תולדות תנאים ואמוראים/ר/רבא (סתם)

אהרן הימן
תולדות תנאים ואמוראים
אות ר
→רבא (כל האמוראים ששם אביהם היה רבא)	רבא אחוה או אבוה דרב מרי בר רחל←

רבא (סתם)

דבר זה מוסכם שסתם רבא הוא בר רב יוסף בר חמא כמפורש עירובין נד. (סוכה לד. ושם חסר תיבת בר חמא), ביצה ח., נדרים נה., ב"ק צז. קד:, (וב"מ ע. איתא רבה בר יוסף בר חמא וצ"ל רבא), חולין מג: עז.,

ומה שמצינו ב"מ סז: אמר רבא בריה דרב יוסף משמיה דרבא הוא ט"ס וצ"ל מר בריה דרב יוסף כבדק"ס, וכן צ"ל בהרא"ש שם ס"ז.

אביו רב יוסף בר חמא היה הריש במחוזא עוד בימי רבה בר אבהו, כדמובא באגרת דרש"ג ח"ג פ"ב וז"ל (כשחרבה נהרדעא ע"י פפא בר נצר) ואזל רבה בר אבהו – למחוזא והוה התם רב יוסף בר חמא אבוה דרבא, ובל"ס נולד שם בנו רבא, כי רבא מזכיר כל כך פעמים את מחוזא ומנהגיה דאך איש הנולד בה ונתגדל בתוכה ידוע לו וכאשר נביא להלן.

את שנת לידתו נוכל לשער משנת פטירתו, דהנה בקידושין עב: אמרו כשמת רב יהודה נולד רבא וידוע שרב יהודה נפטר תרי' לשטרות ואם נקבל הדברים כפשוטן אז ידוע לנו בבירור מתי נולד רבא, כי לדעת רש"י ע"ז יט: ד"ה והא רבא שחי אך ארבעים שנה, וכן כתב ר"ה יח. שגורס אביי ורבא מדבית עלי אתו. ולפי זה הלא אמרו שם שם בפירוש שחי אך ארבעים שנה, א"כ נפטר תר"ן לשטרות.

אבל רבינו שרירא גאון באגרתו ח"ג פ"ג (אשר כל דבריו המה מספרי הזכרונות אשר היה כתוב יושר פטירת ראשי מתיבתות דבבל) כתב שרבא נפטר תרסג, וא"כ לפי זה אם נאמר שחי אך ארבעים שנה א"כ נולד יג' שנים אחר רב יהודה, ודבר זה אי אפשר לומר.

אך כבר בארנו בערך רב אשי שהצדק עם הרמ"בם וגם רש"י בעצמו חזר בו וס"ל כהרמ"בם שהגרסא בגמרא קידושין עב: עד שלא מת רב יהודה נולד רבא ובאמת היה רבא כבר יותר מעשרים שנה כשנפטר רב יהודה, ובפטירת ר"ה (שנת תר"ח) היה כבר כבן יט' שנה.

וזכה עוד לראותו כמגילה ח: תני רב שמואל בר יצחק קמיה דר"ה א"ל רבה וכו'.

ובשבת נד. א"ל רבא לר"ה.

וכן משמע מפסחים קיד: דרבא הוה מהדר אסילקא וארוזא אמר הואיל ונפק מפומיה דר"ה.

ובתמורה לא. א"ל רבא לר"ה תניא דמסייע לך.

ובחולין ט: בעי ר' אבא לר"ה ור"ה השיבו – א"ל רבא (לר"ה).

ואף שדעת התוס' במנחות לו. וכתובות יד. שרבא לא ראה את ר"ה. אבל לא נוכל לשבש את כל המקומות האלו ולומר שצ"ל רבה תחת רבא, אבל מה שמצינו כלאים פ"א ה"ט רבא בשם ר"ה צ"ל ר' בא, כי רבא נזכר אך פ"א בירושלמי בשמו ושם אביו.

וכן שימש את רב יהודה כב"ק צז. א"ל רבא לרב יהודה.

אמר משמיה כשבת קכט..

ושם קלד: אמר רבא בהדי תרגמינא דסבי (רב יהודה ורבה בר אבוה) למה לי (מה לי לחלוק נגד זקנים הללו, רש"י).

ובפסחים קיז: אמר רבא אשכחתינהו לסבי דפומבדיתא (רב יהודה ורב עינא, רש"בם).

וכן עירובין עט: אמר רבא הני תרתי מילי סבי דפומבדיתא (רב יהודה וישיבתו רש"י) אמרינהו.

וגם בזה כתבו התוס' בכורות יד: שרבא לא ראה את רב יהודה, אבל במחילה מעצמותיהן הקדושין איך אפשר לומר כן, הלא ידוע שאביי ורבא היו חברים כל ימיהם שוין בכל דבר, ועל אביי מפורש פסחים קד: שראה את רב יהודה וכמבואר בערכו באריכות, ולמה לא נאמר כן על רבא חבירו, ואך יען שאביי נתגדל בבית רבה דודו שהיה כפומבדיתא לכן מצינו אותו יותר עמהם, אבל רבא שהיה במחוזא מקום אביו לכן מצינו אותו אך עם ר"נ, אבל עם ר"ה ורה יהודה כי מלבד שהיה עוד עול ימים ולא זכה להיות תלמידם לא בא לפומבדיתא אך ע"פ מקרה.

ולכן האמת יורה דרכו שרבא נולד לערך תקפט לשטרות ובפטירת ר' יוחנן היה כבן עשר שנים ולכן מה שמצינו את רבא הרבה פעמים עם עולא הוא עולא האחרון, כי עולא הנחותי נפטר קודם ר"א (שנפטר בשנה אחת עם ר' יוחנן), ובפטירת ר"ה היה כבן יט' שנה, ורב חסדא שנפטרך תרך היה אז רבא כבר גדול הדור כבן שלשים והיה באמת תלמידו המובהק וכאשר נבאר.

וכן אביי חבירו שמפורש עליו שחי ששים שנה ונפטר תרמט א"כ נולד תקפט ולכן היו באמת חברים שוין בשנים ובחכמה ואך רבא האריך ימים אחריו.

ובזה זכינו לידע שרבא לא היה כהן, ובר"ה יח. צ"ל רבה ואביי מבית עלי קאתו, ולא רבא, וכן גרסי התוס' בבכורות כז., ולכן אמר רבא לשמעיה (שהיה כהן) שיזכה המתנות.

וכן ביבמות קה. כתבו התוס' דרבא לא היה כהן, וכן מביא רש"י בר"ה יח. שלא היה כהן.

ובסה"ד מביא ראיה מב"ב יב. שאמר רבא ואנא בתרא וכתב המהרש"א שאי אפשר לומר שרבא קילל שימות רמי בר חמא, ואך הכונה שיגרשנה וישא אותה רבא וא"כ לא היה כהן.

ועוד ראיה מברכות ח: שא"ל רבא לבניה לא תנסבו גיורתא א"כ לא היה כהן.

וכן מצינו מו"ק כח. שרבא ישב אצל ר"נ כשהיה גוסס, משמע קצת מזה שלא היה כהן.

ובהיותו עוד ילד קטן מצאו שכבר נוססה בו רוח חכמה כברכות מח. אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה, אמר להו למי מברכין אמרו ליה לרחמנא, ורחמנא היכא יתיב, רבא אחוי לשמי טללא, אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא א"ל רבה תרוייכו רבנן הויתו.

אבל להבין איך בא רבא (שאביו היה במחוזא) לפני רבה בילדותו בפומבדיתא? ולכן נראה יותר גרסת בה"ג שם שגורס אביי ורבא בר רב חנן, ובזה יבואר לנו הפליאה הגדולה מה שלא מצינו בשום מקום בש"ס שרבא ידבר פא"פ עם רבה או שיאמר איזה הלכה אוד אגדה משמו, ואך מצינו אותו בפטירת רבה כב"מ פו. ורוב קבלותיו היה אך מרב נחמן, ולהיפוך אצל אביי מצינו שהיה כל ימיו אצל רבא, וזה יען שרבא נתגדל במחוזא בבית אביו ושם היה ר"נ, ואביי היה תמיד בפומבדיתא אצל רבה.

וכמו שאמרנו שאביו היה הריש במחוזא, ואביו שראה כי ברכה בו השתדל שילמוד מתוך הרחבה, וזה שאמר רבא עירובין סה. אי קרצתן כינה לא תנאי. ואביו זכה לראות את בנו הולך וגדול גם בתורה גם במע"ט כב"ק צז. שאביו רב יוסף בר חמא הוה תקיף עבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי ועביד בהו עבידתא, א"ל רבא בריה מ"ט עבד מר הכי.

וכן ב"ק קד: יסופר שר' אבא הוי מסיק זוזי דרב יוסף בר חמא א"ל לרב ספרא (שהלך מא"י לבבל) בהדי דאתית אייתינהו ניהלי, כי אזל להתם (כשבא למחוזא מקום רבא) א"ל רבא בריה מי כתב לך התקבלית. א"ל לא, א"ה זיל ברישא ויכתוב לך התקבלתי, לסוף א"ל (רבא) אי כתב לך נמי התקבלתי לאו כלום הוא וכו'.

ורבו המובהק היה ר"נ כדמצינו בעי מר"נ כשבת ד. עב: עט., עירובין לו., פסחים עב..

אמר רבא כי הוינן בי ר"נ כשבת מז., פסחים ל..

אמר רבא כי הוה אזלינן בתריה דר"נ בברכות כג:.

אותיב לר"נ כברכות מב:. ב"ב קנא:.

רבא קמיה דר"נ כעירובין סג:, ב"ב קנב..

שמעית מיניה דר"נ תרתי – ולא ידענא הי מינייהו כחולין מט:.

חזינא לר"נ דכרע בברכות לד:.

רבא אר"נ כקידושין ט., ב"מ ז..

הקשה לר"נ כיבמות כב., כתובות עט..

ורבא נתגדל כ"כ בימי ר"נ עד שהיה חולק עמו כגיטין סג: ששלחו לקמיה דר' אמי ־ הדר שלחוה קמיה דר' חייא בר אבא (עם מי הצדק).

ובעירובין סד. א"ל רבא מ"ט עביד מר הכי – א"ל הדרי בי.

וברכות לו. א"ל רבא לא תפלוג עליה דר"י וכו'.

ובנזיר לב., ב"מ מג. א"ל רבא לר"נ לדידך וכו'. והיה בפטירת רבו כמו"ק כח. רבא הוה יתיב קמיה דר"נ חזייה דהוא גוסס א"ל (ר"נ לרבא) לימא ליה מר דלא לצערן א"ל רבא מר לאו אדם חשוב הוא?.

וב"ב קנא: א"ל רבא לתלמידיו לאו אמינא לכו לא תתלו ביה בוקי סריקו וכו'.

ומכל זה אנו רואין שהיה תלמידו המובהק.

וכן רב חסדא היה רבו המובהק כמפורש סוכה כט. שרבא ורמי בר חמא כי הוו קיימי מקמיה דר"ח מרהטי בגמרא בהדי הדיי והדר מעייני בסברא.

וביצה כח. א"ל רבא לר"ח דרשינן משמך וכו', א"ל יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון משמאי.

רבא אר"ח כעירובין קג:, ביצה יז., יבמות עד:, זבחים יט., נדה ט:.

הקשה לר"ח ככתובות יט..

ובנדה סא. אמר רבא מנ"ל לסבא (רב חסדא) הא.

ויסופר ב"ב יב: שרבא ורמי ברח מא היו אצל רב חסדא ובת ר"ח (נערה קטנה) יתבה בכנפיה דאביה אמר לה מאן מינייהו בעית, אמרה לו תרוייהו, אמר רבא ואנא בתרא, וכן היה באמת שנשאת מקודם לרמי בר חמא ואחרי מותו נשאת רבא וכאשר נביא להלן.

וביומא עה: איתא בפירוש שהיה תלמידו דר"ח שיסופר שם שאריסיה דרבא היה מייתי ליה השליו כל יומא, יומא חד לא אייתי ליה אמר רבא ש"מ נח נפשיה דר"ת ובדיל רבה אכיל תלמידיה כי תלה הזכות מה שהיה מוצא השליו בזכות רבו רב חסדא).

והנה אחרי כל הגמרות המפורשות האלו בא הראה"ו בח"ג צד 177 ויאמר שרבא לא היה תלמיד ר"ח כי היה כבן עשר שנים בפטירת ר"ח, ובמחילה מכבודו הלא יאמר הוא בעצמו שרבא חי עג' שנה, ומפורש באגרת דרש"ג ח"ג פ"ג שרבא נפטר תרסג א"כ נולד תקצ, ור"ח נפטר תרך א"כ היה אז רבא בן שלשים, והחכם תפס החבל בשני ראשים האמין שרבא נולד כשנפטר רבי הודה היינו שנת תרי, והאמין שחי עג' שנה ולא ראה טעותו.

וכן קבל מרב ששת כדמצינו א"ל רבא לרב ששת כיבמות נה:.

רבא אמר רב ששת כברכות כג:, כתובות סג:, ב"ק פח., סנהדרין צב:, וכן צ"ל בב"מ ע. (ושם איתא רבה בטעות).

וברכות לד: אמר רבא חזינא לרב ששת דקעביד הכי.

וב"מ טז. אמר רבא על רב ששת גברא קא חזינא ותיובתא לא קא חזינא.

והיה לו עוד רב מובהק אחד הוא רב יוסף כחולין קלג. שאמר רבא בדיק לן רב יוסף, ורב יוסף קראו דרדקי כשבת קמב:.

ולא עזב את רבו הקדוש גם כשהיה עור כיומא נג: רבא כד הוה מיפטר מרב יוסף הוה אזיל לאחוריה עד דנגפן כרעיה ומתווסן אסקופתא דבי רב יוסף דמא, א"ל לרב יוסף הכי עביד רבא (כי רב יוסף שהיה עור לא ראה זאת) וברכו רב יוסף ואמר יהא רעוא דתרום רישך אכולה כרכא.

ובעירובין נד. יסופר שרבא בריה דרב יוסף בר חמא (ובנדרים נה. איתא סתם רבא) הוה ליה מלתא לרב יוסף בהדיה (שרב יוסף כעס עליו) כי מטי מעלי יומא דכפורי אמר רבא איזול ואפייסיה, אזל אשכחיה לשמעיה דקא מזגי ליה כסא, א"ל רבא הב לי ואימזגיה אנא, יהיב ליה מזגיה, כדטעמיה (רב יוסף) אמר, דמי האי מזיגא למזיגא דרבא.

ומזה אנו רואין ששמשו זמן מרובה, אבל רבא הרביץ כבר תורה עם תלמידים עוד בחיי רב יוסף וכן גם אביי כמפורש ב"ב כב..

ורבא היה גדול כ"כ בעיני רב יוסף עד כששלחו רבא לבריה ללמוד לפני רב יוסף ככתובות סג. שאלו רב יוסף אבוך במאי זהיר כשבת קיח:, אבוך היכי עביד כברכות יג:, אבוך כמאן ס"ל כעירובין פב:, ומזה אנו רואין את גודל רבא עד שרב יוסף בקש לידע את הכרעתו.

וזה היה כבר שנים הרבה אחרי פטירת רב חסדא וכבר נפטר גם רמי בר חמא והוא נשא את אשתו בת רב חסדא וזה שמצינו שבת קכט. שבת ר"ח טבלה בגו תלתין יומין שלא בפני בעלה ואצטניאת ואמטוי לערסה בתריה דרבא לפומבדיתא, וזה יען שהיה הולך לפרקים לשם, אבל מקום מושבו היה במחוזא.

והנה מלבד רבותיו המובהקים האלו מצינו ברכות לח. אמר רבא אמר רב אסי, ובשבת צה: א"ל רבא שמא לא שמעת, ובתוס' ב"ב קנה. ד"ה איתמר גרסי רבה, אך אין אנו צריכין לזה והוא ר' אסי שהיה בא מא"י לבבל ואז ראה אותו רבא.

ושלח לר' אמי כגיטין סג..

רבא אמר זעירא כסוטה ה..

ואת ר' חייא בר אבא כברכות טו. שא"ל רבא לא סבר לה מר וכו', ובגיטין סג. שלח לא"י לשאול לרח"בא.

רבא אמר רב חסא כב"מ נז..

רבא א"ר יצחק כיבמות עד. (אך שם עא. ופסחים צז. הגרסא רבה), ב"מ מב..

ואבר אמר האלהים אמרה (ר' יצחק) וגמירנא לה מיניה כמגילה י..

אמר רבא אמר לי ר' יצחק בר אבדימי כיבמות ג.

רבא אמר ר' ירמיה בר אבא ככתובות ס. (ונראה שצ"ל ר' אבא א"ר ירמיה ב"א).

אמר רבא אמריתא לשמעתא קמיה דרב מתנה כזבחים כט..

רבא אמר רב סחורה אר"ה כברכות ה. כו., עירובין נד., יבמות קו., סנהדרין מט: מנחות מ:.

והיה משבח רבא את רב סחורה לפני ר"נ דאדם גדול הוא כנדרים כב:, ומה שאמרו ב"מ לג. אמר רבא כגון רב סחורה דאסברן זוהמא ליסטרון (ומשמע שאך דבר זה קבל ממנו כבר כתבו התוס' שכל ההלכות שקבל ממנו היו הלכות ר"ה, ואך הסברא דמשנה זו קבל מרב סחורה בעצמו).

רבא אמר רבין כשבת יב:.

רבא אמר שמואל בר אבא כשבועות יז:

וכן מצינו הלשון אצלו שאמר, ר' אידי אסברא לי כנדרים ה., קידושין מ., ב"מ עד:.

בר אדא מרי אסברא לי כזבחים לח..

בר אדא משוחאה אסברא לי כעירובין נו:.

בר אהינא אסברא ליה כקידושין נא..

בר המדורא אסברא לי כשבת קז: קכה., יבמות פג:.

רב בר שבא אסברא לי כחולין מח..

ומזה אנו רואין את גודל יקרת רוחו שאמר כל דבר בשם אומרו.

הזקנים שבדורו היו, ר' אבא שהלך לא"י, ובימי רבא היה כבר זקן גדול כב"ק קד:.

ומצינו חולין מג: כשפסק רבא שהשור טרפה איגלגל מלתא ומטי לקמיה דר' אבא (בא"י), א"ל זילו א"ל לבריה דרב יוסף בר חמא דלשלם דמי תורא.

וכן רב אחא בר אדא היה בימיו זקן גדול כב"ב קסז..

וכן רב אחא בר יעקב עיין ערכו.

וכן רב אחדבוי בר אמי שאמר רבא אישתעי לי רב אחדבוי ב"א משמיה דר"א ב"ב ט..

וכן ר"ה בר אבין כר"ה כא. ששלח לרבא כד חזית וכו'. וכן רב יימר סבא ככתובות נג. שעוד בימי ר"נ היה נקרא כן.

וכן ר' ירמיה שהלך לא"י בימי עלומיו ורבא לא הכירו ובא"י גדל והצליח, ובימי רבא היה כבר מזקני הדור כמנחות נב. שאמרו רבנן דברי רבא קמיה דר' ירמיה, אמר בבלאי טפשאי – אהדרוה קמיה דרבא אמר, מבישותין אמרי קמייהו מטיבותין לא אמרי קמייהו, וזה שאמר רבא עליו כתובות עה. וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו דהא ר' ירמיה לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן כי סליק להתם קרי לן בבלאי טפשאי.

ומה שמצינו סוטה פ"א ה"א רבא בשם ר' ירמיה הוא ר"ת ר' בא, וכדמצינו כתובות ספ"א רבא בשם ר' ירמיה ואח"כ אמרו בפירוש ר' בא.

וכן רבה בר מרי ששאל רבה ממנו מנא הא מלתא דאמרי אינשי כב"ק צב. פב: צג., א"ל רבא כמו"ק כח:, יבמות סג:, סנהדקין קג:, איקלא לבי רבא כברכות מב: מד..

וכן רב שמואל בר יצחק כמגילה ח..

חבריו

אבא בר מרתא כגיטין לז:, ובא לנחם את רבא כמו"ק כו:, ורבא אמר עליו כמה לית ביה דעתיה להאי צורבא מרבנן.

אהבה בריה דר"ז א' בזמנו כעירובין צו:.

רב אויא איקלא לבי רבא כשבת מו..

רב אידי בר אבין שא"ל אביי ורבא מידי שמיע לך בהא כמו"ק טז..

איבו בזמנו כע"ז לה: שאכל פת כותי ואמר רבא לא תשתעו בהדי.

ר' אילא, א"ל רבא נדה טז. אבל הוא ט"ס וצ"ל אמר רבא ולא שרבא דיבר אתו כמבואר בערכו.

ר' איקא בריה דרב אמי בזמנו, ורבא איקפד עליו כב"ב קמט:.

רב אסי בר חמא אמר לרבא הכי אמר רב ששת ב"ק צג..

גוריא בר חמא בזמנו כברכות נג: שרבא היה מברך במוצאי שבת על אור שלו.

רב דימי מנהרדעא בזמנו כב"ב כב..

ר"ה בר חיננא כע"ז מ. נפק שיפורא דרבא ואסר, שיפורא דרה"בח ושרי, ובעירובין כה: שרבא שלף הקנים שעשה ר"ה בר חיננא. ובכנדרים כג: א"ל רבא ואת דרשת לי בפירקא?

ר"ה בר רב נחמן כע"ז נז..

ר"ה בר סחורה תרגם קמיה דרבא כבכורות ס.

רב המנונא ד' היה כחבר לרבא כמבואר בערכו.

מר זוטרא בריה דר"נ יסופר בחולין צד: שהלך משיכרא לבי מחוזא, ורבא ורב ספרא הוו קאתו לסיכרא פגעו בהדדי וכו'.

ר' זירא ב' מצינו סוף הוריות כשהוצרכו לריש מתיבתא (אחרי פטירת רב יוסף) היה ביחד עם רבא.

ובסנהדרין ח: רבא ברא גברא שדריה לקמיה דר"ז וכו'.

וביצה ח. חולקין רבא ור"ז ודבריהם הובאו לא"י כביצה פ"א ה"ג דאמר ר' יוסי בר' בון (שהיה זמן קצר בבבל עם הנחותי) איתפלגון ר"ז ור' אבא בר יוסף (הוא רבא), וזה הפעם האחת אשר נזכר בירושלמי, אבל מה שמצינו שביעית פ"ד ה"ז רבא מתקל כיפי (לידע אם האבנים האלו מא"י הן) שם צ"ל ר' בא ככתובות קיב. שר' אבא כשעלה לא"י מנשק כיפי דעכו, ר' חנינא מתקין מתקליה (ואך נתחלפו שמות האמוראים).

ובע"ז לד: ההוא ארבא דמורייתא דאתי לנמילא דעכו אותיב ר' אבא דמן עכו נטורי בהדה א"ל רבא, צ"ל א"ל ר' אבא כגרסת הב"ח. וכן מה שמצינו יבמות פ"ד ה"יא ר' בא בר זוטרא בשם שמואל כל שהוא בה"י רבה, באל"ף רבא, ופי' הקה"ע שקאי על רבה ורבא, במחילה מכבודו איך יאמר כזה, והאמת כדמובא בירושלמי נדה פ"א ה"ג כלש הוא בהרבה הרי הוא בארבה וכמבואר בערך ר' אבא ב"ז, אבל רבא לא היה מעולם בא"י ובסוף ימי רבא כבר נחרבו ישיבות א"י וירדו כולם לבבל.

רב חנניא אמר לרבא תניא דמסייע לך כב"מ לא., א"ל רבא תני כחולין עד..

רב יצחק בריה דרבב"ח א"ל רבא תא ואימא לך מלתא דהוה אמר אבוך כסוכה מג:.

מניומי אסיא מסר לרבא כמה דרכי רפואות כע"ז כח:.

ר"נ בר רב חסדא בכתובות סג:, חולין פח: אמר רבא על דבריו הא בוכרא.

רב ספרא קרא לרבא משה כשבת קא:, סוכה לט.

ורבא קראו משה כחולין צג..

ורבא קראו גברא רבה כב"מ קמד..

וקראו רבא מר כפסחים קיג:.

א"ל רב ספרא כשבת קלב:, עירובין נז:, פסחים נט:.

ועוד כשהיה רבא בימי עלומיו היו ביחד כב"ק קד:,

ושניהם איקלעו לבי מר יוחנא כחולין קלג. וכששלחה איפרא הורמיז לרבא שיקריב בעדה קרבן בקש מרב ספרא ורב אחא בר הונא שהמה יראו לעשות את חפצה בזבחים קטז:.

רב עיליש בגיטין עז: הקשה לרבא, ורבא איכסיף.

ורבא אמר עליו שהוא גברא רבה כב"מ סח:. בעי מרבא כב"מ צו..

ויסופר ב"ב קלג. סבר רב עיליש קמיה דרבא למימר – א"ל רבא דייני דחצצתא הכי דייני איכסיף קרי רבא עליה אני ה' בעתה אחישנה.

רבא בר רב חנן (תלמידו דרבה) תני קמיה דרבא – א"ל רבא כזבחים נה. קטז:.

רבה בר שילא בזמנו ככתובות קד: שרבא אמר עליו דשפיר דן.

רבה בר שימי כחולין כט:.

וכן רמי בר חמא שניהם היו לפני רב חסדא ולמדו ביחד כסוכה כט. דכי הוה קיימי מקמיה דר"ח מרהטי בגמרא בהדי הדדי והדר מעייני בסברא.

וביבמות ח: א"ל רמי בר חמא לרבא וכו'.

ובגיטין עט. א"ל רמי בר חמא מנ"ל לסבא (רב חסדא) הא.

ובכתובות יח: א"ל רבא כל כמיניה?

ושם כא., שבועות מה: אמר רמי ב"ח כמה מעליא הא שמעתא, אמר רבא מאי מעליותא.

וב"ק כ: אמר רבא עליו כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה.

ונפטר הרבה קודם רבא כברכות מז: ורבא אמר דנח נפשיה יען שלא אזמין עליה דרב מנשיא בר תחליפא, ורבא נשא את אשתו בת רב חסדא כאשר נביא להלן.

רב פפא בר שמואל כסנהדרין כו: סבר רב פפא בר שמואל לאכשוריה א"ל רבא וכו'.

א"ל רבא לרב פפא בר שמואל כר"ה כז. לד:, ב"ק פד., ב"מ קט:.

וקרא על רבא צדיק מצרה נחלץ כב"מ ס:.

רפרם בר פפא א"ל רבא מנ"ל לסבא (רב חסדא) הא כנדה סא:.

ורבא א"ל לימא לן מר מהני מילי מעליתא דהוה עביד ר"ה כתענית כו:, מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא כברכות ח.

ורבא קראו פתחיא אוכמא כברכות נ: (והכוונה כדפירש"י בע"ז טז: תורה מפוארה בכלי מכוער).

רבה בר מתנה חבירו כסוף הוריות.

רבין בר רב אדא אמר לרבא אמרי תלמידך וכו' כיומא נ.

רבין בר נחמן מותיב ורבא מתרץ כיבמות פד:.

רב שישא בריה דרב אידי מתקיף על רבא ורבא השיב לו כיבמות עד:.

מר שמואל היה בימיו הריש גלותא כביצה כא: אדבריה רבא למר שמואל ודרש, והיה רבא רגיל אצל ריש גלותא כברכות נ., פסחים עד:, מו"ק יא., ב"ב כב.

אבל חבירו האהוב היה אביי אשר כפי הנראה היו חברים מנעוריהם ולא התפרדו עד יום מות אביי.

ובכל הש"ס מצינו מחלוקותם עד שאמרו סוכה כח. הויות דאביי ורבא.

א"ל אביי לרבא כשבת כה: לה., עירובין לז: נא. פח: צז. צח., פסחים יא. לג:, סוכה ב., מו"ק יא., מגילה ט., יבמות נה: סט:, כתובות ו: לו: פא. פא:, נזיר סד:, סוטה ו., קידושין ד. ה: יח. סד., ב"ק יא. נח: קיג: קיט., ב"מ לו: לז: ס. צ: צד. קטז:, ב"ב יב. כט. קל. קלה. קעד:, סנהדרין טו. מז:, ע"ז נ:, שבועות ה. יח. כג., מכות ז:, הוריות ב:, זבחים כד. סב:, מנחות יא. כד. קו., חולין ט: כ: קכ. קלד. קלו., בכורות מה., ערכין ד. ד: יט:, תמורה לא., כריתות יח: כד. נדה לז:.

אותיב לרבא כשבת קכד., פסחים צד:, ביצה יב:, יומא נ. סה., תענית יב. מגילה כז., כתובות עה:, גיטין כח., מכות ז, זבחים טו:, מנחות כא., תמורה יט., כריתות יז:.

רמי ליה אביי לרבא כשבת צה. ב"ק ז.

אביי ורבא דאמרי תרוייהו כברכות נז., שבת ז. יב. מט: סז. עג. עה. קג. קמ., עירובין לה. עח. פסחים ק., ביצה ל:, מגילה טו:, תענית כו., יבמות נג., כתובות נב:, ב"ק מב., ב"ב ה. מ. מח:, סנהדרין כט: לב:, שבועות מב., מכות ז., הוריות ט., זבחים לג. סה., מנחות לה: לו. חולין נ.

אמרו דבר אחד שבת כז:, ועיין ערך אביי.

תרגמא אביי אליבא דרבא כשבת נב:, פב. קטו., עירובין פ:, פסחים יא:, סוכה יט., כתובות קי., ב"מ כב. פ: קז. קט., סוטה ח:, בכורות נה.

ורבא קראו תמיד בשם נחמני כשבת לג. עד., נדרים נד:, כתובות סה. ע"ז נח.

ויסופר סוף הוריות שאביי ורבא ור"ז ורבה בר מתנה הוו יתבי והוו צריכי רישא (שאז נפטר רב יוסף בפומבדיתא) אמרי כל דאמר מלתא ולא מיפריך ליהוי רישא ונפל הגורל על אביי אז קם רבא וא"ל נחמני פתח ואימא.

והנה מה שמצינו תמיד מקודם אביי ואח"כ רבא, לא שאביי היה חכם יותר מרבא או קשיש ממנו כי אדרבא מצינו ב"ב כב. שעוד בחיי רב יוסף רבם הנהיגו שניהם את ישיבתם הפרטית ורב אדא בר אבא היה אומר לרבנן אדמגרמיתו גרמי בי אביי תו אכלו בשרא שמינא בי רבא, אבל יען שאביי זכה למלוך בפומבדיתא קודם רבא, לכן סדרו בש"ס את אביי מקודם.

ומצינו שרבא היה הולך לפומבדיתא לפני אביי כע"ז נח. שאמר רבא כי אתאי לפומבדיתא אקפן נחמני שמעתתא ומתניתא.

וכן מצינו שניהם ביחד עוד טרם שמלך אביי כדמובא ברכות נו. ששניהם הלכו לבר הדיא לפתור להם החלומות ואביי שנתן לו כסף פתר לו לטובה, ורבא שלא נתן לו פתר לו הכל לרעה, ואמרו שם ששניהם הלכו אצלו וספרו לו חזינן בר חמרא דקאי אאיסדן ונוער, לאביי אמר מלכא הוית וקאי אמורא עלך, לרבא אמר פטר חמור גהיט מתפילך.

ויסופר שם שאמר לו רבא חזרי תרי גרגלידי דלפתא, א"ל תרין קולפי בלעת, אזל רבא ההוא יומא ויתיב בי מדרשא כוליה יומא (כדי שלא יתקיים פתרון החלום), אשכח הנהו תרי סגי נהורי דהוו קא מנצו בהדי הדדי, אזל רבא לפרוקינהו ומחוהו לרבא תרי, דלו למחוייה אחריתי אמר מסתיי תרין חזאי.

והנה לאחר פטירת אביי שנפטר תרמ"ט לשטרות אז מלך רבא, אבל לא בפומבדיתא אך יסד ישיבתו הגדולה בעיר מגורו מחוזא ואף שכבר היה לו שם ישיבה, אבל כשנפטר אביי אז באו כל תלמידי אביי לרבא והמתיבתא הגדולה באה תחת רבא ונתקיים עליו אז ברכת רבו רב יוסף שברכו יהא רעוא דתרום רישך אכולה כרכא כיומא נג.

והיה באמת ריש הדור כולו וכולם היו כפופין תחתיו (כי כשמלך אביי היו אז רבא גדול כמותו), ונתקיים עליו כדפתר לו בר הדיא ברכות נו. (לאחר שנתן לו רבא כסף ופתר לו לטובה) שסיפר לו רבא שחלם לו דאפדנא דאביי נפל וכסיין אבקא א"ל, אביי שכיב ומתיבתיה אתיא לגבך, א"ל חזאי אפדנא דידי דנפל ואתו כו"ע שקיל לבינתא לבינתא, א"ל שמעתתך מבדרן בעלמא.

וזה שכתב רש"ג באגרתו ח"ג פ"ג ולבתר אביי מלך רבא במחוזא דמן פומבדיתא הוה (והכונה שכל תלמידי אביי מפומבדיתא באו לרבא). ומלכותא דרבא טפי הוי נפישא והיה שליט טובא ואתקיים ביה ברכתא דרב יוסף – ובכולהו אלין שנין לא הויא אלא חדא מתיבתא, עכ"ל וזה כמו שהבאנו לעיל.

העיר מחוזא ידוע שהיתה עיר גדולה מאוד עד שהיו בה ששים רבוא כעירובין ו: ברש"י ד"ה אכולי, והיו עשירים גדולים כב"ק קיט., והיתה מרובה באוכלסי ישראל כ"כ עד שהתישבו שם גם יהודי רומאי והיה להם בית הכנסת על שמם בזמן רבא כמגילה כו.

והיו שם גרים הרבה כקידושין עג. כשדרש רבא במחוזא גר מותר בכהנות טענוהו בשיראי.

וכשהיה דורש במחוזא היו הולכין כ"כ אנשים עד שהיו כשתי מחיצות ועי"ז הובאו הני זיקי דהוה שדיין בריסתקא דמחוזא, שהיו שייכים לרבא כעירובין מד: (רש"י).

וכן מצינו דרש רבא במחוזא כשבת קלג:, ואמר רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו כב"מ נט., ואמר להם עושו בהדי הדדי כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא כב"ב ט., אתקין רבא במחוזא כביצה ל., נדה סז., ההוא ליפתא דאתי למחוזא נפק רבא חזיא דכמישא ושרי למיזבן מיניה (ביו"ט) כעירובין מ., ואמר רבא מריש ה"א הני בני מחוזא כולהו רחמו לי וכו' ככתובות קה:, מריש ה"א הני ארנגי דמחוזא וכו' ככתובות סז., א"ל רבא לבני מחוזא וכו' כשבת קמז:, מו"ק כב.

וידע היטב את טבעם ואמר האי דחריפי בני מחוזא משום דשתו מיא דדגלת, האי דגיחורי (שאדומים הם) משום דמשמשי ביממא, והאי דניידי עינייהו משום דדיירו בבית אפל כברכות נט:.

וכן אמר שבת לב: הני נשי דמחוזא דאכלן ולא עבדן, ושם קט. אמר הני בני מחוזי כיון דמפנקי אפילו חמרא נמי מסי להו, וב"מ עז. אמר בני מחוזא אי לא עבדי חלשי, ובר"ה יז. אמר ואינהו משפירי שפירי בני מחוזא ומקריין בני גיהנם, ובשבת יב. אמר רבא לא אמרן אלא דבני מחוזא וכו', ושם קכד: רבא הוה קא אזיל בריתקא דמחוזא אתווסאי מסאניה טינא אתא שמעיה שקל חספיה וקא מכפר ליה וכו'.

וה' ברכו בעושר רב כאשר אמר בעצמו מו"ק כח. הני תלת מילי בעאי קמיה שמיא, תרתי יהבו לי חדא לא יהבו לי, חכמתיה דר"ה ועותריה דרב חסדא ויהבו לי, ענותנותיה דרבה בר"ה לא יהבו לי.

ותבענית כ: כשסיפר רפרם בר פפא גדולות ועשירות דר"ה וסיפר באחרונה כי הוה כרך ריפתא הוה פתח לבביה ואמר כל מאן דצריך ליתי וליכול אמר רבא כולהו מצינא מקיימנא לבר מהא משום דנפישו בני חילא דמחוזא (דאיכא עניים טפי).

מסחרו היה ביין כברכות נו., וגם ספינות היה לו כב"ב קנג.

וב"ב קמט: איסור גיורא הוה לי יב אלפי זוזי בי רבא וכו', וכן ירש מבר מר שמואל יב אלפי זוזי כנדרים נה.

וגם היה לו שדות שנתנן באריסות כב"מ עג., ויסופר ב"ק כט: שהיה זורק קוציו מן השדה לנהר דגלת.

והוא הרכיש לו את ידידות בית המלוכה דשבור מלכא ובפרט אֵם המלך איפרא הורמיז כנדה כ: ששדרה פ"א דמא לקמיה דרבא ארחיה אמר דם חימור הוא, אמרה ליה לברא תא חזי כמה חכימי יהודאי, אמר לה דלמא כסומא בארובה, הדר שדרה לי שיתין מיני דמא וכולהו אמרינהו, ההוא בתרא דם כנים הוה ולא ידע (כי לא ראה מעולם דם כזה כעירובין מה.), אסתייע מלתא ושדא לה (במתנה) סריקותא דמקטלא כלמי (והיא סברה שלכן שלח לה סריקותא לרמז על דם זה) אמרה, יהודאי בתווני דלבא יתביתו.

ובתענית כד: יסופר שרבה נגדיה לאחר דבעל עכו"ם ומת, אשתמע מלתא בי שבור מלכא בעא לצעורי לרבא, א"ל איפרא הורמיז אימיה לא ליהוי לך עסק בהדי יהודאי דכל מאן דבעיין ממרייהו יהיב להו, א"ל מאי היא, בעין רחמי ואתי מטרא, אמר לה לבעי רחמי האידנא בתקופת תמוז וליתי מטרא, בעי רחמי ולא אתי אמר לפניו רבש"ע אלהים באזנינו שמענו – ואנו בעיניו לא ראינו אתא מטרא עד דשפוך מרזבי דמחוזא לדיגלת, אתא אבוה איתחזי ליה בחלום וא"ל מי איכא דמיטרח קמי שמיא כולי האי, שני דוכתיך, שני דוכתיה, למחר אשכחיה דמרשם פורייה בסכיני, וזה שאמרו חולין קלג. דרבא נזוף הוה משום האי מעשה.

וב"ב י: שאיפרא הורמיז שלחה ד' מאה דינרי לקמיה דר' אמי ולא קבלינהו ושלחה לרבא וקבלינהו משום שלום מלכות שמע ר' אמי ואיקפד, וחלקן לעניי עכו"ם.

ובזבחים קטז: שלחה לרבא קרבן שיקריב בעדה לש"ש מה עשה רבא ביקש לרב ספרא ורב אחא ב"ה וא"ל זילו ודברו תרי עולמי גילאי (שימצאו שני בחורי חמד בני גיל אחד מאו"הע, רש"י) והם ילמדו אותן איך לעשות ולהקריב על חוף הים לש"ש.

והחכם גרעץ בח"ב צד 421 יאמר שרבא מפני שלום מלכות צוה לשני בחורי ישראל הטהורים מכל שמץ עון להעלות הקרבן, ובמחילה טעה בפשט הגמרא, שלא רב ספרא וחברו הקריבו הקרבן ורבא שלחן אך ללמד את הנערים או"הע איך לעשות וזה מפורש שם שמותר להורות לעכ"ום גם בזה"ז איך להקריב קרבן וזה ברור.

ולא לחנם אמר שנתנו לו חכמתיה דר"ה כי היה באמת ראש הדור כולו וכמו דאמר בעצמו עירובין כט. הריני כבן עזאי (ופירש"י הריני מזומן להשיב בחריפות).

וכן סוף הוריות אמרו שהיה חריף, וזה שאמר ברכות ו: אגרא דשמעתא סברא.

והוא קנה את התורה בדמי חייו כשבת פח. שפ"א חזייא ההוא מינא לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעיה וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא א"ל עמא פזיזא וכו'.

ולימוד התורה היתה מקור שעשועיו עד כשראה את רב המנונא דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה? כשבת י.

ואמר סוטה ד: יקרה היא מפנינים אפילו מכה"ג שנכנס לפני ולפנים.

ושם כא. אמר תורה מגנא ומצלא.

ובמנחות קי. אמר כל העוסק בתורה אין צריך לא עולה וכו'.

והאמין דאך התורה הרפואה היותר נאמנה ליצ"הר, וזה שאמר ב"ב טז. ברא הקב"ה יצ"הר ברא תורה תבלין.

ואמר שבת פח: למיימינים בה סמא דחיי.

ואמר סוטה לה. מפני מה נענש דוד מפני שקרא לתורה זמירות.

וברכות כה: אמר לא נתנה תורה למלאכי השרת.

ואמר השח שיחת חולין עובר בלא תעשה כיומא יט:.

והרבצתו בתורה עם תלמידיו גדלה כ"כ עד שאמרו שבת לג. שחש בהדרוקן ואמרו יען דאנסי ליה רבנן בעידניה בע"כ (היו אונסין אותו להשהות נקביו).

ות"ח נושאי דגל התורה היו חביבים עליו עוד יותר מן התורה עצמה, וזה שאמר מכות כב: כמה טיפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה, ומו"ק טז. ההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה אימני עליה אביי ורבא ושמתוהו.

ואמר שבת קיט. תיתי לי דכי אתא צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזיגנא רישי אבי סדיא כמה דלא מהפיכא בזכותיה, ואמר בנדרים סב. שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרי לי תיגראי ברישא, שרי לי לאינש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה, ושם סב: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר לא יהבינא אכרגא, שרי ליה למימר עבדא דנורא אנא וכו'.

וב"ב כב. יסופר שרב שרא (השוקא) לרב יאשיה ולרב עובדיה לאקבועי דלא כהלכתא (אלא לפנים משורת הדין) מ"ט כיון דרבנן נינהו אתו לטרדא מגרסייהו.

והחכם גרעץ בח"ב צד 419 מצא מקום להתנפל על רבא שעשה גם נגד דין משנה או ברייתא ומסמן ב"ב כב., ובמחילה טעה בפשט הגמרא כי שם אמרו בפירוש שעזרא תיקן שיהו רוכלין מחזירין בעירות – וה"מ לאהדורי אבל לאקבועי לא, ואי צורבא מרבנן הוא אפילו לאקבועי נמי, וכדין המפורש שם שהיו נקיטין השוק לצורבא מרבנן וזה הוא לפנים משורת הדין, אבל לא נגד דין איזה משנה או ברייתא, והיכן מצא משנה או ברייתא שאין הדין כן?

ומה שהוציא החכם הזה לעז על רבא בדבר הכסף דאיסור גיורא ב"ב קמט. לקח קושית התוס' ולא לקח תירוצם שנאמר באמת, וזה דרכם כסל למו.

והנה אף שאמר שברש ענותנותו דרבה בר"ה ולא יהבו ליה, זה אמר מרוב ענותנותו, יען שהחזיק את עצמו אך לבינוני כברכות סא:.

ונוכל לראות את יקרת לבו הטהורה מתפלתו היקרה שהיה אומר בתר צלותיה כברכות יז. שאמר אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי וכו' יהי רצון – שלא אחטא עוד וכו'.

וביומא פו: כי הוה נפיק רבא לדינא אמר הכי, בצבו נפשיה לקטלא נפיק, וצבו ביתיה לית הוא עביד, וריקן לביתיה אזיל, ולואי שתהא ביאה כיציאה.

ואמר ברכות יז. תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים.

ואת כל חבריו החשיב לגדולים וטובים ממנו כמו שאמר שבת קיא:, סנהדרין ח:, קידושין מח: אני וארי שבחבורה תרגמינא ומנו ר' חייא בר אבין.

וב"ב פח. אמר כן על ר' זירא.

ובנדרים צ. אמר מאן חכים למיעבד הא מלתא אי לאו רב אחא בר"ה דגברא רבה הוא.

ובסוף ע"ז אמר מאן חכים – אי לאו רב עקביא דגברא רבה הוא.

וב"ב קעד. אמר מאן חכים למיעבד כי הא מלתא אי לאו רב חנין בריה דרב ייבא.

וכן פסחים עו. קרא לרב חיננא בריה רבא מפשרוניא גברא רבה.

וב"ק מ. משתבח ליה רבא לר"נ ברב אחא בר יעקב דאדם גדול הוא.

ובנדרים כב: משתבח לר"נ ברב סחורה דאדם גדול הוא.

ובזבחים מג: אמר כל קרא דלא מפרש ליה רב יצחק בר אבדימי וכל מתניתא דלא מפרשא לה זעירי לא מיפרשא.

וכשזכה לתרץ מתניתא דר' אושעיא שמח כ"כ עד שאמר ב"ק קיא:, ב"מ סב: כי שכיבנא נפיק ר' אושעיא לוותי דתריצנא מתני' כוותיה.

והוא בעצמו לא בוש לומר שטעה כמו שאמרו בעירובין קד.," ב"ב קכז., זבחים צד:, נדה סח. הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי.

לאו מילתא היא דאמרי כיבמות כ: עו., מכות ח. ח:, זבחים צד., מנחות יב: צז.

או הדר ביה רבא מההיא כשבת כז., ב"ב כד.

אמונתו בהשגחה פרטית ממאמריו היקרים ברכות סג: שאין יוצא מפי הקב"ה דבר לבטלה.

ובקידושין לב. הקב"ה עלמא דיליה.

ובסנהדרין קו: הקב"ה לבא בעי.

ובשבת קיט: אמר לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו בה בעלי אמנה.

ואמר ברכות ה. אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה – ואם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן שנא' כי את אשר יאהב ה' יוכיח.

והמעשה הפנלא שיסופר כתובות סז: דעני אחד בא לפניו ושאלו במה אתה סועד א"ל בתרנגולת פטומה ויין ישן, א"ל רבא ולא חיישת לדוחקא דציבורא? א"ל אטו מדידהו דאכילנא – אדהכי אתאי אחתיה דרבא דלא חזיא ליה יג' שני והביאה תרנגולת פטומה ויין ישן אמר (רבא) מאי דקמא? אז פנה אל העני בסבר פנים יפות וא"ל נענתי לך קום אכול.

ולא לחנם בקש ממנו מחילה כי רבא אמר בעצמו המלבין פני חבירו ברבים אין חלע"הב כב"מ נט:, ואמר ר"ה יז. כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על פשעיו.

ויען שידע שה' הוא אמת לכן מצינו תמיד שנשבע ואמר האלהים כעירובין יד:, מגילה י., כתובות קב:, גיטין יג: יז., ב"ק קו., ב"מ טז:, סנהדרין סז: עב.

ומימי נעוריו היה אך האמת נר לרגליו כב"ק צז. שגם לאביו לא נשא פנים וא"ל מ"ט עביד מר הכי.

ובסוכה לב: אמר שרי ליה מרי לר' טרפון.

ובעירובין סט: קרא למר יהודה פלגאה (יען שהוא חולק על דברי חכמים).

והיה מדקדק מאוד במצותו, שהיה מלח בעצמו שיבוטא לכבוד שבת כשבת קיט.

וקלל למי שמקדש אשיכרא כפסחים קז.

ובכל ערב פסח היה שותה יין כי היכי דניגרריה לליביה דיאכל מצה טפי לערב שם קז:.

והיה צם שני ימים ביום הכפורים משום ספיקא כר"ה כא.

ויסופר סנהדרין עב. שפ"א גנבו ממנו דיכרא במחתרתא ואהדרינהו לו, אך הוא לא קבלם אמר הואיל ונפיק מפומיה דרב שהגנב קנאן בדמים שלו.

ובע"ז סה. יסופר דבר נפלא שרבא אמטי ליה קירבנא לבר שישך ביום אידם, אמר, ידענא ביה דלא פלח לע"א, אזל אשכחיה דיתיב עד צואריה בוורדא וקיימין זונות ערומות קמיה א"ל אית לכו כהאי גונא לעלמא דאתי? אמר לו דידן עדיפא מהאי, ובר שישך לא הבין איך אפשר שבע"הב יהיה תענוג יותר מזה, ושאלו טפי מהאי מי איכא? א"ל אתון איכא עלייכו אימתא דמלכותא – עד דיתבי אתא שליח המלך ואמר לו קום דקא בעי לך מלכא, כי נפיק ואזיל אמר (בר שישך) עינא דבעי למיחזי לכו בישותא תיפקע, א"ל רבא אמן, פקע עיניה דבר שישך.

ויסופר תענית כב. שהוה אתי לרבא שלמא ממתיבתא דרקיע כל מעלי יומא דכיפורי הוה קא חלשא דעתיה יען שלאביי הוה אתי כל ערב שבת, אמרו ליה מסתייך דקא מגנת אכולא כרכא, (והיטב פירש הגאון יעב"ץ יען שרבא היה מחזראחר שלום בערב יום הכפורים כנדרים נה., ובני מחוזא היו רשעים כר"ה יז. ולכן אתא ליה שלמא כל עיוה"כ וא"ל מסתייך.)

ומצינו שהיה בקי בטבעיות כמשמע ממאמריו תענית ג:.

תלמידיו הגדולים ואומרי מאמריו

אבהו בר גניבא שלח לרבא ילמדנו רבינו כב"ב קלט:.

אבימי מהגרוניא משמיה דרבא ככתובות קט:.

רב אדא קמיה דרבא כמנחות מג:.

רב אדא בר אבא, ב"ב כב. אמר לו רבא פוק תהי ליה (לרב דימי מנהרדעא) בקנקניה, ורב דימי חשב שהוא רבא, אמר לו בין דידי לרבא איכא טובא מיהו בע"כ אנא רבך ורבא רבה דרבך.

רב אדא בר מתנא רמי לרבא כעירובין ח: לד:, כתובות כח., שבועות יח.

הקשה לרבא כברכות כג. סב:, שבת ח., מגילה כח:, גיטין כח:.

ואמר לאחד זיל קמיה דרבא דחריפא סכינא כחולין עז.

רב אדא בר אהבה הקשה לרבא כשבת צד. קלח: פסחים ס., יומא יד. נדרים כו:, ב"ב קלג.

והיה באמת תלמידו המובהק כתענית ח. שהיה מסדר מתניתא כ"ד סימנין כנגד תורה נביאים וכתובים ועייל קמיה דרבא, וביבמות סא: אמר רבא עליו "מבלי לב", ואמר משמיה דרבא כפסחים יד., כתובות סח:, והוא רב אדא בר אבא כב"ב כב.

רב אושעיא תני קמיה דרבא כברכות טו:, וצ"ל רב יאשיה דק"ס.

רב אחא בר אבא הקשה לרבא כזבחים ד: ועיין ערכו.

רב אחא בר ביבי אמר משמיה דרבא כיבמות ח. רב אחא בר רב הונא אותיב לרבא כמנחות טז: וצ"ל בר הונא כבמנחות עא., וחולין לב:, ובקידושין נ: בעי מרבא.

רב אחא בר תחליפא הקשה לרבא כב"ק לד:, אמר משמיה דרבא כעירובין סח:, אותיב לרבא כסנהדרין כד.

רב איקא מפשרוניא רמי לרבא כעירובין קד.

ר' אליקים שמעיה כע"ז נז.

ר' אלעזר מהגרוניא אמר הכי אמר רבא כעירובין סג., ורבא איקלא להגרוניא גזר תעניתא ולא אתא מטרא וצוה שילינו בתענית, למחר שאלם מי איכא דחזא חלמא לימא, אמר לו ר' אלעזר מהגרוניא לדידי אקריון וכו'.

אמימא משמיה דרבא כקידושין י.

רב אשי זכה עוד לראות את רבא כדמצינו שהקשה לרבא כמעילה ג:, אמר משמיה דרבא ככתובות קט:, ב"מ צז.

בר אבין ספרן בזמנו כמו"ק כה: וצריך לומר שם רבא כי הוה אתי דיגלת כגרסת עין יעקב.

רב גמדא משמיה דרבא כביצה ז., גיטין יט:, ב"ק עב.

רב דימי בר חיננא ורבין בר חיננא אתו לקמיה דרבא (לדינא) כב"ב יג:.

רב הונא בריה דרב יהושע אמר חזינא ליה לרבא וכו' כשבת מב., והיה בחתונת בריה דרבא ורבא דלי כסא וקם מקמיה כקידושין לב:.

רב הונא בר יהודה הוה שכיח קמיה דרבא כתענית ט., אתא לקמיה דרבא לבי אביוני כב"ק קיז., איקלע לבי רבא כברכות נב:, שבת כד., פסחים נב:, אמר קמיה דרבא כפסחים יב., נדרים יט:, זבחים ו., מותיב לרבא כזבחים עג:.

ר"ה בר מנוח היה שכיח קמיה דרבא כתענית ט.

רב הונא בריה דרב נתן הקשה לרבא כנדרים יב.

רב הונא בר תחליפא משמיה דרבא יבמות ח., כב"מ לה., נדה כו.

רב הונא מדיסקרתא הקשה לרבא כב"מ מז.

הלל בעי מרבא כביצה כו:.

רב המנונא בריה דרב יוסף תלמידו כברכות כד. שאמר זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר לי זיל אייתי לי תפלין ולאגמורן הלכה למעשה.

ובדק"ס דורס רב נחמיה בריה דרב יוסף.

רב זביד משמיה דרבא כשבת צג., ר"ה ו., סוכה מד., ב"ק ה. כא: כח. לג., ב"ב צט:.

מר זוטרא בריה דר"נ הקשה לרבא כבכורות נד:.

רב חביבא בר יוסף בר רבא משמיה דרבא כב"ב קמג:.

ר' חזקיה בשם רבא כיבמות פ"ח ה"א, וצ"ל בשם ר' בא.

ר' חייא אריכא אתא לקמיה דרבא ככתובות קד:.

רב חייא בריה דרב הונא אמר חזינא לאביי ורבא דמצלי אצלוי כברכות לד:, אמר משמיה דרבא כנדה מ., ובכריתות כה. תני ר' חייא קמיה דרבא וחסר תיבת בריה דרב הונא.

