ספר היובלים/יג

ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ

א

ויצא אברם מחרן, ויקח את שרי אשתו ואת לוט בן הרן אחיו אתו ארצה כנען:

ב

ויבוא [ארצה כנען] ויעבור עד מקום שכם עד אלון רם:

ג

ויאמר ה' אליו לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת, ויבן שם מזבח ויעל עליו אשה לה' הנראה אליו:

ד

ויעתק משם ההרה בית אל מים והעי [מקדם], ויט אהלה:

ה

וירא כי טובה הארץ ורחבת ידיים מאוד, וכי כל בה:

ו

גפן ותאנה ורמון ואלה ועצים רעננים ואלונים וזיתים וארזים וברושים ועצי הלבנון וכל עצי השדה, וכי כולה משקה בהריה:

ז

ויברך את ה' אשר הביאו מאור כשדים אל ההר הזה:

ח

ויהי בשנה הראשונה בשבוע השביעי באחד לחודש הראשון ויבן מזבח על ההר הזה, ויקרא בשם ה' אתה אלי אלהי עולם:

ט

ויעל על המזבח אשה לה', למען יהיה עמו ולא יעזבהו כל ימי חייו:

י

ויקם משם ויסע [הנגבה] ויבוא עד חברון, וחברון נבנתה אז וישב שם שנתים ימים: [...]

יא

[ויסע] אברם מצרימה בשנה השלישית לשבוע ויגר במצרים חמש שנים, לפני הלקח אשתו ממנו:

יב

וצוען מצרים נבנתה אז, שבע שנים אחרי חברון:

יג

ויהי כאשר לקח פרעה את שרי אשת אברם, וינגע ה' את פרעה ואת כל ביתו בנגעים גדולים על דבר שרי אשת אברם:

יד

ואברם כבד מאוד, בצאן ובבקר ובחמורים ובסוסים ובגמלים ובעבדים ובשפחות ובכסף ובזהב עד מאוד:

טו

וגם לוט בן אחיו היה כבד:

טז

ויהי כאשר השיב פרעה את שרי אשתו ויעתק מארץ מצרים ויבוא אל מקום אשר מקדם לבית אל, ויברך את ה' אלהיו אשר השיבהו בשלום:

יז

ויהי ביובל [האחד וארבעים] בשנה השלישית לשבוע הראשון וישב אל המקום ההוא, ויעל שם אשֶה ויקרא בשם ה' ויאמר ה' אל עליון אלהי אתה לעולם:

יח

ובשנה הרביעית לשבוע, נפרד לוט מעמו:

יט

ולוט ישב בסדום, ואנשי סדום רעים מאוד:

כ

ויתעצב אל לבו כי נפרד בן אחיו מעמו, כי לא היו לו בנים:

כא

ויהי בשנה ההיא לשבוע הזה כאשר נשבה לוט, ויאמר ה' אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו לאמור:

כב

שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם [צפונה] ונגבה וקדמה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך אתננה עד עולם:

כג

ושמתי את זרעך כחול הים, [אשר אם יוכל איש למנות את חול הים] גם זרעך ימנה:

כד

קום התהלך בה לארכה ולרחבה וראה כולה, כי לזרעך אתננה:

כה

ויסע אברם חברונה וישב שם:

כו

ובשנה ההיא בא כדרלעומר מלך עילם ואמרפל מלך שנער, ואריוך מלך אלסר ותדעל מלך הגוים:

כז

ויכו את מלך עמורה וינס מלך סדום, ורבים נפלו פצועים בשדים בארץ המלח בסדום באדמה ובצבוים:

כח

וישבו את לוט בן אחי אברם ואת כל רכושו, ויסעו עד דן:

כט

ויבוא הפליט ויגד לאברם כי נשבה בן אחיו[....]:

ל

ויבֵא עבדו זקן ביתו את מעשר הביכורים לה', לכפר בעד אברם ובעד זרעו:

לא

וישימה אלהים לחוק עולם, לתת אותו אל הכהנים המשרתים את פניו לרשת אותו עד עולם:

לב

והחוק הזה לא לימים הוא כי אם לדורות עולם שם אותו, לתת לה' מעשר זרע ויין ושמן ובקר וצאן:

לג

ויתן אותו אל כהניו לאכול ולשתות ממנו בשמחה לפניו:

לד

ויבוא אליו מלך סדום וישתחו לפניו ויאמר, אדוני אברם תן לי הנפש אשר הצלת והשלל יהי לך:

לה

ויאמר אברם אליו, הרימותי ידי אל אל עליון:

לו

אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר אני העשרתי את אברם:

לז

בלעדי רק אשר אכלו הנערים והאנשים אשר הלכו אתי, עונן אשכול וממרא הם יקחו חלקם: