ספר היובלים/יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

א[עריכה]

ובשנה הראשונה לשבוע השביעי‏[1] ליובל השניים וארבעים שב אברהם, וישב נוכח חברון היא קרית ארבע:

ב[עריכה]

בשבוע השני בשנה השלישית ליובל ההוא מלאו ימי חיי שרה ותמת בחברון, וילך אברהם לבכותה ולקברה:

ג[עריכה]

וננס אותו אם נאמנה רוחו ולא יוציא דבר מרי מפיו, ויצא נכון לב גם בדבר הזה:

ד[עריכה]

ותשב באיתן רוחו וידבר בלב נכון אל בני חת, לתת לו מקום לקבור שמה את מתו מלפניו:

ה[עריכה]

ויתן ה' את חינו בעיני כל רואיו וישתחו לבני חת ויחל את פניהם, ויתנו לו את שדה מערת המכפלה נוכח ממרא היא חברון בארבעים שקל כסף:

ו[עריכה]

ויבקשו אותו לאמור נתון ניתן לך את המקום חינם אין כסף, וימאן לקחתו מאתם חינם כי אם שקל במחיר המקום כסף טוב וישתחו לפניהם פעמיים:

ז[עריכה]

ואחרי כן קבר את מתו במערת המכפלה:

ח[עריכה]

ויהיו כל ימי חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, הלא המה שני יובלים וארבעה שבועים ושנה אחת, אלה שני חיי שרה:

ט[עריכה]

וזאת היתה המסה העשירית אשר נוסה אברהם בה וימצא נאמן ונכון רוח:

י[עריכה]

ולא דיבר מאומה כי אמר ה' אליו לתת לו ולזרעו אחריו את הארץ, כי אם ביקש מקום שם קבר לקבור את מתו:

יא[עריכה]

וככה נמצא נאמן ונכון רוח, וייכתב לידיד ה' על לוחות השמים:

יב[עריכה]

ובשנה הרביעית בו לקח לבנו ליצחק אשה, ושמה רבקה בת בתואל בן נחור אחי אברהם:

יג[עריכה]

ויקח אברהם אשה שלישית ושמה קטורה מילידי עבדי ביתו, כי מתה הגר לפני שרה:

יד[עריכה]

ותלד לו ששה בנים, את זמרן ואת יקשן את מדין ואת ישבק ואת שוח...:

טו[עריכה]

בשנה השניה לשבוע הששי ילדה רבקה ליצחק שני בנים, יעקב ועשו:

טז[עריכה]

ויהי יעקב איש תם, ועשו היה יודע עבודה איש שדה ואיש שעיר ויעקב יושב אוהלים:

יז[עריכה]

ויגדלו הנערים ויהי [עשו] איש שדה יודע ציד, וילמד ידיו לקרב ולכל מלאכת עבודה:

יח[עריכה]

ויאהב אברהם את יעקב, ויצחק אוהב את עשו:

יט[עריכה]

וירא אברהם את מעשה עשו, וידע כי ביעקב יקרא לו שם וזרע:

כ[עריכה]

ויקרא לרבקה ויצו אותה על דבר יעקב, בראותו כי גם היא אוהבת את יעקב מעשו:

כא[עריכה]

ויאמר אליה בתי נצרי את בני את יעקב, כי הוא יהיה תחתי לברכה בקרב בני אדם על הארץ ולכל זרעו לשם ולתהילה:

כב[עריכה]

כי ידעתי אשר יבחר בו הד' לעם ויפלה אותו מכל אשר על פני הארץ:

כג[עריכה]

והנה בני יצחק אוהב את עשו מיעקב, ועיני הרואות כי באמנה תאהבי את יעקב:

כד[עריכה]

ועתה עשי אך טוב לו והוא יהיה לידיד לבך, כי הוא יהיה לי לברכה על הארץ מעתה ועד כל דורות עולמים:

כה[עריכה]

תחזקנה ידיך ועלזי בבנך ביעקב, כי אותו אוהב מכל בני כי היה יהיה ברוך לעולם וזרעו יהיה מלוא כל הארץ:

כו[עריכה]

כי כאשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, גם זרעו ימנה:

כז[עריכה]

וכל הברכות אשר ברך ה' אותי ואת זרעי, תהיינה גם ליעקב ולזרעו לנחלה כל הימים:

כח[עריכה]

ונברך בזרעו שמי ושם אבותי, שם ונוח וחנוך ומהללאל ושת והאדם:

כט[עריכה]

היה יהיו לנטוע שמים וליסוד ארץ, ולחדש המאורות אשר ברקיע השמים:

ל[עריכה]

ויקרא אל יעקב לעיני רבקה אמו, וישק לו ויברך אותו לאמור:

לא[עריכה]

בני יקירי יעקב שאהבה נפשי יברכך אלוהים ממרום רקיע השמים, ויתן לך את כל הברכות אשר ברך את האדם את חנוך ואת נוח ואת שם:

לב[עריכה]

ואת כל אשר דיבר אתי ואת כל אשר נשבע לתת אך לי, תבואתה לראשך ולקדקוד זרעך עד עולם כל ימי השמים על הארץ:

לג[עריכה]

ולא ימשלו בך ובזרעך מלאכי משטמה להסיר את לבך מן ה' אלוהיך מעתה ועד עולם:

לד[עריכה]

וה' יהיה לך לאלוהים ולאב ואתה תהיה לו בנו בכורו ועם סגולתו כל הימים, לך בני לשלום:

לה[עריכה]

וילכו כולם יחדו מאת פני אברהם:

לו[עריכה]

ותאהב רבקה את יעקב בכל לבבה ובכל נפשה והרבה יתר מעשו, ויצחק אהב את עשו הרבה יתר מיעקב:

הערות[עריכה]

  1. ^ צ"ל הראשון. תיקון בגליון