ספר היובלים/יט
א[עריכה]
ובשנה הראשונה לשבוע השביעי[1] ליובל השניים וארבעים שב אברהם, וישב נוכח חברון היא קרית ארבע:
ב[עריכה]
בשבוע השני בשנה השלישית ליובל ההוא מלאו ימי חיי שרה ותמת בחברון, וילך אברהם לבכותה ולקברה:
ג[עריכה]
וננס אותו אם נאמנה רוחו ולא יוציא דבר מרי מפיו, ויצא נכון לב גם בדבר הזה:
ד[עריכה]
ותשב באיתן רוחו וידבר בלב נכון אל בני חת, לתת לו מקום לקבור שמה את מתו מלפניו:
ה[עריכה]
ויתן ה' את חינו בעיני כל רואיו וישתחו לבני חת ויחל את פניהם, ויתנו לו את שדה מערת המכפלה נוכח ממרא היא חברון בארבעים שקל כסף:
ו[עריכה]
ויבקשו אותו לאמור נתון ניתן לך את המקום חינם אין כסף, וימאן לקחתו מאתם חינם כי אם שקל במחיר המקום כסף טוב וישתחו לפניהם פעמיים:
ז[עריכה]
ואחרי כן קבר את מתו במערת המכפלה:
ח[עריכה]
ויהיו כל ימי חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, הלא המה שני יובלים וארבעה שבועים ושנה אחת, אלה שני חיי שרה:
ט[עריכה]
וזאת היתה המסה העשירית אשר נוסה אברהם בה וימצא נאמן ונכון רוח:
י[עריכה]
ולא דיבר מאומה כי אמר ה' אליו לתת לו ולזרעו אחריו את הארץ, כי אם ביקש מקום שם קבר לקבור את מתו:
יא[עריכה]
וככה נמצא נאמן ונכון רוח, וייכתב לידיד ה' על לוחות השמים:
יב[עריכה]
ובשנה הרביעית בו לקח לבנו ליצחק אשה, ושמה רבקה בת בתואל בן נחור אחי אברהם:
יג[עריכה]
ויקח אברהם אשה שלישית ושמה קטורה מילידי עבדי ביתו, כי מתה הגר לפני שרה:
יד[עריכה]
ותלד לו ששה בנים, את זמרן ואת יקשן את מדין ואת ישבק ואת שוח...:
טו[עריכה]
בשנה השניה לשבוע הששי ילדה רבקה ליצחק שני בנים, יעקב ועשו:
טז[עריכה]
ויהי יעקב איש תם, ועשו היה יודע עבודה איש שדה ואיש שעיר ויעקב יושב אוהלים:
יז[עריכה]
ויגדלו הנערים ויהי [עשו] איש שדה יודע ציד, וילמד ידיו לקרב ולכל מלאכת עבודה:
יח[עריכה]
ויאהב אברהם את יעקב, ויצחק אוהב את עשו:
יט[עריכה]
וירא אברהם את מעשה עשו, וידע כי ביעקב יקרא לו שם וזרע:
כ[עריכה]
ויקרא לרבקה ויצו אותה על דבר יעקב, בראותו כי גם היא אוהבת את יעקב מעשו:
כא[עריכה]
ויאמר אליה בתי נצרי את בני את יעקב, כי הוא יהיה תחתי לברכה בקרב בני אדם על הארץ ולכל זרעו לשם ולתהילה:
כב[עריכה]
כי ידעתי אשר יבחר בו הד' לעם ויפלה אותו מכל אשר על פני הארץ:
כג[עריכה]
והנה בני יצחק אוהב את עשו מיעקב, ועיני הרואות כי באמנה תאהבי את יעקב:
כד[עריכה]
ועתה עשי אך טוב לו והוא יהיה לידיד לבך, כי הוא יהיה לי לברכה על הארץ מעתה ועד כל דורות עולמים:
כה[עריכה]
תחזקנה ידיך ועלזי בבנך ביעקב, כי אותו אוהב מכל בני כי היה יהיה ברוך לעולם וזרעו יהיה מלוא כל הארץ:
כו[עריכה]
כי כאשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, גם זרעו ימנה:
כז[עריכה]
וכל הברכות אשר ברך ה' אותי ואת זרעי, תהיינה גם ליעקב ולזרעו לנחלה כל הימים:
כח[עריכה]
ונברך בזרעו שמי ושם אבותי, שם ונוח וחנוך ומהללאל ושת והאדם:
כט[עריכה]
היה יהיו לנטוע שמים וליסוד ארץ, ולחדש המאורות אשר ברקיע השמים:
ל[עריכה]
ויקרא אל יעקב לעיני רבקה אמו, וישק לו ויברך אותו לאמור:
לא[עריכה]
בני יקירי יעקב שאהבה נפשי יברכך אלוהים ממרום רקיע השמים, ויתן לך את כל הברכות אשר ברך את האדם את חנוך ואת נוח ואת שם:
לב[עריכה]
ואת כל אשר דיבר אתי ואת כל אשר נשבע לתת אך לי, תבואתה לראשך ולקדקוד זרעך עד עולם כל ימי השמים על הארץ:
לג[עריכה]
ולא ימשלו בך ובזרעך מלאכי משטמה להסיר את לבך מן ה' אלוהיך מעתה ועד עולם:
לד[עריכה]
וה' יהיה לך לאלוהים ולאב ואתה תהיה לו בנו בכורו ועם סגולתו כל הימים, לך בני לשלום:
לה[עריכה]
וילכו כולם יחדו מאת פני אברהם:
לו[עריכה]
ותאהב רבקה את יעקב בכל לבבה ובכל נפשה והרבה יתר מעשו, ויצחק אהב את עשו הרבה יתר מיעקב:
הערות[עריכה]
- ^ צ"ל הראשון. תיקון בגליון