל תשעה באב, שעליה הוקבעה בכייתן לדורות.

גת דרך – לשון הריגה, כמו (ישעיה סג ג): "פורה דרכתי לבדי", כדורך ענבים להוציא יינם. כך רמס הנשים להוציא דמם.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

עיני עיני – כלומר: תמיד עיני יורדה מים. כפל הלשון מלמד שאין הפוגות.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

פרשה ציון בידיה – כמו (ישעיה כה יא): "ופירש ידיו בקרבו". כאדם המוליך ידיו, מוליכם ומביאם ומצטער בהם.

דבר אחר: פרשה ציון – לשון "שבירה" כמו (איכה ד ד): "ופורש אין להם", ולא יפרסו להם על אבל, לנחמו על מתו. כך חברו מנחם. ובלשון משנה פריסה קיימת, ומשמעו: כאדם המצטער, שחובק את ידיו ומשברם. תוספת מצאתי.

צוה ה' ליעקב סביביו צריו – צוה על יעקב שיהיו צריו סביביו. אף כשגלו לבבל ולאשור – הגלה סנחריב את אויביהם עמון ומואב, והושיבם אצליהם, והם מקנתרים אותם, כמו שאמרו במסכת קדושין (עב.): הומניא איכא בבבל כולה דעמונאי.

לנדה – לריחוק לבוז.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

קראתי למאהבי – לאותם שמראים עצמם כאוהבים.

המה רמוני – כגון בני ישמעאל, שהיו יוצאים לקראת הגולים כשהיו השבאים מוליכים אותם דרך עליהם, ומראים את עצמם כאילו מרחמים עליהם, והיו מוציאים להם מיני מלוחים נודות נפוחים. כסבורים שהוא יין, ואוכלים וצמאים ורוצים לשתות. וכשמתיר הנוד בשיניו – היתה הרוח נכנסת במעיו, והוא מת. והוא שאמר הכתוב (ישעיה כא יג-יד): "ביער בערב תלינו" וגו', "לקראת צמא התיו מים, יושבי ארץ תימא, בלחמו קדמו נודד".

וישיבו את נפשם – כדי שישיבו את נפשם.

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

חמרמרו – כווצו. ויש בלשון משנה (משנה חולין ג, ג): "נפלה לאור, ונחמרו בני מעיה".

בבית כמות – בתוך הבית היתה אימת שדים ומזיקים ומלאכי מות, ומחוץ חרב האויב משכלת.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי אתה עשית – אתה גרמת לי שהם שונאים אותי, שהבדלתני ממאכלם וממשתיהם, ומהתחתן בם. אם נתחתנתי בהם – היו מרחמים עלי ועל בני בנותיהם.

הבאת יום קראת – הלואי והבאת עליהם יום המועד שקראת עלי, ויהיו כמוני – ברעה.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

תבא כל רעתם לפניך – יזכרו ויפקדו עונותם לפניך.

ועולל למו – ופעול למו, כמו: "גם במעלליו יתנכר" (משלי כ יא), "וכפרי מעלליו" (ירמיה לב יט).