רב חייא מווסתניא הוה שכיח קמיה דרבא כתענית ט.

רב חלקיה בריה דרב אויא הקשה לרבא כב"מ צו:.

רב חמא בר בוזי קרי אותו רבא דרדקא כב"ב טז:.

רב חנא בר יהודה משמיה דרבא כברכות מח.

רב חנן הקשה לרבא כפסחים קיז:.

רב טובי בר רב קיסנא רמי לרבא כקידושין לט: ונראה שצ"ל רמי לרב. רב טביומי משמיה דרבא כב"ק מא:.

רב יאשיה תני קמיה דרבא כברכות טו: (לגרסת דק"ס), ורבא צוה לשרא עבורו השוק עד שימכרו סחורתו כב"ב כב.

רב יהודה מדיסקרתא הקשה לרבא כיבמות פז:, נזיר לה., סוטה ו: כה., נדה לה. לט:.

יהודה מר בר מרימר משמיה דרבא ככתובות פ:.

רב יהושע אמר, דרש רבא כפסחים נג:, ואולי הוא אבי רב הונא בריה דרב יהושע.

ר' יונה בר תחליפא בדק ליה רבא גריא ושחט בה עופא בהדי דפרח כחולין ל:.

רב יימא בר שלמיא מותיב לרבא, ורבא לא אהדר ליה כב"ב ט.

ר' יעקב בר אבא אותיב לרבא עירובין יב:, הקשה לרבא כזבחים ע:, איקלע לבי רבא וקרא לרבא מר כפסחים קג.

ר' יעקב מנהר פקוד אמר משמיה דרבא ככתובות לג:.

ר' יעקב מצעה הקשה לרבא כחולין פד:.

רב כהנא תלמידו כברכות כד., אמר בעי רבא ככתובות סג:, אמר משמיה דרבא כב"ק מא:.

רב כהנא חמוה דרב משרשיא בעי מרבא כב"ב צז:.

מנימין כנדוקי – אתא לקמיה דרבא כחולין מט:.

מר בר אמימר משמיה כשבת מה:.

מר בר רב אשי אמר הוה קאימנא קמיה דרבא כעירובין קב:, והוא ט"ס וצריך לומר קמיה דאבא.

מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא כשבת מה:, גיטין עב:, ב"מ סז.

רב מרי בר רב חסדא היה בחתונת בריה דרבא ודל רבא כסא קמיה ולא קם ואיקפד רבא עליו כקידושין לב:.

רב מרי בריה דבת שמואל רמי לרבא כברכות טז., אמר חזינא ליה לרבא וכו' כסוכה מו. ועיין ערכו.

רב מרדכי בעי מרבא כשבת צט:, ושם נ: אמר לרבא מתיב רב קטינא וכו'.

רב משרשיא א"ל לרבא כעירובין מו. סח., גיטין כה. צ., סוטה נ., ב"ק ה., ב"ב צט: קמה: קנא:, אותיב לרבא כשבת קנד:.

נהרדעא משמיה דרבא כשבועות ז.

רב נחמיה בריה דרב יוסף אמר הוה קאימנא קמיה דרבא, וקרא לרבא מר כביצה כח.

רב נחמן בר יצחק היה ראש כלה בישיבת רבא בעוד רב יוסף היה קיים כב"ב כב:.

אותיב לרבא כעירובין מד.

אמר לו לרבא כשבת קכ., כתובות כד:, חולין מט:.

יתיב רנב"י אחורי דרבא – אמר לו לרבא מאי אחוי לך כב"ב קנב.

ובעירובין מג: יתיב רנב"י אחורי דרבא ויתיב רבא קמיה דר"נ אמר לו רנב"י לרבא מאי קא מיבעיא ליה לרב חסדא וכו'.

וב"ב פו. איקפד רבא עליו.

רב נתן בר אמי תרגם קמיה דרבא כשבת קג:, ורבא כפייה ואפיק מיניה ד' מאה זוזי לצדקה ככתובות מט:, וא"ל רבא אדידך על צוארי דבריך (השיאו אשה) קידושין ל., א"ל רבא חושו לה ב"ב קלה., אתא לקמיה דרבא כמו"ק כ.

סבי דפומבדיתא קמיה דרבא כפסחים קיז:.

רב עובדיה תני קמיה דרבא כברכות טו., ורבא נקיט לו שוקא כב"ב כב.

יתיב רב עובדיה קמיה דרבא כנדה כ:.

רב עוירא משמיה דרבא כב"ב קלא:, חולין מב:.

עולא בר רב נחית קמיה דרבא (להתפלל) כפסחים קיז:, יומא פז:, בעי מיניה כמגילה כא:.

רב עוקבא בר חיננא רמי לרבא כפסחים צא.

רב פנחס משמיה דרבא כשבת מו:.

רב פנחס בר רב חסדא איקפד רבא עליה על דלא קם מקמיה כשדלה לו כסא בחתונת בנו כקידושין לה:.

רב פפא תלמידו המובהק, אמר בדק לן רבא כעירובין נא., ורב פפא קראו מר כב"ש עג:, ושבור מלכא כפסחים נד:, רבא החשיבו מאוד וקראו סודני כברכות מד:, וקראו רבא מר ככתובות פה. ועיין ערכו.

ר"פ בריה דרב חנן היה סופר דרבא כב"ב קנג.

ר"פ בריה דרב אחא בר אדא בשם רבא כסנהדרין כט:.

רב פפי משמיה דרבא כפסחים ז., יומא סב., מגילה כו:, יבמות קג:, כתובות ז. ח., ב"מ עד.

רבא אבוה דרב משרשיא בריה דרב אמר הכי אמרינן משמיה דרבא כעירובין כד., ועיין ערכו.

רבא בר משרשיא הקשה לרבא כנזיר מ:.

רבא בר תחליפא אמר לרבינא – אזלו שיילוהו לרבא כעירובין מ.

רבה בר ליואי אותיב לרבא כפסחים מ:, ושם קי. איתא רבא בר ליואי נענש על שהקשה לרבא בפירקא וביישו ברבים.

רוניא שתלא דרבינא – אתא לקמיה דרבא כב"מ קט., ב"ב ה.

רבינא זכה להיות תלמידו, בכי מרבא כיבמות נד:, קמיה דרבא כברכות לח., אותיב לרבא כפסחים יב:, גיטין עג., נדרים כו:, ב"ב קנא:, ע"ז כב. (ורבא איכסיף).

הקשה לרבא כברכות לג: סב:, שבת קי., גיטין יח., ב"ק יז:, חולין עז.

רבינא איקלע למחוזא אייתי אושפיזיה סכינא א"ל זיל אמטייה לרבא כעירובין סג.

וקרא לרבא מר כברכות טו. עירובין מז:.

ורבינא אמר לו אמר לן רב אדא בר אהבה משמך ככתובות סח:, ובעירובין מז: א"ל רבינא לרבא מאי דעתך וכו', ובזבחים ב: א"ל רבינא לרב פפא לא הוית גבן באורתא – דאמר רבא מילי מעלייתא.

ורבא קראו דרדקי כב"ב טז:.

רב רחומי היה שכיח קמיה דרבא במחוזא – ונח נפשיה ככתובות סב:.

רב שיזבי תני קמיה דרבא כב"ש קיד:, ורבא אמר עליו שהוא גברא רבה כגיטין נה:.

רב שימי בר אשי משמיה דרבא כיומא סה.

רב שימי מנהרדעא טפח ליה רבא בסנדליה כב"ק לב:.

רב שמואל בר אידי הוי שכיח קמיה דרבא כתענית ט.

רב שמעיה בר זעירא, שלח רבא ע"י לאביי הלכות כעירובין צג., כתובות פא.

רב שרביא הקשה לרבא כיבמות קיב., גיטין כה., אמר משמיה כשבת קלו:.

רב תחליפא אבוה דר"ה משמיה דרבא כיומא ו:, כריתות כה:.

והנה להביא את כל הלכות רבא צריכין אנו להעתיק רוב סוגיות הש"ס כי כמעט אין לך סוגיא בגמרא שלא יזכר שם אביי ורבא ואין זה מעין מלאכתנו, ונביא אך לשונות רבא מה שהיה רגיל בהם.

בעי רבא שבת כג: צא. קנג., ספחים י:, יומא כד:, סוכה לו., כתובות נג., נדרים סט., נזיר יג: יז. ל: מב. נא:, קידושין ז. ז: חולין טז. ע.

גזירה, שבת יג. טז: יז: לד. קיז: קכב:, פסחים ט., לג:.

גזירה לגזירה לא גזרינן שבת יא:, עירובין צט., יומא מד:.

הדר אמר רבא או הוי בה רבא ברכות לז:, שבת כז., פסחים מ., יבמות קיד:, שבועות יג:, בכורות נד:.

ואזדי רבא לטעמיה בכורות לו:, שבת ה: פ. קכד:, פסחים ו. ל. קי., ביצה ח:, חגיגה כב., גיטין פד:, ב"ב נו. צו:, סנהדרין עד:, זבחים צד:.

מנא אמינא לה ברכות נו:, שבת סו. עב:, עירובין ט., פסחים כו. קז:, סוכה כב. לו: לז., מגילה יט., קידושין יב:, ב"ק עג:, ב"ב קעג:, סנהדרין סא:, ע"ז סו:, מנחות יב., חולין קכה:, בכורות לא:, נדה לז: מב: נא.

מריש הוה אמינא מגילה כו:, כתובות סז. קה:.

פשיטא לי שבת כג:, מגילה ג:, כתובות נג., זבחים מח:, מנחות ז:, חולין טז.

שלש מדות בכלי חרס שבת צה:.

שלש מדות בגיטין גיטין עט.

שלש מדות בסכין חולין יז:.

שתי תשובות בדבר שבת מז., קכב:, קנג:, כתובות פז: צה. קי., תמורה כב., כריתות יג.

דבריו היקרים במשל ואמרי אינשי

או חברותא או מיתותא תענית כג.

אינו בקרי ואתתיה בבוציני מגילה יב.

אפילו קרחה בביתיה פרדשכא ליהוי מגילה יב:.

אשה רעה וכתובתה מרובה צרתה בצדה – מצוה לגרשה יבמות סג:.

בדיל רבה אכיל תלמידיה יומא עה:.

בחברתה ולא בסילתא יבמות סג:.

בר מרקיד בי כובי פסחים מט.

גירא בגירא מקטיל מדויל ידיה משתלם פסחים כח.

היכי דמי אשה רעה מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבא יבמות סג:.

חלופי שופרי כיבא שבת סב:.

טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צנא דקרי חגיגה י.

כיפי תלא לה? עירובין צו:.

כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה יסמות סג:.

מאה זוזי בעסקא כל יומא בשרא וחמרא, מאה זוזי בארעא מילחא וחפורה יבמות סג.

מאן האי דלא חש לקימחא סוכה נד.

נפישי קטילי קדר מנפיחי כפן שבת לג.

נפל תורא חדד לסכינא שבת לב.

עד השתא קרי לן טפשאי והשתא טפשאי דטפשאי יומא נז.

פרצה קוראה לגנב סוכה כו.

צורבא מרבנן דלא נפישא ליה חמרא ליגמע גמוע סוכה מט:.

קשה אשה רעה כיום סגריר יבמות סג:.

שב שני הוה כפנא ואבבא אומנא לא חליף סנהדרין כט.

נשיו ובניו ומשפחתו

כפי שמוכח מברכות נו. שפתר לו בר הדיא כשסיפר לו רבא חזרי תרי יוני דפרחן וא"ל תרי נשי מגרשת, משמע שהיה לו נשים עוד טרם שנשא את בת רב חסדא, אבל עקרת ביתו ואשתו החביבה היתה אך בת רב חסדא.

ויסופר ב"ב יב: שבת רב חסדא (קטנה) יתבה בכנפיה דאביה ויתבי רבא ורמי בר חמא אמר לה מאן מינייהו בעית אמרה לו תרוייהו, אמר רבא ואנא בתרא, ופי' שם המהרש"א שכונתו היה שרמי בר חמא יגרשנה כי לא יתכן לומר שקילל לרמי בר חמא.

וכן היה באמת כי רמי בר חמא נשאה כברכות מד., אך אין ידוע אם באמת גרשה כי כפי הנראה מת רמי בר חמא קודם רבא כברכות מז., ובדק"ס שם שמת בינקותיה, ורבא נשאה עשר שנים אח"כ כיבמות לד:, וכששאלה רבא קא מרנני רבנן אבתריך (כי ילדה בנים לרבא וכל ששהתה עשר שנים ונשאת שוב אינה יולדות) א"ל אנא דעתאי עלך הואי, ובתוס' שם ד"ה דעתאי שהיה לרבא אשה אחרת וקותה כל הזמן שאם יגרשנה אז תנשא לו.

ועמה ראה חיים של שלום כי היא היתה אשה מלומדת וחשובה כחגיגה ה'. שפ"א שדר רבא בשר שאינו מנוקר לאשתו ואמר קיים לי דבקיאה בניקור.

ובכתובות פה אמר קיים לי בבת רב חסדא דלא משקרא.

ובחולין מד: שרא רבא טריפתא אמרה לו בת ר"ח אבא וכו'.

ובכתובות לט: אמר רבא אמרה לי בת ר"ח כי ריבדא דכוסילתא.

ובשבת קכט. יסופר שפ"א טבלה בגו תלתין יומין (ללידתה) שלא בפני בעלה ואצטניאת ואמטוי לערסה בתריה לפומבדיתא.

ובברכות נו. כשסיפר לבר הדיא ואמר חזאי דשא ברייתא דנפל א"ל אשתך שכבה ואמר רבא כולהו מחילנא לך (מה שגרם לו צער והפסד גדול ע"י שפתר לו לרעה) בר מברתיה דרב חסדא, לא שמתה אז בזמן אביי עוד טרם שמלך רבא כי מצינו בפירוש ברכות סב. שאמרו מקמיה דמלך רבא היתה מקרקשא ליה בת רבא חסדא, ובתר דמלך עבדא ליה כוותא, וכן מפורש כתובות סה. שחומה דביתהו דאביי אתאי לקמיה דרבא (לאחר פטירת אביי) אמרה לו פסוק לי מזוני – בהדי דקא מחוי ליה איגלי דרעא נפל נהורא קם רבא על לביתיה תבעה לבת רב חסדא, א"ל מאי הוה האידנא בבי דינא וסיפר לה נפקא אבתרה מחתא לה בקולפי דשידא עד דאפקה לה מכולי מחוזא.

ומזה אנו רואין שלא כל פתרונותיו נתקיימו, אך רבה כשראה שאחרים מהן נתקיימו התיירא פן תתקיים גם זה כאשר פת לו ואמר תרי קולפי בלעת וכן היה, וכן כשפתר לו שבניו ימותו באמת מצינו כן כמו"ק כו: שאיתרע ביה מלתא.

והיא ילדה לו שני בנים נחמדים עד שרבא התפאר בהם.

את רב יוסף, ורבא מסר לו את תורתו כדמצינו אמר לו רב יוסף בריה דרבא לרבא כיבמות סד.

ורבא שלחו ללמוד לפני רב יוסף ככתובות סג.

ואמר חכים יוסף ברי בטרפות כר' יוחנן חולין כח:.

וקרוב יותר לומר שרב יוסף בריה שקראו על שם אביו היה מאשתו הראשונה יען כי זכה עוד ללמוד לפני רב יוסף ולפחות היה אז כבן טו שנה ורב יוסף נפטר תרל"ד א"כ נולד רב יוסף בריה דרבא לערך תרי"ט עוד שנה אחת קודם פטירת רב חסדא, ובת רב חסדא שהתה עשר שנים ואם נאמר שמת רמי בר חמא אם כן מת שנים הרבה קודם רב חסדא ולא משמע כן בגמרא, ואם נאמר שגרשה רמי בר חמא ע"כ מוכרח מזה שרבא לא היה כהן, ולכן קרוב יותר לומר שהיה בנו מאשתו הראשונה.

וכן היה לו בן חכים בשם רב משרשיא, וגם עליו אמר רבא שחכים בטריפות כר' יוחנן כחולין נ.

ונכדיו בני רב יוסף היו גם כן שני חכמים אחד בשם גאני כיבמות סו:, והשני בשם רב חביבא כב"ב קמג:.

וברכות ח: א"ל רבא לבניה כשאתם חותכין בשר אל תחתכו ע"ג היד ואל תשבו על מטת ארמית ואל תעברו אחורי בי"הכנ וכו'.

ונכדי רבא היו דור תשיעי לסלא מכפרי זקנו דרב, (אם נאמר שרב יוסף בריה היה בן בת רב חסדא). היינו רב חביבא בן רב יוסף בן רבא, חתן רב חסדא, חתן רב חנן בר אבא חתן רב, בר איבו, בר אחא, בר סלא מכפרי.

פטירתו

במו"ק כח. יסופר שרב שעורים אחיו ישב לפניו וראה שהוא גוסס א"ל רבא לימא מר למלאך המות דלא לצערן א"ל ומר לאו שושביניה הוא? אמר לו כיון דאימסר מזלא לא אשגח בי, א"ל ליתחזי לי מר, איתחזי ליה, וסיפר לו שצער המיתה היה אך כי ריבדא דכוסילתא.

ושם כה: כשנפטר רבא נשוק כיפי דדגלת אהדדי.

ושם אמרו רבא כי הוה אתא דגלת (כן הוא בע"י) א"ל לבר אבין קום אימא מלתא קאי ואמר באו רוב שלישית במים וכו', ואפשר שהוא עשה הספד על רבא אז.

ובאגרת דרש"ג ח"ג פ"ג שמלך במחוזא יד שנים ונפטר תרס"ג לשטרות, וכבר אמרנו לעיל שנולד לערך תקפ"ט אם כן חי לערך עוד יותר מן עד שנים.

ונתקיים עליו ברכת רב יוסף שברכו יהא רעוא דתרים רישך אכולא כרכא כיומא נג., ופי' ר"ח שיהא הלכה כמותו בכ"מ, דהלכתא כרבא דהוא בתראי, ולגבי אביי הלכה כמותו חוץ מי"על קג"ם.

וישיבתו נתחלקה לשתים רנב"י מלך בפומבדיתא ור"פ בנרש.