רש"י מנוקד על התורה/ספר בראשית/פרשת נח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
< רש"י מנוקד על התורה‏ | ספר בראשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת נח[עריכה]

פרק ו (2)[עריכה]


(ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק – הוֹאִיל וְהִזְכִּירוֹ סִפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י,ז): "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה". דָּבָר אַחֵר: לִמֶּדְךָ שֶׁעִקַּר תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשִׂים טוֹבִים.
בְּדֹרֹתָיו – יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ דּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לְשֶׁבַח: כָּל שֶׁכֵּן אִלּוּ הָיָה בְדוֹר צַדִּיקִים הָיָה צַדִּיק יוֹתֵר. וְיֵשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לִגְנַאי: לְפִי דוֹרוֹ הָיָה צַדִּיק, וְאִלּוּ הָיָה בְדוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לֹא הָיָה נֶחֱשָׁב לִכְלוּם (סנהדרין ק"ח ע"א).
אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ – וּבְאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר (להלן כד,מ): "אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו". נֹחַ הָיָה צָרִיךְ סַעַד לְתָמְכוֹ, אֲבָל אַבְרָהָם הָיָה מִתְחַזֵּק וּמְהַלֵּךְ בְּצִדְקוֹ מֵאֵלָיו.
הִתְהַלֶּךְ – לְשׁוֹן עָבָר. וְזֶהוּ שִׁמּוֹּשָהּ שֶׁל לָמֶ"ד בְּלָשׁוֹן כָּבֵד, מְשַׁמֶּשֶׁת לְהַבָּא וּלְשֶׁעָבַר בְּלָשׁוֹן אֶחָד: "קוּם הִתְהַלֵּךְ" (להלן יג,יד) לְהַבָּא, "הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" לְשֶׁעָבַר. "הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ" (שמ"א יב,יט) לְהַבָּא, "וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה" (מל"א ח,מב) לְשׁוֹן עָבַר אֶלָּא שֶׁהַוָּי"ו שֶׁבְּרֹאשׁוֹ הוֹפְכוֹ לְהַבָּא.


(יא) וַתִּשָּׁחֵת – לְשׁוֹן עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ: "פֶּן תַּשְׁחִיתוּן" (דברים ד,טז) "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר..." (להלן פסוק יב).
וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס – גֶּזֶל.


(יב) כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר – אֲפִלּוּ בְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף נִזְקָקִין לְשֶׁאֵינָן מִינָן.


(יג) קֵץ כָּל בָּשָׂר – כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא זְנוּת וַעֲבוֹדָה זָרָה, אַנְדְרוֹלוֹמוּסְיָא בָּאָה לָעוֹלָם וְהוֹרֶגֶת טוֹבִים וְרָעִים.
כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס – לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל הַגֶּזֶל.
אֶת הָאָרֶץ – כְּמוֹ "מִן הָאָרֶץ". וְדוֹמֶה לוֹ: "כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר" (שמות ט,כט), מִן הָעִיר; "חָלָה אֶת רַגְלָיו" (מל"א טו,כג), מִן רַגְלָיו. דָּבָר אַחֵר: "אֶת הָאָרֶץ" – עִם הָאָרֶץ, שֶׁאַף שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁל עֹמֶק הַמַּחֲרֵישָׁה נִמּוֹחוּ וְנִטַּשְׁטְּשׁוּ.


(יד) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת – הַרְבֵּה רֶוַח וְהַצָּלָה לְפָנָיו, וְלָמָה הִטְרִיחוֹ בְּבִנְיָן זֶה? כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּהוּ אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל עוֹסֵק בָּהּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ: מַה זֹּאת לְךָ? וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם! אוּלַי יָשׁוּבוּ.
עֲצֵי גֹפֶר – כָּךְ שְׁמוֹ. וְלָמָּה מִמִּין זֶה? עַל שֵׁם גָּפְרִית, שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם לִמָּחוֹת בּוֹ.
קִנִּים – מְדוֹרִים מְדוֹרִים לְכָל בְּהֵמָה וְחַיָּה.
בַּכֹּפֶר – "זֶפֶת" בְלָשׁוֹן אֲרַמִּי, וּמָצִינוּ בַּתַּלְמוּד "כֻּפְרָא". בְּתֵיבָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הַמַּיִם תָּשִׁים, דַּיָּהּ בַּחוֹמֶר מִבִּפְנִים וְזֶפֶת מִבַּחוּץ. וְעוֹד: כְּדֵי שֶׁלֹּא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק רֵיחַ רַע שֶׁל זֶפֶת. אֲבָל כַּאן מִפְּנֵי חוֹזֶק הַמַּיִם זִפְּתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ.


(טז) צֹהַר – יֵשׁ אוֹמְרִים חַלּוֹן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֶבֶן טוֹבָה הַמְּאִירָה לָהֶם (בראשית רבה לא).
וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה – כִּסּוּיָהּ מְשֻׁפָּע וְעוֹלֶה עַד שֶׁהוּא קָצָר מִלְּמַעְלָה וְעוֹמֵד עַל אַמָּה, כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ הַמַּיִם לְמַטָּה מִכַּאן וּמִכַּאן.
בְּצִדָּהּ תָּשִׂים – שֶׁלֹּא יִפְּלוּ הַגְּשָׁמִים בָּהּ.
תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים – שָׁלֹשׁ עֲלִיּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ: עֶלְיוֹנִים לָאָדָם, אֶמְצָעִים לְמָדוֹר, תַּחְתִּיִּים לְזֶבֶל.


(יז) וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא – הִנְנִי מוּכָן לְהַסְכִּים עִם אוֹתָם שֶׁזֵּרְזוּנִי וְאָמְרוּ לְפָנַי כְּבָר: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ" (תהלים ח,ה).
מַבּוּל – שֶׁבִּלָּה אֶת הַכֹּל, שֶׁבִּלְבֵּל אֶת הַכֹּל, שֶׁהוֹבִיל אֶת הַכֹּל מִן הַגָּבוֹהַּ לַנָּמוּךְ. וְזֶהוּ לְשׁוֹן אוּנְקְלוּס שֶׁתִּרְגֵּם "טוֹפָנָא": שֶׁהֵצִיף אֶת הַכֹּל וֶהֱבִיאָהּ לְבָבֶל שֶׁהִיא עֲמוּקָה. לְכָךְ נִקְרֵאת "שִׁנְעָר", שֶׁנִּנְעֲרוּ שָׁם כָּל מֵתֵי מַבּוּל.


(יח) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי – בְּרִית הָיָה צָרִיךְ עַל הַפֵּירוֹת שֶׁלֹּא יֵרָקְבוּ וְיֵעָפְשׁוּ, וְשֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ רְשָׁעִים שֶׁבַּדּוֹר.
אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ – הָאֲנָשִׁים לְבָד וְהַנָּשִׁים לְבָד, מִכַּאן שֶׁנֶּאֶסְרוּ בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.


(יט) וּמִכָּל הָחַי – אֲפִלּוּ שֵׁדִים.
שְׁנַיִם מִכֹּל – מִן הַפָּחוּת שֶׁבָּהֶם לֹא פָחֲתוּ מִשְּׁנַיִם, אֶחָד זָכָר וְאֶחָד נְקֵבָה.


(כ) מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ – אוֹתָן שֶׁדָּבְקוּ בְמִינֵיהֶם וְלֹא הִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם. וּמֵאֲלֵיהֶם בָּאוּ, וְכָל שֶׁהַתֵּיבָה קוֹלַטְתּוֹ הִכְנִיס.


(כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ – זֶה בִּנְיַן הַתֵּיבָה.

פרק ז[עריכה]


(א) רָאִיתִי צַדִּיק – וְלֹא נֶאֱמַר "צַדִּיק תָּמִים", מִכַּאן שֶׁאוֹמְרִים מִקְצָת שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם בְּפָנָיו וְכֻלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו (בראשית רבה לב,ד; עירובין י"ח ע"א).


(ב) הַטְּהוֹרָה – הָעֲתִידָה לִהְיוֹת טְהוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. לָמַדְנוּ שֶׁלָּמַד נֹחַ תּוֹרָה.
שִׁבְעָה שִׁבְעָה – זָכָר וּנְקֵבָה, כְּדֵי שֶׁיַּקְרִיב מֵהֶם קָרְבָּן בְּצֵאתוֹ.


(ג) גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם... – בִּטְהוֹרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְלָמַד סָתוּם מִן הַמְּפוֹרָשׁ.


(ד) כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה – אֵלּוּ שֶׁבַע יְמֵי אֶבְלוֹ שֶׁל מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק, שֶׁחָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּבוֹדוֹ וְעִכֵּב אֶת הַפֻּרְעָנוּת. צֵא וַחֲשׁוֹב שְׁנוֹתָיו שֶׁל מְתוּשֶׁלַח, וְתִמְצָא שֶׁהֵם כָּלִים בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ.
כִּי לְיָמִים עוֹד – מַהוּ "עוֹד"? זְמַן אַחַר זְמַן זֶה, נוֹסָף עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.
אַרְבָּעִים יוֹם – כְּנֶגֶד יְצִירַת הַוָּלָד, שֶׁקִּלְקְלוּ לְהַטְרִיחַ לְיוֹצְרָם לָצוּר צוּרַת מַמְזֵרִים.


(ה) וַיַּעַשׂ נֹחַ – זֶה בִיאָתוֹ לַתֵּיבָה.


(ז) נֹחַ וּבָנָיו – הָאֲנָשִׁים לְבָד וְהַנָּשִׁים לְבָד, לְפִי שֶׁנֶּאֶסְרוּ בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹלָם שָׁרוּי בְּצַעַר.
מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל – אַף נֹחַ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיָה, מַאֲמִין וְאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁיָּבֹא הַמַּבּוּל, וְלֹא נִכְנַס לַתֵּיבָה עַד שֶׁדְּחָקוּהוּ הַמַּיִם.


(ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם – כֻּלָּם הֻשְׁווּ בְּמִנְיָן זֶה: מִן הַפָּחוּת הָיוּ שְׁנַיִם.
בָּאוּ אֶל נֹחַ – מֵאֲלֵיהֶן.


(יא) בַּחוֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה מַרְחֶשְׁוָן. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: זֶה אִיָּר (ראש השנה י"א ע"ב).
נִבְקְעוּ – לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶן.
תְּהוֹם רַבָּה – מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה: הֵם חָטְאוּ בְּ"רַבָּה רָעַת הָאָדָם" (לעיל ו,ה) וְלָקוּ בִּ"תְהוֹם רַבָּה".


(יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ – וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "וַיְהִי הַמַּבּוּל" (פסוק יז)? אֶלָּא כְּשֶׁהוֹרִידָן – הוֹרִידָן בְּרַחֲמִים, שֶׁאִם יַחְזְרוּ יִהְיוּ גִּשְׁמֵי בְרָכָה. כְּשֶׁלֹּא חָזְרוּ הָיוּ לְמַבּוּל.
אַרְבָּעִים יוֹם... – אֵין יוֹם רִאשׁוֹן מִן הַמִּנְיָן, לְפִי שֶׁאֵין לֵילוֹ עִמּוֹ, שֶׁהֲרֵי כְתִיב: "בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְּעוּ כָּל מַעְיְנוֹת" (לעיל פסוק יא). נִמְצְאוּ אַרְבָּעִים יוֹם כָּלִים בְּעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה בְּכִסְלֵו לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהֶחֳדָשִׁים נִמְנִין כְּסִדְרָן אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר, הֲרֵי שְׁנֵים עָשָׂר מִמַּרְחֶשְׁוָן וְעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה מִכִּסְלֵו.


(יג) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה – לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁהָיוּ בְנֵי דוֹרוֹ אוֹמְרִים: אִלּוּ אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ נִכְנָס לַתֵּיבָה, אָנוּ שׁוֹבְרִין אוֹתָהּ וְהוֹרְגִין אוֹתוֹ! אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי מַכְנִיסוֹ לְעֵינֵי כֻלָּם, וְנִרְאֶה דְּבַר מִי יָקוּם.


(יד) צִפּוֹר כָּל כָּנָף – דָּבוּק הוּא, צִפּוֹר שֶׁל כָּל מִין כָּנָף, לְרַבּוֹת חֲגָבִים. ["כָּנָף" לְשׁוֹן נוֹצָה, כְּמוֹ "וְשִׁסַּע אוֹתוֹ בִכְנָפָיו" (ויקרא א,יז), שֶׁאֲפִלּוּ נוֹצָתָהּ עוֹלָה. אַף כַּאן צִפּוֹר כָּל מִין מַרְאִית נוֹצָה.]


(טז) וַיִּסְגּוֹר ה' בַּעֲדוֹ – הֵגֵן עָלָיו שֶׁלֹּא שִׁבְּרוּהוּ: הִקִּיף הַתֵּיבָה דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת וְהָיוּ הוֹרְגִים בָּהֶם. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: סָגַר כְּנֶגְדּוֹ מִן הַמַּיִם. וְכֵן כָּל "בְּעַד" שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן "כְּנֶגֶד" הוּא: "בְּעַד כָּל רֶחֶם" (בראשית כ,יח), "בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ" (מל"ב ד,ד), "עוֹר בְּעַד עוֹר" (איוב ב,ד), "מָגֵן בַּעֲדִי" (תהלים ג,ד), "הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ" (שמ"א יב,יט) – כְּנֶגֶד עֲבָדֶיךָ.


(יז) וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ – מְשֻׁקַּעַת הָיְתָה בַמַּיִם אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה, כִּסְפִינָה טְעוּנָה הַמְּשֻׁקַּעַת מִקְצָתָהּ בַּמַּיִם. וּמִקְרָאוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ יוֹכִיחוּ.


(יח) וַיִּגְבְּרוּ – מֵאֲלֵיהֶן.


(כ) חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה – לְמַעְלָה שֶׁל גּוֹבַהּ כָּל הֶהָרִים, לְאַחַר שֶׁהוּשְׁווּ הַמַּיִם לְרָאשֵׁי הֶהָרִים.


(כב) נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים – נְשָׁמָה שֶׁל רוּחַ חַיִּים.
אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה – וְלֹא דָּגִים שֶׁבַּיָּם (סנהדרין ק"ח ע"א).


(כג) וַיִּמַח – לְשׁוֹן "וַיִּפְעַל" הוּא, וְאֵינוֹ לְשׁוֹן "וַיִּפָּעֵל", וְהוּא מִגִּזְרת "וַיִּפֶן", "וַיִּבֶן". כָּל תֵּיבָה שֶׁסּוֹפָהּ הֵ"א, כְּגוֹן בָּנָה, מָחָה, קָנָה, כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן וָי"ו יוּ"ד בְּרֹאשָׁהּ – נָקוּד בְּחִירִק תַּחַת הַיּוּ"ד.
אַךְ נֹחַ – לְבַד נֹחַ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (בראשית רבה לב ותנחומא נח ט): גּוֹנֵחַ וְכוֹהֶה דָּם מִטּוֹרַח הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִחֵר מְזוֹנוֹת לָאֲרִי וְהִכִּישׁוֹ, וְעָלָיו נֶאֱמַר (משלי יא,לא): "הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם".

פרק ח[עריכה]


(א) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים – זֶה הַשֵּׁם מִדַּת הַדִּין הוּא, וְנֶהֶפְכָה לְמִדַּת רַחֲמִים עַל יְדֵי תְּפִלַּת הַצַּדִּיקִים. וְרִשְׁעָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הוֹפֶכֶת מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ו,ה-ז): "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם... וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה" – וְהוּא שֵׁם מִדַּת הָרַחֲמִים.
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ... – מַה זָּכַר לָהֶם לַבְּהֵמוֹת? זְכוּת שֶׁלֹּא הִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם קוֹדֶם לָכֵן, וְשֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּבָה.
וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ – רוּחַ תַּנְחוּמִין וַהֲנָחָה עָבְרָה לְפָנָיו.
עַל הָאָרֶץ – עַל עִסְקֵי הָאָרֶץ.
וַיָּשֹׁכּוּ – כְּמוֹ: "כְּשׁוֹךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ" (אסתר ב,א), לְשׁוֹן הֲנָחַת חֵמָה.


(ב) וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנוֹת – כְּשֶׁנִּפְתְּחוּ כְּתִיב "כָּל מַעְיְנוֹת" (לעיל ז,א) וְכַאן אֵין כְּתִיב "כָּל", לְפִי שֶׁנִּשְׁתַּיְּירוּ מֵהֶם אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צוֹרֶךְ לָעוֹלָם, כְּגוֹן חֲמֵי טְבֶרְיָא וְכַיּוֹצֵא בָהֶן.
וַיִּכָּלֵא – וַיִּמָּנַע, כְּמוֹ "לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ" (תהלים מ, יב) "לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ" (לקמן כג,ו).


(ג) מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם – הִתְחִילוּ לַחֲסוֹר, וְהוּא אֶחָד בְּסִיוָן. כֵּיצַד? בְּעֶשְׁרִים וְשִׁבְעָה בְּכִסְלֵו פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, הֲרֵי שְׁלֹשָׁה מִכִּסְלֵו וְעֶשְׁרִים וְתִשְׁעָה מִטֵּבֵת – הֲרֵי שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם. וּשְׁבָט וַאֲדָר וְנִיסָן וְאִיָּר מֵאָה וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר – הֲרֵי מֵאָה וַחֲמִשִּׁים.


(ד) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי – סִיוָן, וְהוּא שְׁבִיעִי לְכִסְלֵו שֶׁבּוֹ פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים.
בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם – מִכַּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיְתָה הַתֵּיבָה מְשֻׁקַּעַת בַּמַּיִם אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב (פסוק הבא): "בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים" – זֶה אָב שֶׁהוּא עֲשִׂירִי לְמַרְחֶשְׁוָן לִירִידַת גְּשָׁמִים. וְהֵם הָיוּ גְבוֹהִים עַל הֶהָרִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְחָסְרוּ מִיּוֹם אֶחָד בְּסִיוָן עַד אֶחָד בְּאָב חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לְשִׁשִּׁים יוֹם – הֲרֵי אַמָּה לְאַרְבָּעָה יָמִים. נִמְצָא שֶׁבְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּסִיוָן לֹא חָסְרוּ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת, וְנָחָה הַתֵּיבָה לְיוֹם הַמָּחֳרָת. לָמַדְתָּ שֶׁהָיְתָה מְשֻׁקַּעַת אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה בַּמַּיִם שֶׁעַל רָאשֵׁי הֶהָרִים.


(ה) בָּעֲשִׂירִי... נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים – זֶה אָב, שֶׁהוּא עֲשִׂירִי לְמַרְחֶשְׁוָן שֶׁהִתְחִיל הַגֶּשֶׁם. וְאִם תֹּאמַר הוּא אֱלוּל, וַעֲשִׂירִי לְכִסְלֵו שֶׁפָּסַק הַגֶּשֶׁם, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה אוֹמֵר "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" סִיוָן וְהוּא שְׁבִיעִי לְהַפְסָקָה – אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן, עַל כָּרְחֲךָ שְׁבִיעִי אִי אַתָּה מוֹנֶה אֶלָּא לְהַפְסָקָה, שֶׁהֲרֵי לֹא כָלוּ אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל יְרִידַת גְּשָׁמִים, וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים שֶׁל תִּגְבּוֹרֶת הַמַּיִם עַד אֶחָד בְּסִיוָן. וְאִם אַתָּה אוֹמֵר שְׁבִיעִי לִירִידָה – אֵין זֶה סִיוָן. וְהָעֲשִׂירִי אִי אֶפְשָׁר לִמְנוֹת אֶלָּא לִירִידָה, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר לְהַפְסָקָה וְהוּא אֱלוּל, אִי אַתָּה מוֹצֵא "בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (להלן פסוק יג), שֶׁהֲרֵי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם מִשֶּׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים שִׁלַּח אֶת הָעוֹרֵב, וְעֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם הוֹחִיל בִּשְׁלִיחוּת הַיּוֹנָה – הֲרֵי שִׁשִּׁים יוֹם מִשֶּׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים עַד שֶׁחָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְאִם תֹּאמַר בֶּאֱלוּל נִרְאוּ, נִמְצָא שֶׁחָרְבוּ בְּמַרְחֶשְׁוָן, וְהוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ "רִאשׁוֹן", וְאֵין זֶה אֶלָּא תִּשְׁרֵי שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לִבְרִיאַת עוֹלָם, וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוּא נִיסָן.


(ו) מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם – מִשֶּׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים.
אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה – לַצֹּהַר, וְלֹא זֶה פֶּתַח הַתֵּיבָה הֶעָשׂוּי לְבִיאָה וִיצִיאָה.


(ז) יָצוֹא וָשׁוֹב – הוֹלֵךְ וּמַקִּיף סְבִיבוֹת הַתֵּיבָה. וְלֹא הָלַךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, שֶׁהָיָה חוֹשְׁדוֹ עַל בַּת זוּגוֹ, וּכְמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּאַגָּדַת "חֵלֶק" (סנהדרין ק"ח ע"ב).‏[1]
עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם – פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. אֲבָל מִדְרָשׁ אַגָּדָה (בראשית רבה לג,ה): מוּכָן הָיָה הָעוֹרֵב לִשְׁלִיחוּת אַחֶרֶת בַּעֲצִירַת גְּשָׁמִים בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מל"א יז,ו): "וְהָעוֹרְבִים מֵבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר".


(ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה – לְסוֹף ֹשִבְעָה יָמִים, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב (להלן פסוק י): "וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעָה יָמִים אֲחֵרִים", מִכְּלָל זֶה אַתָּה לָמֵד שֶׁאַף בָּרִאשׁוֹנָה הוֹחִיל שִׁבְעָה יָמִים.
וַיְשַׁלַּח – אֵין זֶה לְשׁוֹן שְׁלִיחוּת אֶלָּא לְשׁוֹן שִׁלּוּחַ: שִׁלְּחָהּ לָלֶכֶת לְדַרְכָּהּ, וּבָזוֹ יִרְאֶה "אִם קַלּוּ הַמַּיִם", שֶׁאִם תִּמְצָא מָנוֹחַ לֹא תָשׁוּב אֵלָיו.


(י) וַיָּחֶל – לְשׁוֹן הַמְתָּנָה. וְכֵן: "לִי שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ" (איוב כט,כא), וְהַרְבֵה יֵשׁ בַּמִּקְרָא.


(יא) טָרָף בְּפִיהָ – אוֹמֵר אֲנִי שֶׁזָּכָר הָיָה, לָכֵן קוֹרְאוֹ פְעָמִים לְשׁוֹן זָכָר וּפְעָמִים לְשׁוֹן נְקֵבָה. לְפִי שֶׁכָּל "יוֹנָה" שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן נְקֵבָה, כְּמוֹ: "כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רוֹחֲצוֹת" (שה"ש ה,יב), "כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הוֹמוֹת" (יחזקאל ז,טז), וּכְמוֹ "כַּיּוֹנָה פּוֹתָה" (הושע ז,יא).
טָרָף – חָטַף. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (עירובין י"ח ע"ב): לְשׁוֹן מָזוֹן. וְדָרְשׁוּ "בְּפִיהָ" לְשׁוֹן מַאֲמָר, אָמְרָה: יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוּרִין כַּזַּיִת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא מְתוּקִין כַּדְּבַשׁ בִּידִי בָּשָׂר וָדָם.


(יב) וַיִּיָּחֶל – הוּא לְשׁוֹן "וַיָּחֶל" (לעיל פסוק י), אֶלָּא שֶׁזֶּה לְשׁוֹן "וַיִּפְעַל" וְזֶה לְשׁוֹן "וַיִּתְפַּעֵל": "וַיָּחֶל" – וַיַּמְתֵּן, "וַיִּיָּחֶל" – וַיִּתְמַתֵּן.


(יג) בָּרִאשׁוֹן – לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הוּא תִּשְׁרֵי, וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוּא נִיסָן (ראש השנה י"א ע"ב).
חָרְבוּ – נַעֲשָׂה כְּמִין טִיט, שֶׁקָּרְמוּ פָּנֶיהָ שֶׁל מַעְלָה.


(יד) בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים – יְרִידָתָן בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר, אֵלּוּ אַחַד עָשָׂר יָמִים שֶׁהַחַמָּה יְתֵרָה עַל הַלְּבָנָה, שֶׁמִּשְׁפַּט דּוֹר הַמַּבּוּל שָׁנָה תְמִימָה הָיָה.
יָבְשָׁה – נַעֲשָׂה גָּרִיד כְּהִלְכָתָהּ.


(טז) אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ... – אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, כַּאן הִתִּיר לָהֶם תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.


(יז) הַוְצֵא – "הוֹצֵא" כְּתִיב, "הַיְצֵא" קְרִי. "הַיְצֵא" – אֱמוֹר לָהֶם שֶׁיֵּצְאוּ. "הוֹצֵא" – אִם אֵינָם רוֹצִים לָצֵאת הוֹצִיאֵם אַתָּה.
וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ – וְלֹא בַּתֵּיבָה, מַגִּיד שֶׁאַף הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף נֶאֶסְרוּ בַּתַּשְׁמִישׁ.


(יט) לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם – קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם עַל מְנָת לִדָּבֵק בְּמִינָן.


(כ) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה – אָמַר: לֹא צִוָּה לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַכְנִיס מֵאֵלּוּ שֶׁבַע שֶׁבַע, אֶלָּא כְּדֵי לְהַקְרִיב קָרְבָּן מֵהֶם (בראשית רבה לד,ט).


(כא) מִנְּעֻרָיו – "מִנְּעֻרָיו" כְּתִיב, מִשֶּׁנִּנְעַר לָצֵאת מִמְּעֵי אִמּוֹ נִתַּן בּוֹ יֵצֶר הָרַע.
לֹא אֹסִף, וְלֹא אֹסִף – כָּפַל הַדָּבָר לִשְׁבוּעָה. הוּא שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נד,ט): "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבוֹר מֵי נֹחַ", וְלֹא מָצִינוּ בָּהּ שְׁבוּעָה אֶלָּא זוֹ שֶׁכָּפַל דְּבָרָיו, וְהִיא שְׁבוּעָה. וְכֵן דָּרְשׁוּ חֲכָמִים בְּמַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת (ל"ו ע"א).‏[2]


(כב) עוֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ... לֹא יִשְׁבֹּתוּ – שֵׁשׁ עִתִּים הַלָּלוּ, שְׁנֵי חֳדָשִׁים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ: חֲצִי תִשְׁרֵי וּמַרְחֶשְׁוָן וַחֲצִי כִסְלֵו זֶרַע, חֲצִי כִסְלֵו וְטֵבֵת וַחֲצִי שְׁבָט קוֹר וְכוּ' (בבא מציעא ק"ו ע"ב).‏[3]
קוֹר – קָשֶׁה מֵחֹרֶף.
וָחֹרֶף – עֵת זֶרַע שְׂעוֹרִים וְקִטְנִית הַחֲרִיפִין לְהִתְבַּשֵּׁל מַהֵר, וְהוּא חֲצִי שְׁבָט וַאֲדָר וַחֲצִי נִיסָן.
קָצִיר – חֲצִי נִיסָן וְאִיָּר וַחֲצִי סִיוָן.
קַיִץ – חֲצִי סִיוָן תָּמוּז וַחֲצִי אָב. הוּא זְמַן לְקִיטַת תְּאֵנִים וּזְמַן שֶׁמְּיַבְּשִׁים אוֹתָן בַּשָּׂדוֹת, וּשְׁמוֹ קַיִץ כְּמוֹ: "וְהַלֶּחֶם וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים" (שמ"ב טז,ב).
חוֹם – הוּא סוֹף יְמוֹת הַחַמָּה, חֲצִי אָב וֶאֱלוּל וַחֲצִי תִּשְׁרֵי, שֶׁהָעוֹלָם חַם בְּיוֹתֵר. כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (דף כ"ט ע"א): שִׁלְהֵי קַיְיטָא קָשֵׁי מִקַּיְיטָא.
וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ – מִכְּלָל שֶׁשָּׁבְתוּ כָל יְמוֹת הַמַּבּוּל, שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ הַמַּזָּלוֹת, וְלֹא נִכַּר בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה (בראשית רבה לד,יא).
לֹא יִשְׁבֹּתוּ – לֹא יִפְסְקוּ כָּל אֵלֶּה מִלְּהִתְנַהֵג כְּסִדְרָן.

פרק ט[עריכה]


(ב) וְחִתְּכֶם – וְאֵימַתְכֶם, כְּמוֹ "תִּרְאוּ חֲתַת" (איוב ו,כא). וְאַגָּדָה (שבת קנ"א ע"ב): לְשׁוֹן חַיּוּת, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ חַי – אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְשָׁמְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים. עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מֵת – צָרִיךְ לְֹשָמְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה". אֵימָתַי יִהְיֶה מוֹרַאֲכֶם עַל הַחַיּוֹת? כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם חַיִּים.


(ג) לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה – שֶׁלֹּא הִרְשֵׁיתִי לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בָּשָׂר אֶלָּא יֶרֶק עֵשֶׂב, וְלָכֶם "כְּיֶרֶק עֵשֶׂב" שֶׁהִפְקַרְתִּי לְאָדָם הָרִאשׁוֹן "נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" (סנהדרין נ"ט ע"ב).


(ד) בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ – אָסַר לָהֶם אֵבֶר מִן הַחַי, כְּלוֹמַר: כָּל זְמַן שֶׁנַּפְשׁוֹ בּוֹ – לֹא תֹאכְלוּ הַבָּשָׂר.
בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ – בְּעוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ.
בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ לֹא תֹאכֵלוּ – הֲרֵי אֵבֶר מִן הַחַי, וְאַף "בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ" – הֲרֵי דָּם מִן הַחַי.


(ה) וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם – אַף עַל פִּי שֶׁהִתַּרְתִּי לָכֶם נְטִילַת נְשָׁמָה בַּבְּהֵמָה, "אֶת דִּמְכֶם אֶדְרוֹשׁ" מֵהַשּׁוֹפֵךְ דַּם עַצְמוֹ.
לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם – אַף הַחוֹנֵק עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא מִמֶּנּוּ דָּם.
מִיַּד כָּל חַיָּה – לְפִי שֶׁחָטְאוּ דּוֹר הַמַּבּוּל, וְהוּפְקְרוּ לְמַאֲכַל חַיּוֹת רָעוֹת לִשְׁלוֹט בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהלים מט,כא), לְפִיכָךְ הוּצְרַךְ לְהַזְהִיר עֲלֵיהֶן אֶת הַחַיּוֹת.
וּמִיַּד הָאָדָם – מִיַּד הַהוֹרֵג בְּמֵזִיד וְאֵין עֵדִים, אֲנִי אֶדְרוֹשׁ.
מִיַּד אִישׁ אָחִיו – מִיַּד שֶׁהוּא אוֹהֵב לוֹ כְּאָח, וַהֲרָגוֹ שׁוֹגֵג – אֲנִי אֶדְרוֹשׁ, אִם לֹא יְגַלֶּה וִיבַקֵּשׁ עַל עֲוֹנוֹ לִמָּחֵל, שֶׁאַף הַשּׁוֹגֵג צָרִיךְ כַּפָּרָה. וְאִם אֵין עֵדִים לְחַיְּבוֹ גָּלוּת וְהוּא אֵינוֹ נִכְנָע, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ "וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ" (שמות כא,יג) בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת (י' ע"ב): הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַמְּנָן לְפוּנְדָּק אֶחָד וְכוּ'.‏[4]


(ו) בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ – אִם יֵשׁ עֵדִים הֲמִיתוּהוּ אַתֶּם. לָמָּה? "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים...".
עָשָׂה אֶת הָאָדָם – זֶה מִקְרָא חָסֵר, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת: "עָשָׂה הָעוֹשֶׂה אֶת הָאָדָם". וְכֵן הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא.


(ז) וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ – לְפִי פְשׁוּטוֹ: הָרִאשׁוֹנָה לִבְרָכָה, וְכַאן לְצִוּוּי. וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ: לְהַקִּישׁ מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה לְשׁוֹפֵךְ דָּמִים (בראשית רבה לד,יד).


(ט) וַאֲנִי הִנְנִי – מַסְכִּים אֲנִי עִמְּךָ. שֶׁהָיָה נֹחַ דּוֹאֵג לַעֲסוֹק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה עַד שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא לְשַׁחֵת הָעוֹלָם עוֹד, וְכֵן עָשָׂה. וּבָאַחֲרוֹנָה אָמַר לוֹ: הִנְנִי מַסְכִּים לַעֲשׂוֹת קִיּוּם וְחִזּוּק בְּרִית לְהַבְטָחָתִי, וְאֶתֵּן לְךָ אוֹת.


(י) חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם – הֵם הַמִּתְהַלְּכִים עִם הַבְּרִיּוֹת.
מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה – לְהָבִיא שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים.
חַיַּת הָאָרֶץ – לְהָבִיא הַמַּזִּיקִין, שֶׁאֵינָן בִּכְלַל "הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם", שֶׁאֵין הִלּוּכָן עִם הַבְּרִיּוֹת.


(יא) וַהֲקִמֹתִי – אֶעֱשֶׂה קִיּוּם לִבְרִיתִי. וּמַהוּ קִיּוּמוֹ? אוֹת הַקֶּשֶׁת, כְּמוֹ שֶׁמְּסַיֵּם וְהוֹלֵךְ.


(יב) לְדֹרֹת עוֹלָם – נִכְתָּב חָסֵר, שֶׁיֵּשׁ דּוֹרוֹת שֶׁלֹּא הוּצְרְכוּ לְאוֹת לְפִי שֶׁצַּדִּיקִים גְּמוּרִים הָיוּ, כְּמוֹ דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי (בראשית רבה לה,ב).


(יד) בְּעַנְנִי עָנָן – כְּשֶׁתַּעֲלֶה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי לְהָבִיא חֹשֶׁךְ וַאֲבַדּוֹן לָעוֹלָם.


(טז) בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה – בֵּין מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה וּבֵינֵיכֶם, שֶׁהָיָה לוֹ לִכְתּוֹב: "בֵּינִי וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה". אֶלָּא זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ: כְּשֶׁתָּבֹא מִדַּת הַדִּין לְקַטְרֵג עֲלֵיכֶם לְחַיֵּיב אֶתְכֶם, אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָאוֹת וְנִזְכָּר.


(יז) זֹאת אוֹת הַבְּרִית – הֶרְאָהוּ הַקֶּשֶׁת וְאָמַר לוֹ: הֲרֵי הָאוֹת שֶׁאָמַרְתִּי.


(יח) וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן – לָמָה הוּצְרַךְ לוֹמַר כַּאן? לְפִי שֶׁהַפַּרְשָׁה עֲסוּקָה וּבָאָה בְּשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל נֹחַ, שֶׁקִּלְקֵל בָּהּ חָם וְעַל יָדוֹ נִתְקַלֵּל כְּנַעַן, וַעֲדַיִין לֹא כָתַב תּוֹלְדוֹת חָם וְלֹא יָדַעְנוּ שֶׁכְּנַעַן בְּנוֹ. לְפִיכָךְ הוּצְרַךְ לוֹמַר כַּאן: "וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן".


(כ) וַיָּחֶל – עָשָׂה עַצְמוֹ חֻלִּין, שֶׁהָיָה לוֹ לַעֲסוֹק תְּחִלָּה בִּנְטִיעָה אַחֶרֶת (בראשית רבה לו,ג).
אִישׁ הָאֲדָמָה – אֲדוֹנֵי הָאֲדָמָה, כְּמוֹ: "אִישׁ נָעֳמִי" (רות א,ג).
וַיִּטַּע כָּרֶם – כְּשֶׁנִּכְנַס לַתֵּיבָה הִכְנִיס עִמּוֹ זְמוֹרוֹת וְיִחוּרֵי תְּאֵנִים (בראשית רבה שם).


(כא) אָהָלֹה – "אָהֳלָה" כְּתִיב, רֶמֶז לְעֶשֶׂר שְׁבָטִים שֶׁנִּקְרְאוּ עַל שֵׁם שׁוֹמְרוֹן שֶׁנִּקְרֵאת "אָהֳלָה", שֶׁגָּלוּ עַל עִסְקֵי הַיַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ו,ו): "הַשּׁוֹתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן".
וַיִּתְגַּל – לְשׁוֹן וַיִּתְפַּעֵל.


(כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן – יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים: כְּנַעַן רָאָה וְהִגִּיד לְאָבִיו. לְכָךְ הוּזְכַּר עַל הַדָּבָר וְנִתְקַלֵּל (בראשית רבה לו,ז).
וַיַּרְא אֵת עֶרְוַת אָבִיו – יֵשׁ אוֹמְרִים סֵרְסוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים רְבָעוֹ (סנהדרין ע' ע"א).


(כג) וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת – אֵין כְּתִיב "וַיִּקְחוּ" אֶלָּא "וַיִּקַּח": לִמֵּד עַל שֵׁם שֶׁנִּתְאַמֵּץ בַּמִּצְוָה יוֹתֵר מִיֶּפֶת, לְכָךְ זָכוּ בָנָיו לְטַלִּית שֶׁל צִיצִית. וְיֶפֶת זָכָה לִקְבוּרָה לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֶמַר (יחזקאל לט,יא): "אֶתֵּן לְגוֹג מָקוֹם שָׁם קֶבֶר". וְחָם שֶׁבִּזָּה אֶת אָבִיו, נֶאֱמַר בְּזַרְעוֹ: "כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפֵי שֵׁת..." (ישעיהו כ,ד).
וּפְנֵיהֶם אֲחוֹרַנִּית – לָמָּה נֶאֱמַר פַּעַם שְׁנִיָּיה? מְלַמֵּד שֶׁכְּשֶׁקָּרְבוּ אֶצְלוֹ וְהוּצְרְכוּ לַהֲפוֹךְ עַצְמָם לְכַסּוֹתוֹ, הָפְכוּ פְּנֵיהֶם אֲחוֹרַנִּית.


(כד) בְּנוֹ הַקָּטָן – הַפָּסוּל וְהַבָּזוּי, כְּמוֹ: "הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי בָּאָדָם" (ירמיהו מט,טו).


(כה) אָרוּר כְּנָעַן – אַתָּה גָּרַמְתָּ לִי שֶׁלֹּא אוֹלִיד בֵּן רְבִיעִי אַחֵר לְשַׁמְּשֵׁנִי, אָרוּר בִּנְךָ רְבִיעִי לִהְיוֹת מְשַׁמֵּשׁ אֶת זַרְעָם שֶׁל אֵלּוּ הַגְּדוֹלִים, שֶׁהֻטַּל עֲלֵיהֶם טוֹרַח עֲבוֹדָתִי מֵעַתָּה. וּמָה רָאָה חָם שֶׁסֵּרְסוֹ? אָמַר לָהֶם לְאֶחָיו: אָדָם הָרִאשׁוֹן שְׁנֵי בָנִים הָיוּ לוֹ, וְהָרַג זֶה אֶת זֶה בִּשְׁבִיל יְרֻשַּׁת הָעוֹלָם, וְאָבִינוּ יֵשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ בָּנִים וְעוֹדֶנּוּ מְבַקֵּשׁ בֵּן רְבִיעִי!


(כו) בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם – שֶׁעָתִיד לִשְׁמוֹר הַבְטָחָתוֹ לְזַרְעוֹ, לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן.
וִיהִי לָהֶם כְנַעַן לְמַס עוֹבֵד.


(כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת – מְתֻרְגָּם "יַפְתֵּי": יַרְחִיב.
וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם – יַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּיִשְׂרָאֵל. וּמִדְרַשׁ חֲכָמִים (יומא י' ע"א): אַף עַל פִּי שֶׁ"יַּפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת", שֶׁבָּנָה כּוֹרֶשׁ שֶׁהָיָה מִבְּנֵי יֶפֶת בַּיִת שֵׁנִי – לֹא שָׁרְתָה בוֹ שְׁכִינָה. וְהֵיכָן שָׁרְתָה? בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה, שֶׁהָיָה מִבְּנֵי שֵׁם.
וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ – אַף מִשֶּׁיִּגְלוּ בְּנֵי שֵׁם, יִמָּכְרוּ לָהֶם עֲבָדִים מִבְּנֵי כְנַעַן.

פרק י[עריכה]


(ב) וְתִירָס – זוֹ פָּרָס (בראשית רבה לז).


(ח) לִהְיוֹת גִּבּוֹר – לְהַמְרִיד כָּל הָעוֹלָם עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּעֲצַת דּוֹר הַפַּלָּגָה.


(ט) גִּבּוֹר צַיִד – צָד דַּעְתָּן שֶׁל בְּרִיּוֹת בְּפִיו, וּמַטְעָן לִמְרוֹד בַּמָּקוֹם.
לִפְנֵי ה' – מִתְכַּוֵּן לְהַקְנִיטוֹ עַל פָּנָיו.
עַל כֵּן יֵאָמַר – עַל כָּל אָדָם מַרְשִׁיעַ בְּעַזּוּת פָּנִים, יוֹדֵעַ רִבּוֹנוֹ וּמִתְכַּוֵּן לִמְרוֹד בּוֹ, יֵאָמַר: זֶה כְּנִמְרוֹד גִּבּוֹר צַיִד.


(יא) מִן הָאָרֶץ... – כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַשּׁוּר אֶת בָּנָיו שׁוֹמְעִין לְנִמְרוֹד, וּמוֹרְדִין בַּמָּקוֹם לִבְנוֹת הַמִּגְדָּל, יָצָא מִתּוֹכָם.


(יב) הָעִיר הַגְּדוֹלָה – הִיא נִינְוֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ג,ג): "וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים".


(יג) לְהָבִים – שֶׁפְּנֵיהֶם דּוֹמִים לְלַהַב.


(יד) וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלוּחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים – מִשְּׁנֵיהֶם יָצְאוּ, שֶׁהָיוּ פַּתְרֻסִים וְכַסְלוּחִים מַחֲלִיפִין מִשְׁכַּב נְשׁוֹתֵיהֶם אֵלּוּ לָאֵלּוּ, וְיָצְאוּ מֵהֶם פְּלִשְׁתִּים.


(יח) וְאַחַר נָפֹצוּ – מֵאֵלֶּה נָפוֹצוּ מִשְׁפָּחוֹת הַרְבֵּה.


(יט) גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי – סוֹף אַרְצוֹ. כָּל "גְּבוּל" לְשׁוֹן סוֹף וְקָצֶה.
בֹּאֲכָה – שֵׁם דָּבָר. וְלִי נִרְאֶה: כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, גְּבוּל זֶה מַגִּיעַ עַד אֲשֶׁר תָּבֹא לְמָקוֹם פְּלוֹנִי.


(כ) לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם – אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְלְקוּ לִלְשׁוֹנוֹת וַאֲרָצוֹת, כֻּלָּם בְּנֵי חָם הֵם.


(כא) אֲבִי כָל בְּנֵי עֵבֶר הַנָּהָר, הָיָה שֵׁם.
אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל – אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יֶפֶת הַגָּדוֹל אִם שֵׁם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה... שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל" (להלן יא,י) הֱוֵי אוֹמֵר יֶפֶת הַגָּדוֹל, שֶׁהֲרֵי בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה הָיָה נֹחַ כְּשֶׁהִתְחִיל לְהוֹלִיד, וְהַמַּבּוּל הָיָה בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, נִמְצָא שֶׁהַגָּדוֹל בְּבָנָיו הָיָה בֶּן מֵאָה שָׁנָה. וְשֵׁם לֹא הִגִּיעַ לְמֵאָה עַד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל.
אֲחִי יֶפֶת – וְלֹא אֲחִי חָם? שֶׁאֵלּוּ שְׁנֵיהֶם כִּבְּדוּ אֶת אֲבִיהֶם, וְזֶה בִּזָּהוּ.


(כה) נִפְלְגָה – נִתְבַּלְבְּלוּ הַלְּשׁוֹנוֹת, וְנָפוֹצוּ מִן הַבִּקְעָה, וְנִתְפַּלְּגוּ בְּכָל הָעוֹלָם. לָמַדְנוּ שֶׁהָיָה עֵבֶר נָבִיא, שֶׁקָּרָא שֵׁם בְּנוֹ עַל שֵׁם הֶעָתִיד. וְשָׁנִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם שֶׁבְּסוֹף יָמָיו נִתְפַּלְּגוּ, שֶׁאִם תֹּאמַר בִּתְחִלַּת יָמָיו, הֲרֵי יָקְטָן אָחִיו צָעִיר מִמֶּנּוּ וְהוֹלִיד כַּמָּה מִשְׁפָּחוֹת קוֹדֶם לָכֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָקְטָן יָלַד..." (להלן פסוק כו), וְאַחַר כָּךְ "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ..." (להלן יא,א). וְאִם תֹּאמַר בְּאֶמְצַע יָמָיו? לֹא בָא הַכָּתוּב לִסְתּוֹם אֶלָּא לְפָרֵשׁ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁבִּשְׁנַת מוֹת פֶּלֶג נִתְפַּלְּגוּ.


(כו) וְיָקְטָן – שֶׁהָיָה עָנָיו וּמַקְטִין עַצְמוֹ, לְכָךְ זָכָה לְהַעֲמִיד כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַלָּלוּ.
חֲצַרְמָוֶת – עַל שֵׁם מְקוֹמוֹ, דִּבְרֵי אַגָּדָה (בראשית רבה לז,ח).

פרק יא[עריכה]


(א) שָׂפָה אֶחָת – לְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.
וּדְבָרִים אֲחָדִים – בָּאוּ בְעֵצָה אַחַת וְאָמְרוּ: לֹא כָּל הֵימֶנּוּ שֶׁיָּבוֹר לוֹ אֶת הָעֶלְיוֹנִים, נַעֲלֶה לָרָקִיעַ וְנַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה! דָּבָר אַחֵר: עַל יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. דָּבָר אַחֵר: "וּדְבָרִים אֲחָדִים", אָמְרוּ: אַחַת לְאֶלֶף וְשֵׁש מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְשֵׁשׁ שָׁנִים הָרָקִיעַ מִתְמוֹטֵט, כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה בִּימֵי הַמַּבּוּל. בֹּאוּ וְנַעֲשֶׂה לוֹ סָמוֹכוֹת (בראשית רבה לח,ו).


(ב) בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם – שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים שָׁם, כְּדִכְתִיב לְמַעְלָה (י,ל): "וַיְהִי מוֹשָׁבָם... הַר הַקֶּדֶם". וְנָסְעוּ מִשָּׁם לָתוּר לָהֶם מָקוֹם לְהַחֲזִיק אֶת כֻּלָּם, וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא שִׁנְעָר.


(ג) אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ – אֻמָּה לְאֻמָּה: מִצְרַיִם לְכוּשׁ, וְכוּשׁ לְפוּט, וּפוּט לִכְנַעַן.
הָבָה – הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם. כָּל "הָבָה" לְשׁוֹן הַזְמָנָה הוּא, שֶׁמְּכִינִים עַצְמָן וּמִתְחַבְּרִים לִמְלָאכָה אוֹ לְעֵצָה אוֹ לְמַשָּׂא. "הָבָה" – הַזְמִינוּ, אפרייליי"רapareilier = להיכון. בְּלַעַז.
לְבֵנִים – שֶׁאֵין אֲבָנִים בְּבָבֶל, שֶׁהִיא בִקְעָה.
וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה – כָּךְ עוֹשִׂין הַלְּבֵנִים, שֶׁקּוֹרִים טיול"שtiules = רעפים. בְּלַעַז: שׂוֹרְפִים אוֹתָם בַּכִּבְשָׁן.
לַחֹמֶר – לָטוּחַ הַקִּיר.


(ד) פֶּן נָפוּץ – שֶׁלֹּא יָבִיא עָלֵינוּ שׁוּם מַכָּה לַהֲפִיצֵנוּ מִכָּאן.


(ה) וַיֵּרֶד ה' לִרְאוֹת – לֹא הוּצְרַךְ לְכָךְ, אֶלָּא בָא לְלַמֵּד לַדַּיָּנִים שֶׁלֹּא יַרְשִׁיעוּ הַנִּדּוֹן עַד שֶׁיִּרְאוּ וְיָבִינוּ. מִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (נח יח).
בְּנֵי הָאָדָם – אֶלָּא בְּנֵי מִי, שֶׁמָּא בְּנֵי חֲמוֹרִים וּגְמַלִּים? אֶלָּא בְּנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁכָּפָה אֶת הַטּוֹבָה וְאָמַר "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי" (לעיל ג,יב), אַף אֵלּוּ כָפוּ בַּטּוֹבָה לִמְרוֹד בְּמִי שֶׁהִשְׁפִּיעָם טוֹבָה וּמִלְּטָם מִן הַמַּבּוּל.


(ו) הֵן עַם אֶחָד – כָּל טוֹבָה זוֹ יֵשׁ עִמָּהֶן, שֶׁעַם אֶחָד הֵם וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְדָבָר זֶה הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת.
הַחִלָּם – כְּמוֹ "אָמְרָם", "עֲשׂוֹתָם" – לְהַתְחִיל הֵם לַעֲשׂוֹת.
לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם... לַעֲשׂוֹת – בִּתְמִיהָה. "יִבָּצֵר" לְשׁוֹן "מְנִיעָה" כְּתַרְגּוּמוֹ ("יִתְמְנַע"), וְדוֹמֶה לוֹ "יִבְצוֹר רוּחַ נְגִידִים" (תהלים עו,יג).


(ז) הָבָה נֵרְדָה – בְּבֵית דִּינוֹ נִמְלַךְ מֵעַנְוְתָנוּתוֹ יְתֵרָה.
הָבָה – מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה: הֵם אָמְרוּ "הָבָה נִבְנֶה", וְהוּא כְנֶגְדָּם מָדַד וְאָמַר "הָבָה נֵרְדָה".
וְנָבְלָה – וּנְבַלְבֵּל. נוּ"ן מְשַׁמֵּשׁ בְּלְשׁוֹן רַבִּים, וְהֵ"א אַחֲרוֹנָה יְתֵרָה כְהֵ"א שֶׁל "נֵרְדָה".
לֹא יִשְׁמְעוּ – זֶה שׁוֹאֵל לְבֵנָה, וְזֶה מֵבִיא טִיט. וְזֶה עוֹמֵד עָלָיו וּפוֹצֵעַ אֶת מוֹחוֹ.


(ח) וַיָּפֶץ ה' אוֹתָם מִשָּׁם – בָּעוֹלָם הַזֶּה (סנהדרין ק"ז ע"ב). מַה שֶּׁאָמְרוּ "פֶּן נָפוּץ" (לעיל פסוק ד) נִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם. הוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה "מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ" (משלי י,כד).


(ט) וּמִשָּׁם הֱפִיצָם – לִמֵּד שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְכִי אֵיזוֹ קָשָׁה, שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל אוֹ שֶׁל דּוֹר הַפַּלָּגָה? אֵלּוּ לֹא פָשְׁטוּ יָד בָּעִיקָּר, וְאֵלּוּ פָשְׁטוּ יָד בָּעִקָּר לְהִלֵָּחם בּוֹ; וְאֵלּוּ נִשְׁטְפוּ, וְאֵלּוּ לֹא נֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם? אֶלָּא שֶׁדּוֹר הַמַּבּוּל הָיוּ גַּזְלָנִים וְהָיְתָה מְרִיבָה בֵינֵיהֶם, לְכָךְ נֶאֶבְדוּ. וְאֵלּוּ הָיוּ נוֹהֲגִים אַהֲבָה וְרֵעוּת בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" – לָמַדְתָּ שֶׁשָּׂנאוּי הַמַּחֲלֹקֶת וְגָדוֹל הַשָּׁלוֹם.


(י) שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה – כְּשֶׁהוֹלִיד אֶת אַרְפַּכְשַׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל.


(כח) עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו – בְּחַיֵּי אָבִיו. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (בראשית רבה לח,יג): יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעַל יְדֵי אָבִיו מֵת, שֶׁקָּבַל תֶּרַח עַל אַבְרָם בְּנוֹ לִפְנֵי נִמְרוֹד עַל שֶׁכִּתֵּת אֶת צְלָמָיו, וְהִשְׁלִיכוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ. וְהָרָן יוֹשֵׁב וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ: אִם אַבְרָם נוֹצֵחַ אֲנִי מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם נִמְרוֹד נוֹצֵחַ אֲנִי מִשֶּׁלּוֹ. וּכְשֶׁנִּצַּל אַבְרָם אָמְרוּ לוֹ לְהָרָן: מִשֶּׁל מִי אַתָּה? אָמַר לָהֶם הָרָן: מִשֶּׁל אַבְרָם אֲנִי! הִשְׁלִיכוּהוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִשְׂרַף, וְזֶהוּ "אוּר כַּשְׂדִים". וּמְנַחֵם פֵּרַשׁ "אוּר" – בִּקְעָה. וְכֵן "בָּאוּרִים כַּבְּדוּ ה'" (ישעיהו כד,טו), וְכֵן "מְאוּרַת צִפְעוֹנִי" (שם יא,ח): כָּל חוֹר וּבֶקַע עָמוֹק קָרוּי "אוּר".


(כט) יִסְכָּה – זוֹ שָׂרָה, עַל שֵׁם שֶׁסּוֹכָה בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ, וְשֶׁהַכֹּל סוֹכִין בְּיָפְיָהּ. וְעוֹד: "יִסְכָּה" לְשׁוֹן נְסִיכוּת, כְּמוֹ "שָׂרָה" לְשׁוֹן שְׂרָרָה.


(לא) וַיֵּצְאוּ אִתָּם – וַיֵּצְאוּ תֶּרַח וְאַבְרָם עִם לוֹט וְשָׂרַי.


(לב) וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן – לְאַחַר שֶׁיָּצָא אַבְרָם מֵחָרָן וּבָא לְאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהָיָה שָׁם יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב (לקמן יב,ד): "וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן", וְתֶרַח בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה הָיָה כְּשֶׁנּוֹלַד אַבְרָם, הֲרֵי מֵאָה אַרְבָּעִים וַחֲמֵּשׁ לְתֶרַח. כְּשֶׁיָּצָא אַבְרָם מֵחָרָן, עֲדַיִין נִשְׁאֲרוּ מִשְּׁנוֹתָיו הַרְבֵּה. וְלָמָה הִקְדִּים הַכָּתוּב מִיתָתוֹ שֶׁל תֶּרַח לִיצִיאָתוֹ שֶׁל אַבְרָם? שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר מְפוּרְסָם לַכֹּל, וְיֹאמְרוּ: לֹא קִיֵּם אַבְרָם אֶת כְּבוֹד אָבִיו, שֶׁהִנִּיחוֹ זָקֵן וְהָלַךְ לוֹ. לְפִיכָךְ קְרָאוֹ הַכָּתוּב "מֵת", שֶׁהָרְשָׁעִים אַף בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִם מֵתִים, וְהַצַּדִּיקִים אַף בְּמִיתָתָן קְרוּיִם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמ"ב כג,כ) "וּבְנָיָהו בֶּן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי".
[בְּחָרָן – הַנּוּ"ן הֲפוּכָה, לוֹמַר לְךָ: עַד אַבְרָם חֲרוֹן אַף שֶׁל מָקוֹם בָּעוֹלָם.]

הערות[עריכה]

  1. ^ לשון הגמרא במסכת סנהדרין: "וישלח את העורב" (בראשית ח,ז). אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני! רבך שונאני: מן הטהורין שבעה, מן הטמאים שנים. ואתה שנאתני, שאתה מניח ממין שבעה, ושולח ממין שנים. אם פוגע בי שר חמה או שר צנה, לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך? אמר לו: רשע! במותר לי נאסר לי, בנאסר לי לא כל שכן? ומנלן דנאסרו? דכתיב (בראשית ו,יח): "ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך". וכתיב (בראשית ח,טז): "צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך". ואמר רבי יוחנן: מכאן אמרו שנאסרו בתשמיש המטה.
  2. ^ לשון הגמרא במסכת שבועות: אמר רבי אלעזר: "לאו" שבועה, "הן" שבועה. בשלמא "לאו" שבועה, דכתיב (בראשית ט,טו): "ולא יהיה עוד המים למבול", וכתיב (ישעיהו נד,ט)" "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי". אלא "הן" שבועה מנא לן? סברא הוא: מד"לאו" שבועה, "הן" נמי שבועה. אמר רבא: והוא דאמר "לאו", "לאו" תרי זימני, והוא דאמר "הן", "הן" תרי זימני, דכתיב (בראשית ט,יא): "ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול", "ולא יהיה עוד המים למבול". ומד"לאו" תרי זימני, "הן" נמי תרי זימני.
  3. ^ לשון הגמרא במסכת בבא מציעא: רבן שמעון בן גמליאל משום רבי מאיר אומר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו: חצי תשרי, מרחשון, וחצי כסליו – "זרע". חצי כסליו, טבת, וחצי שבט – "חורף". חצי שבט, אדר, וחצי ניסן – "קור". חצי ניסן, אייר, וחצי סיון – "קציר". חצי סיון, תמוז, וחצי אב – "קיץ". חצי אב, אלול, וחצי תשרי – "חום".
  4. ^ לשון הגמרא במסכת מכות: רבי שמעון בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (שמות כא,יג): "ואשר לא צדה, והאלהים אנה לידו" וגו'. "כאשר יאמר משל הקדמוני: מרשעים יצא רשע" וגו' (שמ"א כד,יד). במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד. לזה אין עדים, ולזה אין עדים. הקדוש ברוך הוא מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו. זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה. אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא ארבי אליעזר: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, בדרך שאדם רוצה לילך בה – מוליכין אותו. מן התורה, דכתיב (במדבר כב,יב): "לא תלך עמהם", וכתיב (במדבר כב,כ): "קום לך אתם". מן הנביאים דכתיב (ישעיהו מח,יז): "אני ה' אלהיך מלמדך להועיל, מדריכך בדרך (זו) תלך". מן הכתובים דכתיב (משלי ג,לד): "אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן".