ספר היובלים/יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

א[עריכה]

ויצא אברם מחרן, ויקח את שרי אשתו ואת לוט בן הרן אחיו אתו ארצה כנען:

ב[עריכה]

ויבוא [ארצה כנען] ויעבור עד מקום שכם עד אלון רם:

ג[עריכה]

ויאמר ה' אליו לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת, ויבן שם מזבח ויעל עליו אשה לה' הנראה אליו:

ד[עריכה]

ויעתק משם ההרה בית אל מים והעי [מקדם], ויט אהלה:

ה[עריכה]

וירא כי טובה הארץ ורחבת ידיים מאוד, וכי כל בה:

ו[עריכה]

גפן ותאנה ורמון ואלה ועצים רעננים ואלונים וזיתים וארזים וברושים ועצי הלבנון וכל עצי השדה, וכי כולה משקה בהריה:

ז[עריכה]

ויברך את ה' אשר הביאו מאור כשדים אל ההר הזה:

ח[עריכה]

ויהי בשנה הראשונה בשבוע השביעי באחד לחודש הראשון ויבן מזבח על ההר הזה, ויקרא בשם ה' אתה אלי אלהי עולם:

ט[עריכה]

ויעל על המזבח אשה לה', למען יהיה עמו ולא יעזבהו כל ימי חייו:

י[עריכה]

ויקם משם ויסע [הנגבה] ויבוא עד חברון, וחברון נבנתה אז וישב שם שנתים ימים: [...]

יא[עריכה]

[ויסע] אברם מצרימה בשנה השלישית לשבוע ויגר במצרים חמש שנים, לפני הלקח אשתו ממנו:

יב[עריכה]

וצוען מצרים נבנתה אז, שבע שנים אחרי חברון:

יג[עריכה]

ויהי כאשר לקח פרעה את שרי אשת אברם, וינגע ה' את פרעה ואת כל ביתו בנגעים גדולים על דבר שרי אשת אברם:

יד[עריכה]

ואברם כבד מאוד, בצאן ובבקר ובחמורים ובסוסים ובגמלים ובעבדים ובשפחות ובכסף ובזהב עד מאוד:

טו[עריכה]

וגם לוט בן אחיו היה כבד:

טז[עריכה]

ויהי כאשר השיב פרעה את שרי אשתו ויעתק מארץ מצרים ויבוא אל מקום אשר מקדם לבית אל, ויברך את ה' אלהיו אשר השיבהו בשלום:

יז[עריכה]

ויהי ביובל [האחד וארבעים] בשנה השלישית לשבוע הראשון וישב אל המקום ההוא, ויעל שם אשֶה ויקרא בשם ה' ויאמר ה' אל עליון אלהי אתה לעולם:

יח[עריכה]

ובשנה הרביעית לשבוע, נפרד לוט מעמו:

יט[עריכה]

ולוט ישב בסדום, ואנשי סדום רעים מאוד:

כ[עריכה]

ויתעצב אל לבו כי נפרד בן אחיו מעמו, כי לא היו לו בנים:

כא[עריכה]

ויהי בשנה ההיא לשבוע הזה כאשר נשבה לוט, ויאמר ה' אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו לאמור:

כב[עריכה]

שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם [צפונה] ונגבה וקדמה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך אתננה עד עולם:

כג[עריכה]

ושמתי את זרעך כחול הים, [אשר אם יוכל איש למנות את חול הים] גם זרעך ימנה:

כד[עריכה]

קום התהלך בה לארכה ולרחבה וראה כולה, כי לזרעך אתננה:

כה[עריכה]

ויסע אברם חברונה וישב שם:

כו[עריכה]

ובשנה ההיא בא כדרלעומר מלך עילם ואמרפל מלך שנער, ואריוך מלך אלסר ותדעל מלך הגוים:

כז[עריכה]

ויכו את מלך עמורה וינס מלך סדום, ורבים נפלו פצועים בשדים בארץ המלח בסדום באדמה ובצבוים:

כח[עריכה]

וישבו את לוט בן אחי אברם ואת כל רכושו, ויסעו עד דן:

כט[עריכה]

ויבוא הפליט ויגד לאברם כי נשבה בן אחיו[....]:

ל[עריכה]

ויבֵא עבדו זקן ביתו את מעשר הביכורים לה', לכפר בעד אברם ובעד זרעו:

לא[עריכה]

וישימה אלהים לחוק עולם, לתת אותו אל הכהנים המשרתים את פניו לרשת אותו עד עולם:

לב[עריכה]

והחוק הזה לא לימים הוא כי אם לדורות עולם שם אותו, לתת לה' מעשר זרע ויין ושמן ובקר וצאן:

לג[עריכה]

ויתן אותו אל כהניו לאכול ולשתות ממנו בשמחה לפניו:

לד[עריכה]

ויבוא אליו מלך סדום וישתחו לפניו ויאמר, אדוני אברם תן לי הנפש אשר הצלת והשלל יהי לך:

לה[עריכה]

ויאמר אברם אליו, הרימותי ידי אל אל עליון:

לו[עריכה]

אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר אני העשרתי את אברם:

לז[עריכה]

בלעדי רק אשר אכלו הנערים והאנשים אשר הלכו אתי, עונן אשכול וממרא הם יקחו חלקם: