ספר היובלים/יז

ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ

א

ובשנה הראשונה לשבוע החמישי ביובל ההוא נגמל יצחק, ויעש אברהם משתה גדול בחודש השלישי ביום הגמל את יצחק בנו:

ב

וישמעאל בן הגר המצרית היה על פני אברהם אביו, באשר הוא שם:

ג

וישמח אברהם ויברך את ה', כי יראה בנים מחלציו ולא מת בלי בנים:

ד

ויזכור את הדבר אשר דיבר איתו ביום היפרד לוט מעימו, וישמח כי נתן לו אלוהים זרע על הארץ לרשת את הארץ:

ה

ויברך בקול גדול את בורא כל היקום:

ו

ותרא שרה את ישמעאל שמח ומכרכר וגם אברהם שמח בו מאוד, ותקנא לראות בישמעאל ותאמר לאברהם:

ז

גרש האמה הזאת ואת בנה, בן האמה הזאת לא יירש עם בני עם יצחק:

ח

וירע הדבר בעיני אברהם על אודות אמתו ועל בנו, לשלח אותם מעל פניו:

ט

ויאמר אלוהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הילד ועל השפחה, כל אשר אמרה שרה אליך שמע דברה ועשה אותו, כי ביצחק יקרא לך שם וזרע:

י

ואת בן השפחה הזאת לגוי גדול אשימנו, כי ממשפחתך הוא:

יא

וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים וישם אותו על שכם הגר ואת הנער וישלחה, ותלך ותתע במדבר באר שבע:

יב

ויכלו המים מן החמת, ויצמא הילד ולא יכול ללכת ויפול ארצה:

יג

ותקחהו אמו, ותלך ותשליכהו תחת עץ שמן:

יד

ותלך הלאה ותשב לה מנגדו הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות ילדי, ותשב ותבך:

טו

ויאמר אליה מלאך אלוהים אחד הקדושים לאמור מה זה תבכי הגר, קומי שאי את הילד והחזיקי את ידך בו, כי שמע אלוהים אל קולך:

טז

ותרא את הילד ותפקח את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את ילדה:

יז

ותקם ותלך נוכח פארן, ויגדל הילד ויהי רובה קשת, ויהי אלוהים אתו:

יח

ותקח לו אמו אשה מבנות מצרים ותלד לו בן, ויקרא את שמו נביות כי אמרה אלוהים היה קרוב לי בקוראי אליו:

יט

ויהי בשבוע השביעי בשנה הראשונה בחודש הראשון ליובל ההוא בשנים עשר יום בחודש הזה, נדברו בשמים דברים אחדים על אודות אברהם:

כ

ויאמרו כי נאמנה רוחו בכל אשר ידבר ה' אתו, וכי יאהב אותו, ונכון לבו בכל פגע:

כא

ויבוא השר משטמה ויאמר לפני האלוהים: הנה אברהם אוהב ומוקיר את בנו יצחק מכל:

כב

אמור אליו להקריב אותו לעולה על המזבח וראה תראה אם יעשה את הדבר הזה, למען תדע אם נאמנה רוחו בכל אשר תנסהו:

כג

ואלוהים ידע כי נאמנה רוח אברהם בכל הפגעים אשר הביא עליו, כי ניסה אותו בעושר המלכים, ואחרי כן באשתו בהלקחה ממנו:

כד

ואחרי כן בישמעאל והגר אמתו בשלחו אותם, ובכל אשר ניסהו מצא את לבבו נאמן לפניו:

כה

ולא המרה את רוחו ולא אחר לעשותו, כי היה נאמן ואת ה' אהב: