ספר היובלים/מג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

א[עריכה]

ויעש כדבר יוסף אשר דיבר אליו, וימלא את שקיהם אוכל וגם זהבם שם בשקיהם ואת הגביע בשק בנימין:

ב[עריכה]

הבוקר אור, והמה הלכו לדרכם:

ג[עריכה]

ויהי כאשר יצאו משם ויאמר יוסף אל האיש רדוף אחריהם רוץ וריבה עמהם לאמור, שילמתם רעה תחת טובה וגנבתם את גביע הכסף אשר ישתה אדוני בו:

ד[עריכה]

והשב לי את אחיהם הקטון, ומהר להביאהו בטרם אלך לעשות מלאכתי:

ה[עריכה]

וירץ אחריהם וידבר אליהם כדבריו:

ו[עריכה]

ויאמרו אליו חלילה לעבדיך, לא יעשו דבר כזה ולא יגנבו מאומה מבית אדוניך:

ז[עריכה]

וגם את הזהב אשר מצאנו אז בשקינו השיבונו אנחנו עבדיך מארץ כנען, איך נגנוב דבר מה?

ח[עריכה]

הננו פה אנחנו ושקינו. בקש, והאיש ממנו אשר תמצא את הגביע בשקו מות יומת, ואנחנו עם חמורינו נהיה עבדים לאדוניך:

ט[עריכה]

ויאמר אליהם לא כן, האיש אשר ימצא איתו אותו לבדו אקח לעבד, ואתם לכו לביתכם לשלום:

י[עריכה]

ובחפשו בכליהם החל בגדול וכילה בקטון, ויימצא בשק בנימין הקטון:

יא[עריכה]

ויחרדו ויקרעו שמלותם, ויעמסו על חמוריהם וישובו העירה:

יב[עריכה]

ויבואו ביתה יוסף, ויפלו כולם לפניו על פניהם ארצה:

יג[עריכה]

ויאמר להם יוסף, אתם עשיתם את הדבר הזה:

יד[עריכה]

ויאמרו, מה נאמר ומה נצטדק, ואדוננו מצא את עוון עבדיו, הננו עבדים לאדוננו אנחנו וחמורינו:

טו[עריכה]

ויאמר להם יוסף את האלוהים אני ירא ועלו אל ביתכם, אך אחיכם לי הוא כי הרעותם אשר עשיתם:

טז[עריכה]

הלוא ידעתם כי איש כמוני אשר ישתה בגביע הזה הוקר יוקיר את גביעו, ואתם גנבתם אותו ממני:

יז[עריכה]

ויאמר יהודה בי אדוני, אדבר נא דבר באוזני אדוני:

יח[עריכה]

שני אחים ילדה אמי לאבינו עבדך, האחד יצא וטורף ולא נמצא עד הנה:

יט[עריכה]

ויוותר האחר לבדו לאמו ועבדך אבינו אהבו, ונפשו קשורה בנפש הזאת:

כ[עריכה]

והיה כשובנו אל עבדך אבינו והנער איננו אתנו ומת, והרגנו את אבינו כי ימות ביגון:

כא[עריכה]

ועתה הנני להיות עבדך תחת הילד עבד אדוני, והנער יעל עם אחיו:

כב[עריכה]

כי אנוכי ערבתי אותו מעם עבדך אבינו, ואם לא תשיבנו וחטא עבדך לאבינו כל הימים:

כג[עריכה]

וירא יוסף כי ברוח נדיבה יתאחדו ולב איש טוב לאחיו, ולא יכול להתאפק עוד ויאמר אליהם כי הוא יוסף:

כד[עריכה]

וידבר איתם עברית ויפול על צואריהם ויבך, ולא הכירוהו ויחלו לבכות גם המה:

כה[עריכה]

ויאמר אליהם אל תבכו בעבורי, מהרו והביאו את אבי אלי ואראה את אבי בטרם אמות:[....]

כו[עריכה]

כי הנה זאת השנה השנית להרעב, ועוד חמש שנים אשר אין קציר ואין פרי העץ ואין צמח:

כז[עריכה]

רדו מהרה אתם ובתיכם ולא תמותו ברעב, ולא תדאגו לכם ולרכושכם:

כח[עריכה]

כי אלוהים שלחני לפניכם למחיה להחיות עם רב:

כט[עריכה]

והגדתם לאבי כי עודני חי, עיניכם רואות כי שמני אלוהים לאב לפרעה ולאדון בביתו ועל כל ארץ מצרים:

ל[עריכה]

והגדתם לאבי את כל כבודי, ואת כל העושר והכבוד אשר נתן אלוהים לי:

לא[עריכה]

ויתן להם על פי פרעה עגלות וצידה לדרך, ויתן להם שמלות צבועות וכסף:

לב[עריכה]

וגם לאביהם שלח פרעה שמלות וכסף, ועשרה חמורים נושאים בר:

לג[עריכה]

וישלח אותם ויעלו ויגידו לאביהם כי עודנו חי, וכי הוא משביר בר לכל עמי הארץ ומושל בכל ארץ מצרים:

לד[עריכה]

ולא האמין להם אביהם, כי פג לבו:

לה[עריכה]

ואחר כן ראה את העגלות אשר שלח יוסף, ותחי רוחו:

לו[עריכה]

ויאמר רב לי כי עוד יוסף חי, ארדה ואראנו בטרם אמות: