בראשית רבה לד יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · לד · יב · >>

הוסף ביאור

יב. [עריכה]

יב (בראשית ט) " ויברך אלהים את נח ואת בניו פרו ורבו ומלאו את הארץ" זה שיכן בזכות הקרבנות, ומוראכם וחתכם יהיה, מורא וחתית חזרו ורדיה לא חזרה, אימתי חזרה בימי שלמה, שנאמר (מלכים א ה) כי הוא רודה בכל עבר הנהרמתפסח ועד עזה, תני ר"ש בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת אבל דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת כל זמן שאדם חי מחללין עליו את השבת אבל אם מת אין מחללין עליו את השבת וכן ר"ש בן אלעזר אומר תינוקבן יומו חי אין משמרין אותו מפני החולדה מפני הנחש שלא ינקרו את עיניו, ארי רואה אותו ובורח, נחש רואה אותו ובורח, אבל עוג מלך הבשן מת, משמרין אותו מן החולדה ומן העכברים שלא ינקרו את עיניו, כל זמן שאדם חי מוראו על הבריות, מתניטל מוראו מן הבריות, הה"ד ומוראכם וחתכם יהיה.