בראשית רבה לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · בראשית רבה · לד · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לד[עריכה]

בראשית רבה פרשה לד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו

בראשית רבה · לד · א · >>


א. [עריכה]

"וידבר אלהים אל נח לאמר" "צא מן התבה". (תהלים קמב, ח): "הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמל עלי".

"הוציאה ממסגר נפשי", זה נח שהיה סגור בתבה שנים עשר חדש.
"להודות את שמך", לתת הודיה לשמך.
"בי יכתירו צדיקים", יתכללון בי צדיקיא.
"כי תגמל עלי", שגמלת עלי ואמרת לי "צא מן התבה".

<< · בראשית רבה · לד · ב · >>


ב. [עריכה]

(תהלים יא, ה): "ה' צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שנאה נפשו". אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מקיש עליהם אחת עד שהיא פוקעת, ומה הוא בודק קנקנים יפים, שאפלו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו נשבר, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא את הצדיקים.

אמר רבי יוסי הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשה היא משתבחת, וכל שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שפשתנו רעה, אינו מספיק להקיש עליה עד שהיא פוקעת, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא את הצדיקים, שנאמר: "ה' צדיק יבחן".

רבי אליעזר אמר לבעל הבית שהיו לו שתי פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע, על מי הוא נותן העל לא על אותה שבחה יפה, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא הצדיק, שנאמר: "ה' צדיק יבחן".

דבר אחר, "ה' צדיק יבחן", זה נח, שנאמר: "צא מן התבה".

<< · בראשית רבה · לד · ג · >>


ג. [עריכה]

רבי יודן בשם רבי אייבו פתח (משלי יב) בפשע שפתים מוקש רשע ויצא מצרה צדיק, ממרד שמרדו דור המבול בהקב"ה באת להם תקלה, ויצא מצרה צדיק, זה נח שנאמר "צא מן התיבה. "

<< · בראשית רבה · לד · ד · >>


ד. [עריכה]

ד"א "צא מן התיבה" כתיב (קהלת י) אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח מדבר בנח, אמר נח כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות כך אין אני יוצא אלא ברשות, בא אל התיבה, ויבא נח, צא מן התיבה, ויצא נח.

<< · בראשית רבה · לד · ה · >>


ה. [עריכה]

ד"א "צא מן התיבה", כתיב (שם /קהלת/ ז) החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר, החכמה תעוז לחכם זה נח, מי' שליטים מי' דורות מאדם ועד נח ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך, "וידבר אלהים אל נח"

<< · בראשית רבה · לד · ו · >>


ו. [עריכה]

ד"א כתיב (שם /קהלת/ ג) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, זמן היה לנח ליכנס לתיבה, שנאמר "בא אתה וכל ביתך אל התיבה", וזמן היה לו שיצא ממנה שנאמר "צא מן התיבה", משל לפרנס שיצא מן המקום והושיב אחר תחתיו כיון שבא אמר לו צא ממקומך משל לסופר שיצא למקום אחר והושיב אחר תחתיו כיון שבא א"ל צא ממקומך כך נח צא מן התיבה ולא קיבל עליו לצאת אמר אצא ואהיה פרה ורבה למארה, עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיה נד) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח.

<< · בראשית רבה · לד · ז · >>


ז. [עריכה]

"אתה ואשתך ובניך ונשי בניך", רבי יודן ב"ר סימון, ורבי יוחנן בשם ר' שמואל ב"ר יצחק, נח כיון שנכנס לתיבה נאסרה לו פריה ורביה, הה"ד ובאת אל התיבה אתה ובניך לעצמך, ואשתך ונשי בניך לעצמן וכיון שיצא התירו הדא הוא דכתיב צא מן התיבה אתה ואשתך א"ר אייבו (איוב ל) בחסר ובכפן גלמוד אם ראית חוסר בא לעולם וכפן בא לעולם, גלמוד הוי רואה את אשתך כאלו גלמודה א"ר הונא כתיב (בראשית מא) וליוסף יולד שני בנים אימתי בטרם תבא שנת הרעב.

<< · בראשית רבה · לד · ח · >>


ח. [עריכה]

[ח, יז] "וכל החיה אשר אתך וגו'", א"ר יודן הוצא כתיב היצא קרי, ושרצו בארץ, ולא בתיבה, ופרו בארץ, ולא בתיבה כל חיה וכל הרמש וגו', כל רומש, אמר ר' אייבו רומש מלא פרט לכלאים, למשפחותיהם פרט לסירוס, על ז' דברים נצטוו בני נח,על עבודת כוכבים, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל ברכת השם, ועל הדין, ועל הגזל, ועל אבר מן החי, רבי חנינא בן גמליאל אומר אף על הדם מן החי, רבי אליעזר אומר אף על הכלאים, ר' שמעון בן יוחאי אומר אף על הכשפים, ר' יוחנן בן ברוקא אומר אף על הסירוס, אמר רבי אסי על כל האמור בפרשה נצטוו בני נח (דברים יח) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו וגו' וכתיב בתריה כי תועבת ה' כל עושה אלה.

<< · בראשית רבה · לד · ט · >>


ט. [עריכה]

[ח, כ] "ויבן נח מזבח לה'," ויבן כתיב נתבונן, אמר מפני מה צווני הקב"ה וריבה בטהורים יותר מן הטמאים, אלא להקריב מהן קרבן, מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו', ר' אלעזר בן יעקב אומר על מזבח הגדול שבירושלים, ששם הקריב אדםהראשון שנאמר (תהלים סט) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס, וירח ה' את ריח הניחוח, רבי אליעזר ורבי יוסי בר חנינא רבי אליעזר אומר הקריבו בני נח שלמים, רבי יוסי בר חנינא אומר עולות הקריבו, אתיב ר"א לרבי יוסי בר חנינא והא כתיב(בראשית ד) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, מדבר שחלבו קרב מה עביד ליה רבי יוסי, מן שמניהון, אתיב רבי אליעזר לרבי יוסי בר חנינא והא כתיב (שמות כד) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו שלמים וגו', מה עביד ליה רבייוסי, שלמים בעורן בלא הפשט וניתוח, אתיב רבי אליעזר לר' יוסי בר חנינא והא כתיב (שם /שמות/ יח) ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים, מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא, כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו א"ר הונא איתפלגון רבי ינאי ור' חייארבה, ר' ינאי אומר קודם מתן תורה בא, רבי חייא רבה אמר לאחר מתן תורה בא, א"ר חנינא ולא פליגי מאן דאמר קודם מתן תורה בא יתרו, הקריבו בני נח שלמים, ומ"ד אחר מ"ת =מתן תורה= בא יתרו, עולות הקריבו, ודא מסייע לר"י בר חנינאדכתיב (שיר /השירים/ ד) עורי צפון ובואי תימן, עורי צפון, זה העולה שהיתה נשחטת בצפון ומה הוא עורי, דבר שהיה ישן ונתעורר, ובואי תימן, אלו השלמים שהיו נשחטים בדרום, ומהו בואי דבר של חדוש, רבי יהושע בשם ר' לוי אמר קרא מסייעאליה לרבי יוסי בר חנינא (ויקרא ו) זאת תורת העולה היא העולה שהיו בני נח מקריבין וכי אתיא לשלמים כתיב זאת תורת זבח השלמים אשר הקריבו אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו מיכן ולהבא", וירח ה' את ריח הניחוח", הריח ריחו של אברהםאבינו עולה מכבשן האש, וירח, ריח של חנניה מישאל ועזריה עולין מכבשן האש, משל לאוהבו של מלך שכיבדו, ושלח לו דורון נאה, דסקוס נאה, ועמד בנו ולא כיבדו, עמד בן בנו וכיבדו, א"ל מה דמי דורון דידך לדורון דסבך, וירח ה' הריח ריח דורו שלשמד, רב שלום בשם ר' מנחמא בר זעירע אמר משל למלך שהיה מבקש לבנות לו פלטין על הים, ולא היה יודע היכן לבנותה ומצא צלוחית של פפולסמון והלך והריחה ובנה אותה עליה, הה"ד (תהלים כד) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, באיזהזכות בזכות (שם /תהלים כ"ד/) דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה.

<< · בראשית רבה · לד · י · >>


י. [עריכה]

י "ויאמר ה' אל לבו", הרשעים הן ברשות לבן (שם /תהלים/ יד) אמר נבל בלבו, (בראשית כז) ויאמר עשו בלבו, (מלכים א יב) ויאמר ירבעם בלבו, (אסתר ו) ויאמר המן בלבו, אבל הצדיקים לבן ברשותן (שמואל א א) וחנה היא מדברת על לבה, (שם/שמואל א'/ כז) ויאמר דוד אל לבו, (דניאל א) וישם דניאל על לבו, "ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף" לא אוסיף ליסגי ליסגי, ורבנן אמרין לא אוסיף לבני נח, לא אוסיף לדורות, אמר רבי חייא רבה עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה",כי יצר לב האדם רע מנעוריו", אבא יוסי התורתי אומר עלוב הוא השאור, שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע, שנאמר (תהלים קג) כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו, רבנן אמרי עלובה הנטיעה שמי שנטעה מעיד עליה שהיא רעה, שנאמר(ירמיה יא) וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה, שאל אנטונינוס את רבינו, א"ל מאימתי יצר הרע נתון באדם, משיצא ממעי אמו או עד שלא יצא ממעי אמו, א"ל עד שלא יצא ממעי אמו, א"ל לאו שאילו היה נתון בו עד שהוא במעי אמו, היה חוטטאת בני מעיה ויוצא, והודה לו רבי שהשוה לדעת המקרא שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ר' יודן אמר מנעריו כתיב, משעה שהוא ננער לצאת ממעי אמו, ועוד שאל אנטונינוס את רבינו א"ל מאימתי נשמה ניתנה באדם משיצא ממעי אמו או עדשלא יצא ממעי אמו, א"ל משיצא ממעי אמו, א"ל לאו, משל אם תניח בשר ג' ימים בלא מלח מיד הוא מסריח והודה לו ר' שהשוה דעתו לדעת המקרא שנאמר (איוב י) חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי, מאימתי נתת בי את הנשמה משהפקדתני.

<< · בראשית רבה · לד · יא · >>


יא. [עריכה]

[ח, כב] " עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום" וגו', רבי יודן משם ר' שמואל מה סבורים בני נח שבריתן כרותה עומדת לעד, אלא כל זמן שהשמים והארץ קיימין בריתן קיימת, לכשיבא אותו יום שכתוב בו (ישעיה נא) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, באותה שעה ותופר ביום ההוא וגו', א"ר אחא מי גרם להם שימרדו בי לא ע"י שהיו זורעין ולא קוצרין יולדין ולא קוברין, מיכן ואילך זרע וקציר, יולדין וקוברין קור וחום, חמה חכאבית, קיץ וחורף, מקייץ אני עליהם את העוף היך מה דאת אמר (שם /ישעיהו/ יח) וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף, מעשה היה באחד מגדולי הדור שהיה חושש את ראשו, ואית דאמר ר' שמואל בר נחמן היה אומר חמי מה עבד לן דרא דמבולא, דבר אחר עוד כל ימי הארץ, רב הונאבשם רבי אחא מה סבורים בני נח שבריתן כרותה ועומדת לעד, כך אמרתי להם עוד כל ימי הארץ וגו', אלא כל זמן שהיום והלילה קיימין בריתן קיימת וכשיבא אותו היום שכתוב בו (זכריה יד) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה באותה שעהותופר ביום ההוא, א"ר יצחק מי גרם להם שימרדו בי לא על שהן זורעין ולא קוצרין דאמר ר' יצחק אחת למ' שנה היו זורעים ומהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה ומתלישין ארזי לבנון בהליכתן והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימה בבשרוהא כיצד היה להם אויר יפה כמן הפסח ועד העצרת, רשב"ג אומר משום ר' מאיר וכן היה רבי דוסא אומר כדבריו, חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו זרע, חצי כסליו וטבת וחצי שבט חורף, חצי שבט ואדר וחצי ניסן קור, חצי ניסן ואייר וחצי סיון קציר,חצי סיון ותמוז וחצי אב קיץ, חצי אב ואלול וחצי תשרי חום, ר"י מונה ממרחשון, ר"ש מתחיל מתשרי, א"ר יוחנן לא שמשו מזלות כל י"ב חדש, א"ל רבי יונתן שמשו אלא שלא היה רשומן ניכר, ר"א ור' יהושע, ר"א אומר" לא ישבותו" לא שבתו, רבייהושע אומר לא ישבותו מכלל ששבתו.

<< · בראשית רבה · לד · יב · >>


יב. [עריכה]

יב (בראשית ט) " ויברך אלהים את נח ואת בניו פרו ורבו ומלאו את הארץ" זה שיכן בזכות הקרבנות, ומוראכם וחתכם יהיה, מורא וחתית חזרו ורדיה לא חזרה, אימתי חזרה בימי שלמה, שנאמר (מלכים א ה) כי הוא רודה בכל עבר הנהרמתפסח ועד עזה, תני ר"ש בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת אבל דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת כל זמן שאדם חי מחללין עליו את השבת אבל אם מת אין מחללין עליו את השבת וכן ר"ש בן אלעזר אומר תינוקבן יומו חי אין משמרין אותו מפני החולדה מפני הנחש שלא ינקרו את עיניו, ארי רואה אותו ובורח, נחש רואה אותו ובורח, אבל עוג מלך הבשן מת, משמרין אותו מן החולדה ומן העכברים שלא ינקרו את עיניו, כל זמן שאדם חי מוראו על הבריות, מתניטל מוראו מן הבריות, הה"ד ומוראכם וחתכם יהיה.

<< · בראשית רבה · לד · יג · >>


יג. [עריכה]

[ט, ג - ד] "כל רמש אשר הוא חי, אך בשר בנפשו דמו," ר' יוסי בר איבו בשם ר' יוחנן אדם הראשון שלא הותר לבשר תאוה לא הוזהר על אבר מן החי אבל בני נח שהותרו לבשר תאוה הוזהרו על אבר מן החי, אך להביא את החונק עצמו,יכול כשאול, ת"ל אך, יכול כחנניה מישאל ועזריה ת"ל אך, מיד כל חיה, זה המוסר את חבירו לחיה להרגו, מיד איש אחיו, זה השוכר את אחרים להרוג את חבירו, ד"א מיד כל חיה אדרשנו, אלו ד' מלכיות מיד האדם מיד איש אחיו זה עשו דכתיב(בראשית לב) הצילני נא מיד אחי מיד עשו, אדרוש את נפש האדם אלו ישראל שנאמר (יחזקאל לד) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם.

<< · בראשית רבה · לד · יד · >>


יד. [עריכה]

[ט, ו - ז] "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" וגו', א"ר חנינא כולהם כהלכות בני נח בעד אחד, בדיין אחד, בלא עדים, ובלא התראה, ע"י שליח, ע"י עוברים, בעד אחד בדיין אחד, שופך דם האדם באדם אחד, דמו ישפך, בלא עדים ובלא התראה,שופך דם האדם דמו ישפך, ע"י שליח, שופך דם האדם, ע"י אדם, דמו ישפך, על ידי עוברים, שופך דם האדם, ר"י ב"ר סימון אמר אף החונקו, שופך דם האדם וגו', אמר ר' לוי הרי שהרג ולא נהרג אימתי הוא נהרג לכשיבא אדם, שופך דם האדם באדם דמוישפך, דרש ר"ע כל מי שהוא שופך דמים מעלים עליו כאלו הוא ממעט את הדמות, מ"ט שופך דם האדם באדם דמו ישפך, מפני מה כי בצלם אלהים עשה את האדם, דרש ר"א בן עזריה כל מי שהוא מבטל פריה ורביה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא ממעטאת הדמות מ"ט כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב בתריה "ואתם פרו ורבו" וגו' שרצו בארץ ורבו, דרש בן עזאי כל מי שהוא מבטל פריה ורביה מעלה עליו הכתוב כאלו שופך דמים וממעט את הדמות מאי טעמיה שופך דם האדם מפני מה כיבצלם אלהים ומה כתיב אחריו ואתם פרו ורבו, א"ל ר"א בן עזריה נאים דברים היוצאים מפי עושיהן, בן עזאי נאה דורש ולא נאה מקיים, א"ל אני לפי שחשקה נפשי בתורה, אבל יתקיים העולם באחרים.

<< · בראשית רבה · לד · טו


טו. [עריכה]

" ואתם פרו ורבו," אמר ריש לקיש ברית נחלקה לאוירות, ר"ש בן לקיש הוה יתיב לעי באורייתא בחדא אילטיס דטבריה, נפקון תרתין נשין מן תמן אמרה חדא לחברתה בריך דאפקין מן הדין אוירא בישא, צווח להון ואמר להון מה הן אתון אמריןמן מזגא אמר אנא חכם מן מזגא ולית בה אלא תרתין עמודין, אמר ברוך שנתן חן למקום על יושביו, חד תלמיד מן דר' יוסי הוה יתיב קודמוי הוה מסבר ליה ולא סבר ליה, א"ל למה לית את סבר א"ל דאנא גלי מאתראי, א"ל מהיכן אתר את א"ל מן גובתשמאי א"ל ומה אינון אוירא דתמן, א"ל כד ינוקא מתיליד אנא גבלין ליה אדמדמני, וטושין מוחיה דלא יכלוניה יתושיה, אמר ברוך שנתן חן מקום בעיני יושביו, אף לעתיד לבא כן שנאמר (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו' לב בשר לבבוסר של חבירו.

<< · בראשית רבה · לד · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.