קטגוריה:בראשית כד כב
נוסח המקרא
ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם.
וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלּ֤וּ הַגְּמַלִּים֙ לִשְׁתּ֔וֹת וַיִּקַּ֤ח הָאִישׁ֙ נֶ֣זֶם זָהָ֔ב בֶּ֖קַע מִשְׁקָל֑וֹ וּשְׁנֵ֤י צְמִידִים֙ עַל־יָדֶ֔יהָ עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מִשְׁקָלָֽם׃
וַ/יְהִ֗י כַּ/אֲשֶׁ֨ר כִּלּ֤וּ הַ/גְּמַלִּים֙ לִ/שְׁתּ֔וֹת וַ/יִּקַּ֤ח הָ/אִישׁ֙ נֶ֣זֶם זָהָ֔ב בֶּ֖קַע מִשְׁקָל֑/וֹ וּ/שְׁנֵ֤י צְמִידִים֙ עַל־יָדֶ֔י/הָ עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מִשְׁקָלָֽ/ם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה כַּד סְפִיקוּ גַּמְלַיָּא לְמִשְׁתֵּי וּנְסֵיב גּוּבְרָא קְדָשָׁא דְּדַהְבָּא תִּקְלָא מַתְקָלֵיהּ וּתְרֵין שֵׁירִין עַל יְדַהָא מַתְקַל עֲסַר סִלְעִין דִּדְהַב מַתְקָלְהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה כַּד סְפִּיקַן גַמְלַיָא לְמִמְלֵי וּנְסִיב גַבְרָא קָדָשָׁא דְדַהֲבָא דַרְכְּמוֹנָא מַתְקְלֵיהּ קֳבֵל דַרְכְּמוֹנָא לְגַלְגֶלְתָּא דְאִיטְמוּסִין בְּנָהָא לְמֵיתַב לְעִיבִידַת מַשְׁכְּנָא וּתְרֵין שִׁירִין יְהַב עַל יְדָהָא מַתְקַל עֲשַר סַלְעִין דְדַהֲבָא סְכוּם מַתְקַלְהוֹן קֳבֵל תְּרֵין לוּחַיָא דִכְתִיבִין בְהוֹן עֲשַרְתִּי דִבְּרַיָא: |
רש"י
"ושני צמידים" - רמז לשני לוחות מצומדות
"עשרה זהב משקלם" - רמז לעשרת הדברות שבהן
ועוד כי אלו ג' דברים תמצא בישראל, תורה בישראל, עבודה בישראל, גומלי חסדים בישראל, שכן אמרו ז"ל כל מי שאינו גומל חסד אינו מישראל. והטעם שבישראל דוקא הם אלו דברים, כי אלו שלשה דברים הם עמודי עולם שהעולם עומד עליהם, ולכן אלו ג' דברים נתנו לאבות, שהם יסוד ועמודי עולם. גמילות חסד לאברהם, עבודה ליצחק שנעקד על גבי מזבח, תורה ליעקב יושב אוהלים (להלן כה, כז). ומן האבות בא לישראל. ורמז לה כיון שהיא גומלת חסדים - ראוי היא שיבא ממנה הזרע המבורך אשר להם אלו ג' דברים, אשר הם עמודי עולם:
ויש לפרש כי בקע משקלו, שרמז לה בו שקלי הקרבנות - רמז לה טהרות נפשותיהן של ישראל, אשר הם קונים שלימות הנפשי, שנתן הקב"ה להם מצוה זאת בקע משקלו לכפר על נפשותיהן ולטהרם, וזהו מורה על זכוך הנפש שלהם. וכן בקע משקלו בעצמו - הוא הנפש, ועיין לקמן בפרשת תרומה (שמות כ"ה, ב'), שם תמצא מבואר דבר זה, כי בקע משקלו הוא עצם הנפשי. ותורה הוא שלימות השכל. וזאת המעלה הגדולה לישראל אשר להם שלימות הנפש והשכל יותר מן האומות, כי נפשם של ישראל זכה וטהורה, וכן יש להם שלימות השכל. והנה רמז לה עצם ישראל קדושתן ומעלתן, ואמר לה אשרי מי שמזדווג בקדושים, כמו שאמרה שרה להגר (רש"י לעיל טז, ג) אשריך שזכית (ה) להדבק בגוף קדוש:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּשְׁנֵי צְמִידִים – רֶמֶז לִשְׁנֵי לֻחוֹת מְצֻמָּדוֹת.
עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם – רֶמֶז לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבָּהֶן (בראשית רבה ס,ו).
רשב"ם
בקע: חצי שקל, כמו נטה את ידך על הים ובקעהו:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
בקע — חצי שקל, מגזרת "נבקע" (איוב כו, ט).
וצמידים — מגזרת "צמיד פתיל" (במדבר יט, טו), כי על היד האחת הצמיד האחד, הוא שנים. וצורתו ידועה:רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ומזה יש לך להתבונן בדבר המן הרשע שאמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול ע"י עושי המלאכה, כי כוונתו הרעה להשמיד שונאי ישראל ולבטל בעשרה שלו העשרה שנתנו ע"י האש והקול. וזהו שרמז כאן בתפלה אנכי בדרך נחני ה' כי זכות התורה שהיא אנכי שעתידין בניה לקבל היתה עמו בהצלחת הדרך.
והנה כל המאורעות האלה לרבקה הכל סימן לבניה. והמקרים שאירעו לעבד בהצלחת הדרך דוגמת המקרים שאירעו לבניה בדרך המדבר. כשם שהיה מלאך עמו בדרך מכח תפלתו של אברהם שאמר הוא ישלח מלאכו לפניך. כך מצינו בניה בדרך המדבר, (שמות כג) הנה אנכי שולח מלאך לפניך, ולפי שהיה המלאך המיוחד שבנפרדים לכך אמר מלאכו כלומר המיוחד לו והוא השר האחד הנאצל ממדתו של אברהם. וזהו (שם) כי ילך מלאכי, אברהם קראו בכאן מלאכו והקב"ה קראו מלאכי. וכשם שעלו המים לקראתה כן בבניה בדרך המדבר (במדבר כא) עלי באר ענו לה. והעבד שנתן לה המתנות האלה רמז לה בהן, כי כשם שקבלה היא המתנות האלה על ידי עבד, כן בניה עתידים לקבל התורה ע"י משה עבד השם שהוא היה העבד הנאמן אשר כל טוב אדוניו בידו, ממה שכתוב (שמות לג) אני אעביר כל טובי. וכשם שנתן לה מתנות רבות מקצתן בדרך ומקצתן בבית, ואותן שבדרך היו נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים עשרה זהב משקלם. כן בניה במדבר הביאו שקלים וקבלו שני לוחות הברית שבהן עשרת הדברות. וכשם שנתן לה מתנות בבית ג"כ מלבד אותן שנתן לה בדרך, הוא שכתוב ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב, כן בניה בארץ מואב סמוך לביאתן לארץ נתנו להם מצות רבות, וכענין שכתוב (דברים כח) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב.
ומזה דרז"ל תורה מגלה מגלה נתנה. וכשם שנכפלה הפרשה זו בענין העבד ב' פעמים וחזר העבד לספר כל הדברים שאירעו לו בדרך, כן בניה קבלו התורה לוחות ראשונות ולוחות שניות, ומשה עבד ה' במשנה תורה חזר לספר בעבר הירדן כל הדברים שאירעו להם בלוחות ראשונות. והענינים האלה שנרמזו בנשואי יצחק ורבקה שהולידו ליעקב ובניו אשר יצאו מהם עם מקבלי התורה, נרמז כל זה בשליחות העבד למעלת האבות.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ועוד היא ראויה לקבל י' הדברות, כדרך שיסד הפייט של שבועות וז"ל אלה הדברות בלא תחמוד כלולים, כי כל בעל עין טובה הנותן משלו פשיטא שאינו חומד ליקח משל אחרים. וצריך שתדע איך כלולים כל הדברות בלא תחמוד, כי תינח דברות אחרונות מן לא תרצח והלאה שהרי אחאב ע"י נבות היזרעאלי חמד, וגם רצח, ושכר עידי שקר, וגנב דעת ב"ד, ולא תנאף היינו לא תחמוד אשת רעך, אבל דברות ראשונות מה ענינם אל לא תחמוד. ונ"ל לפי שמצות כבד את אביך חותם כל חמש דברות ראשונות וכוללם יחד, כי כולם מדברים בכבוד שמים ומסוף דברו ניכר שראש דברו אמת, כי כבוד שמים בא בק"ו מכבוד אב ואם, והלוחות היו חמשה מול חמשה, ואם כן כשם שחמשה דברות אחרונות כלולות בלא תחמוד כך כולם כלולות בו שהרי הדברות כולם זה לעומת זה היו. ואם כן להנחה זו אין דבור לא תחמוד כוללם יחד כי אם ע"י חיבור שני הלוחות, לכך נאמר ושני צמידים על ידיה ר"ל מצומדים דווקא, כי ע"י חיבור הלוחות חמשה מול חמשה כלולים כל הדברות בלא תחמוד.
ואם תדקדק בלשון צמידים ובלשון בקע, תמצא שהם שני הפכים, כי בקע הוא דבר אחד שנבקע לשנים, ושני צמידים היינו שני דברים נפרדים יהיו צמודים ומחוברים רמז בזה שטוב סחרה מסחר כסף ונחמדים, כי קנין הכסף תמיד בקוע לחצאין כי אין אדם נפטר מן העולם וחצי תאותו בידו, יש בידו מנה מתאווה למאתים, כי על כן נקרא ממון, כי הנגלה החצי מן הנסתר כשתכתוב מ"ם מ"ם ו"ו נו"ן, רמז אם יש בידו מ' זוז, הוא מתאוה עוד מ' וכן כולם. אבל קנין התורה כולו צמוד ומחובר ומרבה השלום לחבר שנים הנפרדים כמ"ש (תהלים קיט.קסה) שלום רב לאוהבי תורתך. ובשעת פטירתו אין מלוין לו לאדם כ"א תורה ומעשים טובים, ומלווין היינו לשון חיבור וצמיד, וא"כ הממון נרמז בבקע כי לעולם אין ביד האדם כ"א החצי, והמצוה שני צמידים כי אדרבה מצוה גוררת עוד מצוה שלימה, והממון על פיו יהיה כל ריב וכל נגע ובין אחים יפריד, והתורה כל נתיבותיה שלום, והממון נפרד ובקוע מן האדם ואינו מלוה אותו, וקנין התורה הוא ילונו בכל עמלו.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד כב.
ראו: תוכניתו של עבד אברהם למצוא כלה ליצחק
ראו: בת כמה היתה רבקה בחתונתה?
וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ
בזמן שרבקה רצה מהמעיין לשוקת של החיות מספר פעמים, העבד הוציא נזם ושני צמידים מזהב. לא ברור אם הם היו ארוזים על הגמלים או אם הם היו בכיסו. סביר שהיו לו מספר תכשיטים כדי לאפשר לו לתת למספר נערות מתנה במידה והראשונה שתשקה את גמליו לא תהיה ממשפחת אברהם.
כל גמל צמא יכול לשתות 200 ליטר. אין ספק שרבקה לא רצה והביאה 2 טון מים מהבאר לגמלים במשך יותר משעה, והעבד יעמוד ויחכה, יאבד את כל שאר הנערות שבאו לבאר אם הנערה הזאת היא לא מתאימה, והמשפחה תבוא לבדוק מה קרה לנערה שלא חזרה עם המים והשמש כבר שקעה. העבד רק בקש שהנערה תגיד שהיא תשקה את גמליו אבל לא היה צורך שהיא תעשה זאת יותר מאשר מספר ריצות קטן. אם הגמלים באמת הפסיקו לשתות זה סימן שהגמלים בכלל לא היו צמאים והעבד השקה אותם לפני שהנערות באו ולכן הגמלים שתו לגימה אחת או שנים בלבד וכלו. סביר שהעבד עצר אותה בריצות ושאל בת מי היא והגמלים כלו לשתות כי נגמרו המים בשוקת. ובנוסף, נאמר שרבקה רצה הביתה לאחר שהעבד השתחווה לה, ואחרי עבודה קשה של שעה רצופה רבקה היתה הולכת ולא רצה. אפילו העבד לא טען ללבן ובתאול שרבקה השקתה את הגמלים עד כלותם. העבד רק רק אמר: "גַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה" (ביאור:בראשית כד מו).
בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ
כאשר משה אסף זהב, כסף ונחושת הוא קיבל: "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (שמות לח כו). כלומר, "בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ" הוא משקל של חצי שקל העשוי משקל הקודש. הביטוי 'שקל הקודש' מופיע בהקשר לזהב: בככרות ובשקל הקודש, וגם בכסף: בככרות ובשקל הקודש. לכן לא ברור אם בקע, שהוא חצי שקל הקודש, מתייחס לכמות של זהב או כסף.
עדיף לא לתלות משקל כבד מדי על האף, כך שניתן לשער שמדובר בנזם במשקל חצי שקל של זהב.
המשקל מודגש כדי להראות שהמתנה היתה גדולה מאוד. הנזם היה מכובד במשקלו.
לא היה הסכם שרבקה תקבל תשלום עבור עזרתה, כך שהיא עשתה את מעשיה כחסד, והעבד נתן לה תמורה כחסד ללא קשר להיקף עבודתה.
נֶזֶם זָהָב
העבד נתן נזם יחיד, ולכן לא היה מדובר בנזם לאוזניים, אלא לאף. נזם לאף זה קישוט יפה מאוד, אולם יש בו גם סימן לבעלות (לשור שמים נזם באף כדי שילד יוכל להוביל אותו). לא נאמר שהיה לה נזם אחר ושהיא החליפה את הנזמים. העבד טען שהוא שם את התכשיטים על רבקה, כלומר הוא נגע בה.
וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם
המילה "בֶּקַע" חסרה – כלומר, שני הצמידים היו "עֲשָׂרָה זָהָב [בֶּקַע] מִשְׁקָלָם". גם זה נועד להציג עושר.
רבקה מיד הבינה שהיא עברה בהצלחה בחינה ונבחרה למשהו. אדם לא מראה מתנות יקרות כאלה לכל נערה שהוא פוגש.
וַיִּקַּח הָאִישׁ
לא נאמר שהעבד נתן לה ברגע שהוא לקח. נאמר רק שהעבד לקח והחזיק בידו, ורבקה ראתה את התכשיטים בידו.
הכתוב מראה שהיא הגיעה לביתה עם התכשיטים, ככתוב: "וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ, ... וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים, עַל הָעָיִן" (בראשית כד ל), כלומר לאחר שהוא שאל את שם אביה והבין שמדובר במשפחת אברהם, ולפני שהיא רצה הביתה העבד נתן לה את התכשיטים ושם אותם עליה. היא לא דחתה את התכשיטים, ולא סרבה לקבל עד שאחיה יאשר, אלא קיבלה ורצה. אין ספק שלפני שהיא רצה הביתה היא הבינה שהצעת ארוסין הוגשה לה.
רבקה הבינה שהזר לוקח בעלות עליה, ולא תשלום עבור עבודתה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כד כב"
קטגוריה זו מכילה את 14 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 14 דפים.