ספר היובלים/מב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

א[עריכה]

ובשנה הראשונה לשבוע השלישי ליובל [הארבעים וחמישה] החלה הבצורת לבוא בארץ, ולא ניתך גשם על האדמה כי לא ירד מאומה והאדמה נשמה:

ב[עריכה]

ורק בארץ מצרים היה אוכל, כי קבץ יוסף למען יוכל תת להם אוכל:

ג[עריכה]

ויקבוץ יוסף בשבע שני השובע את הזרע בארץ, וישמור אותו:

ד[עריכה]

ויבואו המצרים אל יוסף לשבור להם אוכל, ויפתח את האוצרות אשר היה שם הבר משנה הראשונה וימכור אותו לאנשי הארץ בזהב:

ה[עריכה]

וישמע יעקב כי יש שבר במצרים, [וישלח את בניו לרדת מצרימה לשבור בר] ואת בנימין לא שלח:

ו[עריכה]

ויבואו בתוך הבאים ויכר יוסף אותם, והם לא ידעוהו:

ז[עריכה]

וידבר אתם וישאל אותם ויאמר אליהם, הלא מרגלים אתם באים לראות את ערוות הארץ:

ח[עריכה]

ויאסוף אותם אל משמר, ואחר כן הוציאם ויקח מאתם את שמעון לבדו, ואת תשעת אחיו שילח:

ט[עריכה]

וימלא את אמתחותיהם בר, ואת זהבם שם בשקיהם בלי ידעו מזה דבר:

י[עריכה]

ויצו אותם להביא את אחיהם הקטן, באמרם אליו כי אביהם ואחיהם הקטן עודם חיים:

יא[עריכה]

ויעלו מארץ מצרים ויבואו ארצה כנען, ויגידו לאביהם את כל הקורות אותם:

יב[עריכה]

ואת אשר הידבר אליהם אדוני הארץ, ואת אשר נתן את שמעון במשמר עד הביאם לו את בנימין:

יג[עריכה]

ויאמר יעקב אותי שיכלתם, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי תבוא רעתכם:

יד[עריכה]

ויאמר לא ירד בני עמכם, פן יקראנו אסון:

טו[עריכה]

כי שנים ילדה אמם, אחד מהם אבד וגם את זה תקחו וקראתהו הקדחת בדרך והורדתם את שיבתי ביגון שאולה:

טז[עריכה]

כי ראה אשר הושב זהבם בצרורותיהם ועל כן ירא לשולחהו אתם:

יז[עריכה]

והרעב גדול וכבד בארץ כנען ובכל הארצות, לבד מארץ מצרים:

יח[עריכה]

כי רבים מן המצרים קבצו להם את זרעם לאוכל, כראותם כי קובץ יוסף את הזרע וצובר אותו באוצרות ושומר אותו לשני הרעב:

יט[עריכה]

ויאכלו ממנו אנשי מצרים בשנה הראשונה לרעבונם:

כ[עריכה]

ויהי כראות ישראל כי הרעב כבד מאוד בארץ ואין ישועתה עוד, ויאמר אל בניו שובו שברו לנו אוכל ולא נמות:

כא[עריכה]

ויאמרו לא נלך, אם אין אחינו הקטן הולך עמנו לא נלך:

כב[עריכה]

וירא כי אם איננו משלח אותו אתם, יאבדו כולם ברעב:

כג[עריכה]

ויאמר ראובן תנה אותו על ידי ואם לא אשיבנו אליך תמית את שני בני בעד נפשו, ויאמר לא ילך עמך:

כד[עריכה]

ויגש יהודה ויאמר שלחה אותו איתי, ואם לא אשיבנו אליך וחטאתי לך כל ימי חיי :

כה[עריכה]

וישלחהו אתם בשנה השנית לשבוע בראש החודש, ויבואו ארצה מצרים בתוך הבאים ומנחות בידם צרי ושקדים ובטנים ודבש טהור:

כו[עריכה]

ויבואו ויעמדו לפני יוסף וירא את בנימין אחיו ויכירם, ויאמר אליהם הזה אחיכם הקטן:

כז[עריכה]

ויאמרו אליו זה הוא, ויאמר אלוהים יחנך בני:

כח[עריכה]

וישלח אותם אל ביתו ויוצא אליהם גם את שמעון, ויעש להם משתה:

כט[עריכה]

ויתנו לו את המנחה אשר הביאו לו ויאכלו לפניו ויתן להם מנה לאיש ואיש, ותרב מנת בנימין שבעתיים ממנת כולם:

ל[עריכה]

ויאכלו וישתו, ויקומו ויעמדו על חמוריהם :

לא[עריכה]

ויחשוב יוסף מזימה להכיר בה את יצר לבבם, לדעת היש יצר רחמים בקרבם:

לב[עריכה]

ויאמר אל האיש אשר על ביתו מלא להם את כל שקיהם בר, והשיב גם להם זהבם באמתחותיהם:

לג[עריכה]

ואת גביעי גביע הכסף אשר אשתה בו תשים בשק הקטן, ותשלחם: