בראשית רבה לד יא

"עוֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקוֹר וָחוֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ", רבי יודן בשם רבי אחא: מה סבורים בני נח, שבריתן כרותה עומדת לעד? אלא כל זמן ששמים וארץ קיימין – בריתן קיימת. לכשיבא אותו יום שכתוב בו (ישעיה נא, ו): "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה" – באותה שעה (זכריה יא, יא): "ותופר ביום ההוא".

אמר רבי אחא: מי גרם להם שימרדו בי – לא על־ידי שזורעין ולא קוצרין, יולדין ולא קוברין? מיכן ואילך:

"זֶרַע וְקָצִיר" – יולדין וקוברין;

"קוֹר וָחוֹם" – חמה ואבבית;

"קַיִץ וָחֹרֶף" – מקייץ אני עליהם את העוף, היך מה דאת אמר (ישעיהו יח, ו): "וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף".

מעשה היה באחד מגדולי הדור שהיה חושש את ראשו, ואית דאמר רבי שמואל בר נחמן הוה, אמר: חמי מה עבד לן דרא דמבולא.

דבר אחר, "עוֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקוֹר וָחוֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ", רב הונא בשם רבי אחא: מה סבורים בני נח, שבריתן כרותה עומדת לעד? כך אמרתי להם: "עוֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ..." – אלא כל זמן שהיום והלילה קיימין – בריתן קיימת. ולכשיבוא אותו היום [שכתוב בו (זכריה יד, ז): "והיה יום] אחד [הוא] יודע לי"י לא יום ולא לילה" – באותה שעה (זכריה יא, יא): "ותופר ביום ההוא".

אמר רבי יצחק: מי גרם להם שימרדו בי – לא על שהן זורעין ולא קוצרין? דאמר רבי יצחק: אחת למ' שנה היו זורעים, ומהלכים מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה, ומתלשין ארזי לבנון בהליכתן, והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם ככלימתא שלבשרן. הא כיצד? היה אויר להן כמן הפסח ועד העצרת.

[רבן שמעון בן גמליאל משם רבי מאיר, וכן היה רבי דוסא אומר כדבריו:

חצי תשרי, ומרחשון, וחצי כסליו – "זֶרַע",

חצי כסליו, וטבת, וחצי שבט – "חוֹרֶף",

חצי שבט, ואדר, וחצי ניסן – "קוֹר",

חצי ניסן, ואייר, וחצי סיון – "קָצִיר",

חצי סיון, ותמוז, וחצי אב – "קָיִץ",

חצי אב, ואלול, וחצי תשרי – "חוֹם".

רבי יהודה מונה ממרחשון, רבי שמעון מתחיל מתשרי.

אמר רבי יוחנן: לא שימשו מזלות כל י"ב חדש. אמר ליה רבי יונתן: שימשו – ולא היה ניכר רישומן. רבי ליעזר אומר: "לֹא יִשְׁבֹּתוּ" – לא שבתו לעולם. רבי יהושע אומר: "לֹא יִשְׁבֹּתוּ" – מיכן ששבתו.]