ספר היובלים/כז

ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ

א

ויוגד לרבקה בחלום את דבר עשו בנה הגדול, ותשלח רבקה ותקרא ליעקב בנה הקטון ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנקם לך להרגך:

ב

ועתה שמע בקולי, קום וברח לך אל לבן אחי:

ג

וישבת עמו ימים אחדים, עד אשר תשוב חמת אחיך:

ד

ושב אפו ממך ושכח את כל אשר עשית לו, ושלחתי ולקחתיך משם:

ה

ויאמר יעקב לא אירא אם יקום עלי להרגני והרגתיו, ותאמר אם כן אשכל שני בני יום אחד:

ו

ויאמר יעקב אל רבקה אמו הנה נא ידעת כי זקן אבי, ואנוכי רואה כי כהו עיניו מראות:

ז

והיה כי אעזוב אותו ורע הדבר בעיניו כי אעזבהו ואלכה לי מאתכם, וקצף אבי עלי וקיללני:

ח

לא אוכל ללכת, כי אם כאשר ישלחני ללכת ואלכה:

ט

ותאמר רבקה אל יעקב, אבוא אליו ואגידה לו כי ישלחך:

י

ותבוא רבקה ותאמר אל יצחק קצתי בחיי מפני שתי בנות חת אשר לקח עשו לו לנשים, ואם לוקח יעקב אשה מבנות הארץ כ[אלה] למה לי חיים כי רעות בנות ארץ כנען:

יא

ויקרא יצחק אל יעקב בנו ויברך אותו, ויצוהו ויאמר לו לא תקח לך אשה מכל בנות כנען:

יב

קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך, וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך:

יג

ואלוהי השמים יברך אותך ויפרך וירבך, והיית לקהל עמים:

יד

ויתן לך את ברכות אברהם אבי לך ולזרעך אחריך, לרשתך את ארץ מגוריך ואת כל הארץ אשר נתן אלוהים לאברהם, לך לך בני בשלום:

טו

וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם, אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב:

טז

ויהי בנסוע יעקב ללכת פדנה ארם, ותתאבל רבקה על בנה ותבך:

יז

ויאמר יצחק אל רבקה, אחותי אל נא תבכי על בני על יעקב, כי בשלום ילך שמה ובשלום ישוב הנה:

יח

אל עליון ישמרהו מכל רע ויהיה עמו ולא יעזבהו כל הימים, כי ידעתי אשר יצליח ה' את דרכיו בכל אשר ילך עד אשר ישוב בשלום אלינו ונראהו בשלום:

יט

אל תיראי אודותיו אחותי כי ישר דרכו, והוא איש חסיד ונאמן ולא יאבד, בכה אל תבכי:

כ

וינחם יצחק את רבקה על יעקב בנה ויברך אותו:

כא

ויצא יעקב מבאר שבע ללכת חרנה, בשנה הראשונה לשבוע השני ליובל הארבעה וארבעים

כב

ויבוא לוזה ההרה היא בית אל בראש החודש הראשון בשבוע ההוא, ויפגע במקום בהיות הערב:

כג

ויט מן הדרך מערבה בלילה ההוא, ויישן שם כי בא השמש:

כד

ויקח אחת אבני המקום ההוא וישימה תחת העץ, כי לבדו הלך בדרך:

כה

ויישן, ויחלום בלילה ההוא והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו:

כו

והנה ה' ניצב עליו וידבר ה' את יעקב ויאמר אני אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק, הארץ אשר אתה עומד עליה לך אתננה ולזרעך אחריך:

כז

והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה ונגבה וצפונה, ונברכו בך ובזרעך כל ארצות העמים:

כח

והנה אנוכי אהיה עמך ושמרתיך בכל מקום ובכל אשר תלך והשיבותיך בשלום אל האדמה הזאת, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את כל אשר דברתי לך:

כט

וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן המקום הזה הוא בית אלוהים, ואנוכי לא ידעתי:

ל

ויירא ויאמר מרום המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים:

לא

וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ויקם אותה מצבה לאות על המקום ההוא, ויצוק שמן על ראשה:

לב

ויקרא את שם המקום ההוא בית אל, ואולם לוז שמו לראשונה כשם הארץ:

לג

וידר יעקב נדר לה' לאמור: אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך, ונתן לי לחם לאכול ובגדים ללבוש:

לד

ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוהים:

לה

וגם האבן הזאת אשר הקימותי מצבה לאות על המקום הזה יהיה בית אלוהים, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך אלוהי: