חולין צד ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אחד מפני האנסין ואחד שמא מוכרין לו נבלות וטרפות אמר מר ובעובד כוכבים בין שלימה בין חתוכה אינו צריך ליטול הימנה גיד הנשה במאי עסקינן אילימא במקום שמכריזין חתוכה אמאי אינו צריך ליטול הימנה גיד הנשה כיון דלא אכרוז אתי למיזבן מיניה אלא פשיטא במקום שאין מכריזין אימא מציעתא מפני שני דברים אמרו אין מוכרין נבלות וטרפות לעובד כוכבים אחד מפני שמטעהו ואחד שמא יחזור וימכרנה לישראל אחר ואי במקום שאין מכריזין הא לא אתי למיזבן מיניה אלא פשיטא במקום שמכריזין אימא סיפא לא יאמר אדם לעובד כוכבים קח לי בדינר זה בשר מפני שני דברים אחד מפני האנסין ואחד שמא מוכרין לו נבילות וטרפות ואי במקום שמכריזין אי איתא דהוה טרפה אכרוזי הוו מכרזי אלא פשיטא במקום שאין מכריזין רישא וסיפא במקום שאין מכריזין מציעתא במקום שמכריזין אמר אביי אין רישא וסיפא במקום שאין מכריזין מציעתא במקום שמכריזין רבא אמר כולה במקום שמכריזין רישא וסיפא שהכריזו מציעתא שלא הכריזו רב אשי אמר כולה במקום שאין מכריזין ומציעתא גזירה שמא ימכרנה בפני ישראל היכי מכרזינן אמר רב יצחק בר יוסף נפל בישרא לבני חילא ולימא נפל טריפתא לבני חילא לא זבני והא קמטעי להו אינהו הוא דקמטעו נפשייהו כי הא דמר זוטרא בריה דרב נחמן הוה קאזיל מסיכרא לבי מחוזא ורבא ורב ספרא הוו קא אתו לסיכרא פגעו אהדדי הוא סבר לאפיה הוא דקאתו אמר להו למה להו לרבנן דטרוח ואתו כולי האי א"ל רב ספרא אנן לא הוה ידעינן דקאתי מר אי הוה ידעינן טפי הוה טרחינן א"ל רבא מ"ט אמרת ליה הכי דאחלישתיה לדעתיה א"ל והא קא מטעינן ליה איהו הוא דקא מטעי נפשיה ההוא טבחא דא"ל לחבריה
רש"י
[עריכה]אחד מפני האנסים - שעובד כוכבים אנס הוא ומעכב הדינר בידו וגוזל את הטבח:
כיון דלא אכרוז - היום והכל יודעים שאין היום טרפה באיטליז:
אתי למיזבן מיניה - ואוכלה בגידה כסבור שניטל:
אלא פשיטא במקום שאין מכריזין - דלא זבני מיניה אימא מציעתא כו':
אלא במקום שמכריזין - והיום אירע להם אונס שלא הכריזו הלכך אתי ישראל למיזבן מיניה:
אכרוזי הוו מכרזי - ומדלא אכרוז לאו טרפה היא ויאכל ומה בכך:
רבא אמר כולה במקום שמכריזין - רישא דקתני ובעובד כוכבים אפילו חתוכה אין צריך ליטול כשהכריזו היום שאותו היום לא יקח ישראל בשר מעובד כוכבים וסיפא נמי דאסור לשלוח דינר ביד עובד כוכבים כשהכריזו היום דהואיל ויש טרפה ימכרנה לו:
מציעתא בשלא הכריזו - שאירע להם אונס ולא הכריזו על טרפה שנפלה לידם לפיכך אסור למוכרה לעובד כוכבים שמא ימכרנה לישראל דהואיל ומקום שמכריזין הוא והיום לא הכריזו אתי למזבן מיניה:
כולה במקום שאין מכריזין - ולא זבין ישראל מעובד כוכבים בשר הילכך רישא א"צ ליטול גידה וסיפא נמי אסור לשלוח עובד כוכבים וליקח בשר דכיון דאין מכריזין יש לחוש שמא יש טרפה באיטליז ואין אנו יודעין:
ומציעתא - דקתני אסור למכור לעובד כוכבים אם לא הודיעו:
גזירה שמא ימכרנה לו - הטבח בפני ישראל וזה הרואה לא שמע מן הטבח שהיא טרפה סבור שהיא כשרה ומיהו ברישא גבי שולח ירך לעובד כוכבים לא גזר שמא יתננה לו בפני ישראל ויקחנה מידו ויאכלנה בגידה דבשלמא גבי מכירת טבח באיטליז קמזבין ליה לעובד כוכבים התם ישראל טובא קיימי וחזו וחיישינן דלמא חד מינייהו הדר וזבין לה מיניה אבל שולח לעובד כוכבים בביתו הוא ומי ראה ואת"ל יראנה אדם לא גזרינן כולי האי שמא יקחנה זה דכ"ע לא זבני בישרא ותנא דמתני' פליג אתנא דברייתא וגזר בה כדאוקימנא לעיל גזירה שמא יתננה לו כו':
נפל בישרא לבני חילא - בא לידינו בשר לעובדי כוכבים:
לא זבני - דגנאי הוא להם מאחר שאין אנו רוצים לאוכלה:
אינהו הוא דקא מטעו אנפשייהו - דלא משיילי אי טרפה אי כשרה והאי דקתני לעיל מפני שמטעהו במוכר לו בחזקת שחוטה וכן הפותח חביות המכורות לחנוני דאומר לו בשבילך אני פותחם דודאי גונב דעתו:
הוו אתו לסיכרא פגעו אהדדי - וכסבור מר זוטרא שלקראתו יצאו:
כולי האי - יצאתם יותר מדאי:
לא הוה ידעינן - ולעשות עסקינו ולילך למקום אחר יצאנו:
דאחלישתיה לדעתיה - שהיה סבור תחלה שכבדנוהו:
והא קמטעינן ליה - אם לא הייתי מגלהו היה מחזיק לנו טובה חנם:
איהו הוא דמטעי אנפשיה - אחרי שאנו לא אמרנו לו לקראתך יצאנו:
תוספות
[עריכה]אמר אביי אין רישא וסיפא במקום שאין מכריזין. תימה לאביי ורבא ורב אשי ברישא היכי משדר ליה חתוכה הא לעיל אמרי' חתוכה אסור גזירה שמא יתננה לו בפני ישראל אי נמי משום דגניב ליה דעתיה וי"ל דלית להו להנך שינויי אלא שינוייא קמא דאוקי במקום שמכריזין וחיתוך דעובד כוכבים מידע ידיע ובחנם פירש בקונטרס אמילתיה דרב אשי דפליג תנא דמתני' אתנא דברייתא דיכול לומר רב אשי בשינויא קמא דלעיל כדפרישית והא דקתני מציעתא דאין מוכרין נבלות וטרפות לעובד כוכבים מפני שמטעהו דוקא במכירה הוא דאסור לפי שהעובד כוכבים נתן מעות בתורת שחוטה אבל בשולח דורון לא חיישינן וסיפא דחייש שמא ימכרו לו נבלות וטרפות לא שימכרו בתורת שחוטה אלא שמא ימכרו לו ויודיעוהו שהיא טרפה והעובד כוכבי' לא יגיד לו ולהא חיישי אמוראי דהכא והא דקתני ואחד שמא יחזור וימכרנה לישראל לאביי ורבא איירי במקום שמכריזין ולא הכריזו אבל במקום שאין מכריזין לא חיישינן דלמא הדר זבין לה ישראל מיניה אפילו במכירת טבח באיטליז דאיכא ישראל טובא ורב אשי חייש כיון דטובא ישראל קיימי התם דילמא חד מינייהו הדר זבין לה מיניה כדפירש בקונטרס ומיהו לההוא שינוייא דמשני לעיל גזירה שמא יתננה לו בפני ישראל קשה רישא דהך ברייתא ודוחק לומר דפליג ומפרש ר"ת דלעיל במתניתין איירי באומר הישראל לעובד כוכבים שהיא מנוקרת והתם הוא דאסור משום דגונב דעתו אבל שלימה הא חזי ליה עובד כוכבים שלא ניטל הגיד אע"פ שישראל אמר לו שניטל יודע עובד כוכבים שהוא משקר ולכך חיישינן נמי בחתוכה שמא יתננה לו בפני ישראל ויקנה ישראל מן העובד כוכבים אף במקום שאין מכריזין ויאכלנה בגידה ולא חייש דלמא טרפה היא מאחר שאומר ישראל בשעה שנותנה לעובד כוכבים שתקנה וטרח בה ליטול הגיד עד שראוי לעצמו דאפי' יהא מותר לגנוב דעת העובד כוכבים מ"מ לא מסיק אדעתיה שלהטעותו אומר לו כן והא דדייק מדאיקפד שמואל דאסור לגנוב דעתו יודע היה שמואל שבצנעא נתן לו ולא היה לו לחוש שמא ראה ישראל אחר אלא משום גניבת דעתו וברייתא דקתני ובעובד כוכבים בין חתוכה ובין שלימה א"צ ליטול הימנה גיד הנשה התם כשנתן לו סתם ולא אמר לו שהיא מנוקרת דאיהו דאטעי אנפשיה וגם ליכא למיחש דלמא חזי ליה ישראל וזבין ליה מן העובד כוכבים דבמקום שאין מכריזין איירי וחייש שמא אחר שניטל הגיד נודע לו שהיא טרפה ולכך נותנה לעובד כוכבים אבל היכא דאמר לעובד כוכבים שהיא מנוקרת לא חייש דלמא טרפה היא דאי טרפה היא מאי נפקא מיניה דניקור הרי אינה ראויה לעצמו ומציעתא דאין מוכרין נבלות וטרפות לעובד כוכבים היינו כשאומר לו דכשרה היא ולכך אסור משום דמטעהו וגם משום שמא יקנה ישראל ממנו במקום שמכריזין ולא הכריזו אבל במקום שאין מכריזין לא חיישינן דאפילו ראהו שאמר לו הישראל כך קא חשיב ישראל הרואה דלהשביח מקחו אומר לו כן דכשרה דמיה יקרים דראויה לימכר לישראל אבל כשאומר דניטל גיד הימנה לא שייך טעם זה דלא עדיפא בהכי ורב אשי סבר דאפילו במקום שאין מכריזין חיישינן דישראל השומע לא אסיק אדעתיה דלהשביח מקחו אומר כן וא"ת ולפלוג וליתני בדידה בגיד ובמקום שאין מכריזין דבהכי איירי רישא לאביי דכשאומר לו שהיא מנוקרת אין לשלוח עד שיטול הימנה גיד הנשה מפני שני דברים אחד מפני שמטעהו ואחד שמא יחזור וימכרנה לישראל וי"ל דנקט נבלה וטרפה לרבותא דקא ס"ד דלא אסור מפני שמטעהו כשמוכר לו בחזקת שחוטה לפי שיודע דלהשביח מקחו אומר כן:
אינהו דקא מטעו אנפשייהו כי הא. פי' בקונטרס והא דקתני לעיל מפני שמטעהו במוכר לו בחזקת שחוטה וכן הפותח חביות המכורות לחנוני כשאומר לו בשבילך אני פותחן דודאי גונב דעתו ואין נראה דהא אלא אם כן הודיעו קתני דמשמע אפילו בסתם אסור ולא שרי אלא בכה"ג ועוד דמאי פריך מרב יהודה דפתח ליה לעולא דהא ודאי שלא היה מטעהו רב יהודה לומר לו בשבילך אני פותחן לכך נראה דהתם בסתם ואסור משום דאין לאורח לאסוקי אדעתיה דמכורות לחנוני אבל הכא איבעי [להו] לאסוקי אדעתייהו דטרפה היא ומר זוטרא איבעי ליה לאסוקי אדעתיה שלא לקראתו היו באים אלא לצורך עצמם:
והא קא מטעינן ליה. וא"ת והא אין זה טעות כיון דבלאו הכי היו באים לכבודו כדקאמר ליה טפי הוה טרחנא דכה"ג אמרינן לעיל שאני עולא דחביב ליה לרב יהודה וי"ל דלא דמי כלל דלעיל נהי דליכא פסידא כל כך במה שפותחן כיון שהיו מכורות לחנוני מ"מ בעבורו פתחן וכיון דאפילו לא היו מכורות היה פותחן בעבורו לא הוצרך להודיעו כלל אבל הכא לא באו כלל בעבורו:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ז (עריכה)
אלא פשיטא במקום שאין מכריזין כלומר במקום שאין רגילין להכריז באותו מקום אין קונה על הכל ישראל מא"י בשר לפיכך בא"י בין שלימה ובין חתוכה אין צריך ליטול ממנה גיד הנשה דלא אתי ישראל מיזבן מיניה. אלא פשיטא במקום שמכריזין כלומר במקום שרגילין להכריז ביום שלא הכריזו לא ימכור לו נבלות וטרפות לא"י שמא יחזור וימכרנה לישראל. ומצעתא בשלא הכריזו כלומר במקום שרגילין להכריז ביום שלא הכריזו אין מוכרין נבלות וטרפות לא"י שמא ימכרנה לישראל ורב אשי אמר כולה במקום שאין מכריזין. ואי פרכת (אי) במקום שאין רגילין להכריז אמאי אין מוכרין נבלות וטרפות לא"י והא לא אתי ישראל למיזבן מיניה גזרה שמא ימכרנה לו בפני ישראל:
אינהו הוא דקא מטעו כו' כלומר הן יודעין שטרפה והא דלא קא מכרזי נפל טרפתא לבני חילא כי היכי דלא מימאסו:
הא קא מטעינן ליה. כלומר דאנן אמרי' ליה דאנן נפקינן לקדמותיה וקא מטעינן ליה:
איהו הוא דקא מטעי נפשיה כלומר שהוא יודע דלא נפקינן לקדמותיה ואף על פי כן קאמר אמאי איצטער רבנן:
הא דתניא ובנכרי בין חתוכה בין שלימה אינו צריך ליטול גיד הנשה. ואוקמה אביי רישא וסיפא במקום שאין מכריזין ורב אשי אוקמה כולה במקום שאין מכריזין ולתרוייהו לא גזרינן בהא שמא יתננה לו בפני ישראל פירש"י ז"ל דפליגא אמתניתין ולית ליה לתנא דברייתא גזרה במתנה דבשלמא גבי מכירת טבח באיטליז קא מזבין ליה והתם טובא ישראל קיימי וחזו וחיישינן דילמא חד מינייהו הדר וזבין ליה מניה אבל נכרי בביתו הוא ומי יראה אותו ואת"ל יראהו אדם לא גזרינן כולי האי שמא יקחנה זה דכ"ע לא זבני בשרא.
ואי קשיא ליחוש לגניבת דעת וכדשמואל הא נמי ל"ק דלית ליה לתנא דברייתא גניבת הדעת במתנה אלא במכירה דקיהיב דמי שחיטה ודשמואל מכירה הוות שהרי (בשבח) [בשכר] נתנה לו א"נ לית ליה גניבת דעת בגיד אלא בנבלה וטרפה דמאוסה אפילו לנכרים כדאמרינן לא זבני.
וכן י"ל בטעם הזה לפיכך התם לא חששו במתנת גיד לשמא יתננה לו בפני ישראל משום דאפ"ה לא אתי למזבן מניה שאין תולין בכשרה אלא במכירה דנכרי מפני שהמוכר לו טרפה נתפס הוא עליו כגנב והא דלא אמרינן בגמרא מתני' דלא כהאי תנא דברייתא משום דלרב אשי ואביי מתני' במקום שמכריזין וחתוכה דנכרי מידע ידיע ולרבא דאמר במקום שמכריזין רישא וסיפא דברייתא בשהכריזו ומתני' בשלא הכריזו וראיה לפירש"י ז"ל מדקתני ברייתא רישא מתנה וסיפא מכירה.
וראיתי לרבינו הגדול ז"ל שכתב אותן לשונות דמתניתין במקום שאין מכריזין וגזרה א"נ גניבת דעת ולהאי פי' לא אתי כרבא ורב אשי ולא כאביי אלא שמא לא רצה הרב ז"ל להזכיר התר מקום שמכריזין ליקח מן הנכרי ושמא יתננה לו בפני ישראל שיודע בה שהוא שחו' קאמר.
וי"ל דרבא אית ליה הא לישנא דמקום שאין מכריזין וגזרה שמא יתננה לו בפני ישראל דברייתא במקום שמכריזין והכריזו וליכא למגזר ביה כלל וכן אית ליה נמי לרבא ליש' בתרא דלעיל משום דגניב ליה לדעתיה בגיד אלא דההיא במקום שאין מכריזין אבל במקום שמכריזין והכריזו הדבר ידוע שכל שמוכרין ונותנים לנכרי נבלות וטרפות הם ואין ישראל נוטל גיד הנשה מן הנבלות והטרפות וכיון דסוגיין בהנהו לישני באוקמתי' דרבא סובר הרב ז"ל שהלכה כמותו כנ"ל.
ור"ת ז"ל הקשה להנהו לישני דאמרינן לעיל במקום שאין מכריזין משום גזרה ומשום גניבת דעת ליקשי ליה מהך ברייתא דהא ע"כ לא מתוקמה ברייתא בהכי וי"ל כיון דמתני' קתני בהדיא לנכרי מפני שמקומה ניכר דמשמע אבל חתוכה לא וברייתא קתני הכי לחבירו וכו' ולנכרי בין חתוכה בין שלימה מותר בפשטייהו נמי פלגינן הלכך ליש' קמא לכולהו ומציעתא לרבא דמתרצי מתניתין ומתניתא ניחא ולישנא בתרא דפליג נמי ניחא ולא הוינן בגמ' בהכי כלל.
ור"ת ז"ל שמעתי שמפרש דכי תנן במתני' אבל חתוכה לא כשאמר לו כשר' ומותרת היא ואיכא נמי משום גניבת הדעת ואי א"ל הכי בפני ישראל אתי למזבן מיניה והיינו מתני' ובשלימה מותר ואע"פ שאמר לו כן שהרי ידוע הוא לכל שלא ניטל גידה או שמא כי קתני שלימה לומר שלא אמר לו כן אבל כשלא אמר לו כלום חתוכה נמי מותר שאפי' נתנה לו בפני ישראל לא אתי למזבן מניה דסתמא נמי מה שהוא אסור לו לישראל הוא נותן לו לנכרי כענין שפרט לך הכתוב בנבלה לגר בנתינה ולנכרי במכירה והיינו ברייתא דקתני בין חתוכה בין שלימה מותר ומציעתא דקתני אין מוכרין בשאמר לו בפירוש דכשרה היא ויש בו משום ב' דברים שמתעהו ושמא יקח ישראל ממנו וה"ה דהו"ל לאשמועינן גיד אלא תנא חדא וה"ה לאידך דםתמא דמילתא לוקח משביח מקחו ומוכר טרפות במקום כשרה.
ומורי נר"ו העמיד משנתינו במפרש כפר"ת ז"ל וברייתא כולה בסתם ורישא מותר שכן הוא דרך ליתן לנכרי מה שאינו ראוי לישראל ואין בו משום מתעהו ולא משום שמא יחזור ישראל ויקח ממנו ומציעתא כיון שהוא לוקח ממנו בדמים הרואה סבור שהוא כשרה ואתי למזבן מניה ויש בו משום מתעהו שלא נתן דמיו אלא בכשרה.
ודברי רש"י ז"ל נראין מן הכל והאי דאוקי' למציעתא במקום שמכריזין ה"פ אין מוכרין הטבחין נבלה וטרפה במקום שמכריזין עד שיכריזו והא דאקשי' אסיפא אי במקום שמכריזין אם איתא דהואי טרפה אכרוזי קא מכרזי ה"ק אי במקום שמכריזין ולא הכריזו דומיא דמציעתא אין לחוש ולא ניחא ליה לאוקמא בשהכריזו דאי בשהכריזו פשיטא דבשר דביד נכרי אסור.
ולפום האי ניחא לן לאוקמה לרישא וסיפא כשאין מכריזין ומציעתא בשמכריזין כיון דלא אפשר לאוקמה כולה בחד טעמא ורבא ניחא ליה לאוקמה לסיפא בשהכריזו ולדידי' איידי דתנא רישא תנא סיפא ולא ניחא לאוקמה בתרי טעמי ותריצתא הוא דברייתא לאביי הכי קתני בנכרי בין חתוכה בין שלימה א"צ ליטול הימנו ג"ה במקום שאין מכריזין שמותר ליתן לו דבר האסור לנו ואסור ליקח ממנו ובמקום שמכריזין אינו כן אלא אסור למכור לו ומותר ליקח ממנו עד שיכריזו ואל יאמר אדם לנכרי במקום שאין מכריזין ליקח לו שאפי' נבלה מותר למכור לו ואסור לו ליקח ממנו.
ושיטתא דברייתא לרבא בנכרי אין צריך דכיון שהכריזו נותנים לו דבר האסור ואין לוקחין ממנו ואין מוכרין לו עד שיכריזו ואל יאמר אדם לנכרי ליקח לו שמא ימכרו לו בשר נבלה משעת הכרזה ואילך ולרב אשי כולה כדאביי וסיפא לא יאמר שמא ימכרו לו נבלה בפי' דאלו בסתם אסור שמא יראה ישראל ויקח ממנו כדקתני מציעתא.
הא דאמרינן אינהו דאטעו אנפשייהו. מפני שהיה להם לחשוב שלא לחנם הכרזנו הבשר הזה להם וכן מר זוטרא הוה לו לחשוב שלדרכן היו הולכים דמה ראה לומר בשבילי באו אבל בטרפה מר דשחוטה סתם בשר ביד ישראל כשר הוא וכן כל אותם האמורים למעלה קרובים להטעות ועשויה להטעות הן. אינהו דאטעו אנפשייהו. מפני שהיה להם לחשוב שלא לחנם הכרזנו הבשר הזה להם וכן מר זוטרא הוה לו לחשוב שלדרכן היו הולכים דמה ראה לומר בשבילי באו אבל בטרפה מר דשחוטה סתם בשר ביד ישראל כשר הוא וכן כל אותם האמורים למעלה קרובים להטעות ועשויה להטעות הן.
מם אביי אין רישא וסיפא וכו' רבא אמר כולה במקו' שמכריזין וכו' הני תרי אוקימת' לחדא ענינא סלקי אלא דאביי הוי ניחא ליה טפי דתהוי כול' בחדא גוונא דהיינו שלא הכריזו ובשני מקומות מלאוקלי' במקום אחד ובתרי גוונא ואיכא למידק דמ"מ בין לאביי ורבא רישא דאוקמ' מר במקום שאין מכריזין ומר במקום שמכריזין והכריזו דתרוייהו חדא היא אמאי לא חשו לגניבת דעת או שמא יתננה לו בפני ישראל כדאמרי' לעיל אמתני' וי"ל דאינהו ס"ל דליכא גניבת דעת בדורן וסבירא להו נמי דלא מחמירין כולי האי דנגזור שמא יתננה לו בפני ישראל וכי היכי דלא גזרינן הכי במס' ע"א גבי ביתא דחיטי ואינהו מוקמי ליה למתני' כשנוי' קמא דלעיל במקום שמכריזין ולא היא.
רב אשי אמר בשאין מכריזין ומציעת' שמא ימכרנה לו בפני ישראל כך הגירס' בכל הספרי' המדייקים והוא גר' רש"י ז"ל ותוס' ופרש"י ז"ל דמציעתא איירי במקולין ולכך חשו שמא יהיה שם ישראל כדרך שהם במקולין וכשזה מוכרה לגוי אפי' בסתם סבור ישראל הרואה שהיא כשרה דקסבר דאסור למכור לעכו"ם נבלה וטריפה סתם משום גניבת דעת מה שאין כן ברישא דמיירי בשולח לגוי דורן מביתו דלא שרי' דלהוי ישראל הת' וכי האי לא גזרינן שיקחנ' אותו ישר' והא מתנית' פליגי אמתני' דלעיל דאוקימנ' אפילו בדורן איכ' למיח' שמ' יתננ' לו בפני ישר' וכתבו בתוספ' שבחנ' דח' בזו לאוקמי פלוגת' בין מתני' ומתנית' והא הוי יכו' לומ' דרב אשי מארי דההי' אוקימת' דהכ' לית להו האי טעמא וסביר' ליה דמתניתין משום גניבת דעת או משום דחתיכה דעכו"ם מידע ידיע כשנוי' קמאי דלעיל ולפי שיטה זו ליתא להאי שנויי' דלעיל דגזרינן שמא יתננ' לבני ישראל דהא אביי ורבא ורב אשי לא ס"ל האי טעמא אבל הגאונים ז"ל כולם קבעוה הלכה ורן בדין דדוחק גדול הוא לאוקמי סתם סוגיא דלעיל דלא כרב אשי דסוגיא דגמ' היא וסתם סוגיא דגמרא היינו כרב אשי כדכתיבנ' בריש מכילתן ועוד קשה לפ"ז דמשום דמוכרה לעכו"ם סתם היאך לוקחה ישראל בתורת כשירה והלא מקום שאין מכריזין הוא שמותר לימכר להם טריפות ונבלות שלנו ומשום גניבת דעת נמי ליכא בזה שהכל יודעין שבמקום זה כל עיקר תקנתינו לא היתה אלא כדי שנמכור להם טריפתינו בסתם לכל הפחו' לכך הנכון דהא דקנתינו לא היתה אלא כדי שנמכור להם טריפתינו בסתם לכל הפחו' לכך הנכון דהא דקתני מציעתא שאין מוכרין נבילות וטריפות לגוי מפני שמטעיהו שאין זה אלא במוכרו לו בתורת שחוטה שפירוש דבהא ודאי איכא משום הטעותו דעתו ואיכא למיחש שמא ימכרנה לו בפני ישראל בתורת שחוטה ואתא למיכל מיני' דהשתא ודאי אפי' במקום שאין מכריזין איכא למיחש שהרואה אוכל דהא סבור דכיון דמכורה היא שנותן עכ"ם דמיו אסור להטעותו בזה בפירוש וכדקתני מפני שמטעהו ורישא דברייתא בשולח לו סתם ולכך אין בו משום גניבת דעת ולפיכך א"צ ליטול ממנה ביד הנשה. ומתניתין בשולח לו בתורת שחוטה דבהא איכא משום גניבת דעת והוא הנותנ' דאיכ' למיחש שמא יתננה לו בפני ישראל ולכך צריך ליטול ממנה גיד הנשה והא דקתני תנא בהא דהכא רישא בסתם וסיפא במפור' אורחא דמילתא נקט דבדורון שולח סתם אבל במכר מוכר לו בפירוש כיון שעכו"ם נותן דמיו ואומר לו דכשר שיהיה נבהל על המקח שאם הוא לא יקח ממנו הרבה יש אחרים שיקחו ממנו היינו סברא דרב אשי אבל אביי ורבא ס"ל דבקום שאין מכריזין אין במוכר משום גניבת דעת ואפי' במוכר בתורת שחוטה שהכל יודעין שחזקתו ותקנתו למכור להם טריפות שלנו ולהשביח מקחו אומר לו ישראל שהיא שחוטה ואי סמיך גוי עליה איהו מטעי נפשי' והיא הנותנת שאין לחוש בזה לשום ישראל השומע דלייתי למיכל מיניה ודוקא במקום שאין מכריזין או שמכריזין והכריזו אבל במקום שמכריזין ולא הכריזו מודים הם שאסור למכור להם טריפה ונבילה אפי' סתם: ולהכי אוקמא במציעתא במקום שמכריזין ולא הכריזו ומיהו הילכתא כרב אשי ואפי' במקום שאין מכריזין אסור למכור ולתת נבלות לעכו"ם במפרש בסך דשחוטה אבל בסתם מותר. ובזמנינו עכשיו דרובא טבחי עכו"ם או מחצה על מחצה דינינו כמקום שאין מכריזין ולפיכך אנו מוכרים להם נבלות וטריפות סתם וכל בשר הנמצא ביד נכרי אסור ואפילו הוא מנוקר יפה וכדכתיבנא לעיל כך הולכת שמועה זו לגרסת רש"י ותוספת ז"ל וקרובה זו לשיטת ר"ת ז"ל כמ"ש במהדורא אחרינא ואיכא נוסחי' דגרסי' בה ומציעתה כשמכרה לו בפני ישראל והיא מתפרש על דרך שיטה זו: אלא דלאותה גרס' לא מחמרי' כולי הא למיגזר גבי מוכר למכור שלא בפני ישראל: וכי היכי דלא גזרי' בההיא ביתה דחיטי משום תקנות מוכרין. אבל בשולח דורון ודאי גזרינן הכא וכדאיתא במתני' לפום שנוייא דלעיל ועובדא דשמואל דלעיל במכר היא ולכך לא חשבינן משום גזירה זו והיינו דאוקמינא בברייתא כשמכרה בפני ישראל דהשתא חיישינן שמא יקחנה ממנו אותו ישראל וזו היתה שיטה נכונה אלא שאינה בנוסחי' דרש"י ותוס' והגאונים ז"ל.
אינה מטעי נפשייהו: פרש"י ז"ל והא דאמרינן לעיל שלא יפתח לו חבית המכורות לחנוני כשאומר לו בשבילך אני פותחם והקשו בתוספות כיון דקתני התם אלא א"כ הודיעו מכלל דאפי' בסתם אסור ועוד דודאי ר"י לא הוי משקר לומר לעולא שבשבילו היה פותחם. לכך פי' דהכא היינו טעמא דכיון דחזי' שמכריזין להאי בישרא ה"ל לאסוקי אדעתייהו דטריפה היא: וכן במר זוטרא בעובדא דבסמוך דרבא ורב ספרא לדרכן הוי הולכין ולא לקראתו:
והא קמטעינן להו. והקשו בתוס' מה הטעאה הוי כיון דאילו הוי ידעי הוי נפקי לקראתו וכדאמרינן לעיל בעובדא דרב יהודה דחביבא ליה עולה דהוי פתח ליה ותירצו דשאני התם שבשבילו פתחם עכשיו מ"מ וכיון דאפי' לא הוי מכורות היה פותחם כמו שפתחם עכשיו ליכא הטעאה. משא"כ בזו שלא יצאו לקראתו כלל:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה