ספר היובלים/מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

א[עריכה]

וביובל

החמשה וארבעים[עריכה]

בשבוע השני בשנה השנית לקח יהודה לער בכורו אשה מבנות ארם ושמה תמר

ב[עריכה]

והוא שנא אותה ולא שכב אצלה כי היתה אמו מבנות כנען ויחפץ לקחת לו אשה ממשפחת אמו אך יהודה אביו לא נתנו לעשות כן

ג[עריכה]

ויהי בכורו זה רע וימיתהו ה

ד[עריכה]

ויאמר יהודה לאונן בנו בוא אל אשת אחיך ויבם אותה

ה[עריכה]

וידע אונן כי לא לו רק לאחיו יהיה הזרע ויבוא אל אשת אחיו וישפוך זרעו ארצה

ו[עריכה]

וירע הדבר בעיני ה וימת אותו

ז[עריכה]

ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני ואתן אותך לו לאישה

ח[עריכה]

ויגדל אך בת שוע אשת יהודה לא חפצה כי שלה בנה יקח אותה לו לאשה

ט[עריכה]

ותמות בת שוע אשת יהודה בשנה החמישית לשבוע ההוא ובשנה השישית עלה יהודה לגוז צאנו תמנתה

י[עריכה]

ותסר בגדי אלמנות מעליה ותכס בצעיף ותעד עדיה ותשב על יד השער על דרך תמנתה

יא[עריכה]

ויעבור יהודה וימצא אותה ויחשבה לזונה ויאמר אליה אבוא אליך

יב[עריכה]

ותאמר בוא ויבוא ותאמר הבה לי אתנני ויאמר אין מאומה בידי בלתי אם טבעתי על האצבע ונזם אזני ומטי אשר בידי

יג[עריכה]

ותאמר אליו תנה אותם לי עד שולחך לי אתנני ויאמר אליה אנוכי אשלח לך גדי עיזים ויתן אותם לה

יד[עריכה]

ותהר לו וילך יהודה אל צאנו והיא שבה אל בית אביה

טו[עריכה]

וישלח יהודה ביד רועה מעדולם גדי עיזים ולא מצאה

טז[עריכה]

וישאל את אנשי המקום לאמור איה הקדשה אשר היתה בזה? ויאמרו אליו אין קדשה אתנו

יז[עריכה]

וישוב ויגד לו כי לא מצאה ויאמר אליו שאלתי את אנשי המקום ואמרו אלי אין קדשה בזה

יח[עריכה]

ויאמר קומה ונלכה פן נהיה לבוז

יט[עריכה]

ויהי כמשלוש חודשים ידעה כי הרה היא ויגידו ליהודה לאמור הנה תמר כלתך הרה לזנונים

כ[עריכה]

וילך יהודה אל בית אביה ויאמר אל אביה ואמה ואל אחיה הוציאוה ותישרף כי טומאה עשתה בישראל

כא[עריכה]

ויהי כהוציאם אותה לשריפה ותשלח אל חמיה את הטבעת ואת הנזם ואת המטה לאמור הכר נא למי אלה כי לו אנוכי הרה

כב[עריכה]

ויכר יהודה ויאמר צדקה תמר ממני ולא שרפו אותה ועל כן לא נתנה לשלה ולא קרב עוד אליה

כג[עריכה]

ואחר כן ילדה שני בנים את פרץ ואת זרח בשנה השביעית לשבוע השני ההוא ואז כלו שבע שני השובע אשר אמר יוסף לפרעה

כד[עריכה]

וידע יהודה כי רע המעשה אשר עשה כי שכב את כלתו וירע בעיניו וידע כי חטא ואשם כי גילה את כנף בנו

כה[עריכה]

ויואל להתאבל ולהתחנן אל ה על אשמו ויאמר לו בחלום כי נסלח לו עקב אשר העתיר להתחנן והתאבל ולא יסף לחטוא

כו[עריכה]

ונסלח לו על אשר שב מחטאו ובכסלו כי גדול העוון לפני אלוהינו

כז[עריכה]

איש איש העושה זאת וכל איש אשר ישכב עם חותנתו באש ישרף והיה לאכול

כח[עריכה]

כי טומאה ותבל בם באש ישרפו

כט[עריכה]

וגם אתה צו את בני ישראל ולא יהיה טומאה בתוכם כי כל השוכב את כלתו ואת חותנתו נבלה עשה

ל[עריכה]

באש ישרפו את האיש השוכב עימה וגם את האישה למען ישיב אפו ומשפטו מישראל

לא[עריכה]

וליהודה אמרנו אם אמנם שני בניו גרעו עונה הוקם זרעו לדור אחר ולא יכרת

לב[עריכה]

כי בתום לבבו הלך ויחפוץ בעונש על פי משפט אברהם אשר צוה את בניו חפץ יהודה לשרוף אותה באש