ספר היובלים/ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

א[עריכה]

ובראש החודש השלישי יצא מן התיבה ויבן מזבח על ההר הזה ויֵרָא על הארץ:

ב[עריכה]

ויקח שעיר עזים רך ויכפר בדמו על כל אשמת הארץ כי נמח כל היקום אשר היה עליה לבד מאשר היו את נוח בתיבה:

ג[עריכה]

וישם את חלבו על המזבח ויקח פר ואיל וכבש ושעירי עזים ומלח ותור ובני יונה:

ד[עריכה]

ויעל אשֶה על המזבח ויבא גם מנחות אפויות בשמן, ויזרק את הדם ויין וישם על הכל לבונה ויעל ריח ניחוח לרצון לפני ה':

ה[עריכה]

וירח ה' את ריח הניחוח ויכרות אתו ברית לבל יהיה עוד מבול לשחת הארץ:

ו[עריכה]

עוד כל ימי הארץ, זרע וקציר לא ישבותו קור וחום קיץ וחורף יום ולילה לא ישנו את סדרם ולא ישבתו לעולמים:

ז[עריכה]

ואתם פרו ורבו על הארץ, ומלאו אותה והיו לברכה עליה:

ח[עריכה]

מוראכם וחתכם אתן על כל אשר על הארץ ואשר בים:

ט[עריכה]

והנה נתתי לכם כל חית הארץ וכל בהמה וכל אשר יעופף וכל הרמש הרומש על הארץ ודגי המים ואת כל לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל לאכלה:

י[עריכה]

אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו כי נפש כל בשר הדם ולא יידרש דמכם לנפשכם:

יא[עריכה]

מיד כל אדם מיד איש אדרוש דם אדם:

יב[עריכה]

שופך דם אדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוהים עשה את האדם:

יג[עריכה]

ואתם פרו ורבו, ומלאו את הארץ:

יד[עריכה]

ובניו נשבעו לבלתי אכול דם כל בשר:

טו[עריכה]

ויקם ברית לפני ה' אלהים לעולם לכל דורות הארץ בחודש הזה:

טז[עריכה]

לכן דיבר אותך כי תקים גם אתה ברית את בני ישראל בחודש הזה על ההר, והבאת אותם באלה ותזרוק דם עליהם על כל דברי הברית אשר כרת ה' עמהם לדורות עולם:

יז[עריכה]

וזאת העדות הכתובה לפניהם למען תשמרו אותה כל הימים לבל תאכלו לעולם את דם נפש כל חי:

יח[עריכה]

והאיש אשר יאכל דם חיה ובהמה ועוף כל ימי הארץ, ונכרת הוא וזרעו מן הארץ:

יט[עריכה]

ויצו את בני ישראל לבלתי אכול כל דם, למען יעמדו הם וזרעם לפני ה' אלוהינו לנצח:

כ[עריכה]

והחוק הזה לא ימוש לעולמים ושמרו אותו לדורות עולם, לכפר תמיד על נפשותיכם בדם על המזבח:

כא[עריכה]

מדי יום ביומו בבוקר ובערב יכפרו עליהם לפני ה' ושמרו אותו ולא יכרֵתו:

כב[עריכה]

ויתן לנוח לבניו אות לבל יבוא עוד שנית מבול על הארץ:

כג[עריכה]

את קשתו נתן בענן והיתה לאות ברית עולם ולא יהיה עוד המים למבול לשחת הארץ עוד כל ימי הארץ:

כד[עריכה]

לכן חרות החוק על לוחות השמים כי ישמרו את חג השבועות בחודש הזה פעם אחת בשנה לחדש את הברית בכל שנה ושנה:

כה[עריכה]

וכל הימים אשר חגו בשמים את החג הזה מיום הבריאה עד ימי נוח היו שבעה ועשרים יובלים וחמשה שבועים:

כו[עריכה]

ויחג נוח אותו שבעה יובלים ושבוע אחד עד יום מותו, אבל בני נוח חיללו אותו עד ימי אברהם ויאכלו דם:

כז[עריכה]

אך אברהם לבדו שמר אותו ובניו יצחק ויעקב שמרו אותו עד ימיך:

כח[עריכה]

ובימיך שכחו אותו בני ישראל, עד אשר חידשתים בהר הזה:

כט[עריכה]

וגם אתה צו את בני ישראל ושמרו את החג הזה בכל דורותיהם לחוק להם:

ל[עריכה]

יום אחד בשנה בחודש הזה יחוגו את החג הזה:

לא[עריכה]

כי הוא חג השבועות והוא חג ראשית הבריאה, משְנֵה תושיה לו:

לב[עריכה]

והחג הזה לשתי משפחות כפי הכתוב והחרות עליו:

לג[עריכה]

כי אנכי כתבתי אותו בספר התורה הראשון בספר אשר כתבתי לך, כי תחוג אותו יום אחד יום אחד בשנה:

לד[עריכה]

וגם הוריתי לך את קרבנותיו לזכור אתהן, ובני ישראל יחוגו אותו לדורותיהם בחודש הזה יום אחד יום אחד בשנה:

לה[עריכה]

וראשי חדשי הראשון הרביעי השביעי והעשירי, המה ימי הזיכרון וימי חג בארבע תקופות השנה:

לו[עריכה]

כתובים וחקוקים המה לעדות מימים ימימה:

לז[עריכה]

וישם אותם נוח לו למועדים לדורות עולם, להיות לו בהם חג זיכרון:

לח[עריכה]

בראש החודש הראשון נאמר אליו לעשות את התיבה, ובו יבשה הארץ ויפתח וירא את הארץ:

לט[עריכה]

בראש החודש הרביעי נכלא פי מעינות התהום בארץ:

מ[עריכה]

ובראש החודש השביעי נבקעו כל מעינות תהום רבה, והמים החלו לרדת אל קרבנה:

מא[עריכה]

ובראש החודש העשירי נראו ראשי ההרים, ונוח היה שמח:

מב[עריכה]

לכן עשה אותם לו למועדי זיכרון לעולם, וככה יוסדו:

מג[עריכה]

ונחרתו על לוחות השמים שתים עשרה שבתות לכל אחד ואחד, מן האחד ועד השני בוא יבוא זכרונם:

מד[עריכה]

מן הראשון עד השני מן השני עד השלישי מן השלישי עד הרביעי:

מה[עריכה]

וכל הימים אשר נועדו הם שתים וחמישים שבתות ימים, עד מלאת שנה תמימה:

מו[עריכה]

ככה חרות וחקוק על לוחות השמים חוק שנה בשנה ולא יעבור:

מז[עריכה]

ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים על פי המספר הזה, ארבעה ושישים יום ושלוש מאות יום:

מח[עריכה]

והיה שנה תמימה, ומספר מפקד ימי השנה ומועדיה לא ישחת:

מט[עריכה]

כי הכל בוא יבוא בה כפי אשר הועד עליו, ולא יעברו כל יום ולא יחללו כל מועד:

נ[עריכה]

והיה כי יעברו ולא ישמרו אותם כמצותיו, ישחיתו בפעם אחת כל עת וזמן והשנים תעתקנה ממקומן:

נא[עריכה]

ויעבטון אורחות סדרם, וכל בני ישראל ישכחו את דרך השנים ולא ימצאו עוד:

נב[עריכה]

ויזנחו את ראש החודש וזמנו ואת השבתות, והעוו את כל דרכי השנים:

נג[עריכה]

כי ידעתי את הדבר וכהיום הזה אגידהו לך, ולא אל בינתי אשען כי כן כתוב לפני על הספר ועל לוחות השמים מיוסדת חלוקת הימים:

נד[עריכה]

ולא ישכחו את מועדי הברית, ולא ילכו במועדי הגויים לפי תעתועיהם ולפי דעתם:

נה[עריכה]

והיו אנשים אשר יביטו יראו בירח, הוא המשחית את הזמנים ויקדים עשרת ימים בכל שנה ושנה:

נו[עריכה]

ולכן ישחיתו את השנים בימים הבאים, ועשו יום שוא ליום העדות ויום בלתי טהור ליום המועד:

נז[עריכה]

וכל איש לא יבדיל בין ימי קודש ובין ימי חול, כי יתעו בחודשים ובשבתות ובמועדים ובשנות היובל:

נח[עריכה]

לכן הנני מצווך ומעיד בך, למען תעיד בם:

נט[עריכה]

כי אחרי מותך ישחיתו בניך את הדבר, למען יספרו בשנה רק שלוש מאות יום ושישים יום וארבעה ימים:

ס[עריכה]

ועל כן יתעו בראש החודש ובשבת ובחג ובמועד, ואכלו תמיד את הדם בבשר: