המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"כרביבים" - הוא המטר החזק כמו וימנעו רביבים (ירמיהו ג)
"ייחל" - מלשון תוחלת ותקוה
מצודת דוד
"ולא ייחל וגו'" - הוא כפל ענין במ"ש
"כטל מאת ה'" - ר"ל אז לא יתלו בטחונם בעכו"ם אלא יתלו בטחונם בה' כמו בטחון ירידת הטל שהוא מה' לבד וכן בטחון הרביבים אשר המקוה להם לא יקוה לאיש שהוא יורידו לפי שאין ביד אדם כן אז לא יקוה למי רק לה'
"והיה שארית יעקב", גם השארית אשר ישארו "אז בקרב העמים" ולא ילכו לא"י יהיו דומים "כטל מאת ה'", ר"ל שלא יהיו כמו עתה שמקבלים השפע באמצעות העמים אשר הם בתוכם רק יהיו כטל הבא מאת ה', וגם ידמו "כרביבים עלי עשב" שהם מצמיחים את העשב והם אין מקבלים ממנו תועלת, כן ישפיעו טוב וחסד להעמים אשר הם בתוכם והם לא יקבלו מהם דבר, כי "לא יקוו לאיש" להשיג ממנו טוב וחסד, כי ישיגו כל שפעם מאת ה' בבלי אמצעי:
ביאור המילות
"לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם", יש הבדל בין תקוה ובין יחול, המיחל ממתין על דבר ודאי, כמו המיחל לאור היום שבודאי יבא או על ההבטחה, והמקוה מצפה על דבר בלתי ברור וכמ"ש כי טוב קויתי ואיחלה לאור (איוב ל' כ"ו), ועמ"ש ישעיה נ"א ה', תהלות ק"ל ה'. ויש הבדל בין איש ובין אדם, שאיש כולל כל יש ונמצא, ואדם שם המיוחד אל האדם לבדו (כמ"ש בחבורי התו"ה ויקרא סי' י'). והנה היחול יהיה גם אז כמו שמיחל שתזרח השמש בבקר וירדו הגשמים וכדומה, רק שלא יהיה לבן אדם, שלא יצטרך עזרת אדם, אבל התקוה לא יהיה גם לאיש ר"ל לשום יש ונמצא, רק לה' לבדו: