ספר היובלים/יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

א[עריכה]

וביובל החמשה ושלושים בשבוע השלישי בשנה הראשונה בו, לקח רעו אשה ושמה ערה בת בן כשד:

ב[עריכה]

ותלד לו בן ויקרא את שמו שרוג, בשנה השביעית לשבוע ההוא וליובל ההוא:

ג[עריכה]

ובני־נוח החלו להילחם איש באחיו, לשבות שבי ולהמית ולשפוך דם־אדם על הארץ ולאכול דם:

ד[עריכה]

ולבנות ערים בצורות וחומות ומגדלים, ואנשים מהם הואילו להתנשא על העם וליסוד ממלכות בראשיתם:

ה[עריכה]

ולעשות מלחמה ולסכסך עם בעם וגוים בגוים ועיר בעיר ולהרע את כל, ולעשות להם חרב וחנית וללמד את בניהם קשת:

ו[עריכה]

ויחלו ללכוד ערים ולמכור עבדים ושפחות:

ז[עריכה]

ואור בן כשד בנה את העיר אור כשדים, ויקרא לה בשמו ובשם אביו:

ח[עריכה]

ויעש להם כוכבים, וישתחו לכל אלהי מסכה אשר עשה לו:

ט[עריכה]

ויחלו לעשות פסילים ומצבות וכל תועבה, והרוחות הטמאות עזרו להם ויתעום לאשום אשם ולהטמא:

י[עריכה]

והשר משטמה התאמץ לעשות את כל זאת, ויפעול עלילות רשע וחטאים וכל פשע על ידי הרוחות אשר תחת ממשלתו להשחית ולהאביד ולשפוך דם על הארץ:

יא[עריכה]

לכן קרא שמו שרוג, כי שרך דרכו לעשות רק חטא ופשע:

יב[עריכה]

ויגדל וישב באור כשדים על פני אבות [אמו], וישתחו לאלילים:

יג[עריכה]

ויקח לו אשה ביובל הששה ושלושים בשבוע החמישי בשנה הראשונה, ושמה מלכה בת חבר בת [אחות] אביו:

יד[עריכה]

ותלד לו את נחור בשנה הראשונה לשבוע ההוא, ויגדל וישב באור, באור כשדים:

טו[עריכה]

ואביו חכם הכשדים לימד אותו לנבאות ולהטיף עתידות על פי אותות השמים:

טו[עריכה]

וביובל השבעה ושלושים בשבוע הששי בשנה הראשונה לקח לו אשה ושמה יסכה בת נסתג מן הכשדים ותלד לו בן את תרח בשנה השביעית לשבוע ההוא:

יז[עריכה]

וישלח השר משטמה עורבים וציפורים לאכול את הזרע אשר נזרע על האדמה, למען שחת את הארץ לחמוס מבני האדם את תבואותיהם:

יח[עריכה]

כי בטרם יעמיקו את הזרע במחרשה לקטו אותו העורבים מעל פני האדמה:

יט[עריכה]

לכן קרא שמו תרח כי התחרו בהם העורבים והציפורים, ויאכלו אכול את זרעם:

כ[עריכה]

ותחילנה שני הרעב מפני הציפורים, ואת כל פרי העץ אכלו מעל העצים[...]:

כא[עריכה]

ואך בעמל גדול יכלו בימיהם להציל שריד מכל פרי האדמה:

כב[עריכה]

וביובל התשעה ושלושים בשבוע השני בשנה הראשונה, לקח לו תרח אשה ושמה עדנה בת ארם בת אחות אביו לו לאשה:

כג[עריכה]

ובשנה השביעית לשבוע ההוא ילדה בן, ויקרא את שמו אברם כשם אבי אמו כי מת בטרם יחובל בנה ובנו:

כד[עריכה]

ותפקחנה עיני הנער לראות בפשע הארץ, כי נתעו בשוא על ידי הפסילים והתועבה:

כה[עריכה]

ויורהו אביו לכתוב, ובהיותו בן שבועים התפרד מאת אביו לבלתי השתחוות כמוהו לאלילים:

כו[עריכה]

ויואל להתפלל אל הבורא כל היקום, להצילהו משגיאת בני האדם ולבל יפול חלקו בפשע ורשע אחרי התהלכו במישרים:

כז[עריכה]

ויהי בימי הזרע להזורע את הארץ, ויצאו כולם יחדו לשמור את זרעם מפני העורבים:

כח[עריכה]

ויצא אברם ביניהם והוא נער בן ארבע עשרה שנה, ותבוא עדת עורבים כענן לאכול את הזרע:

כט[עריכה]

וירץ אברם לקראתם בטרם ירדו על הארץ, ויגער בהם בטרם יפשטו על הארץ לאכול את הזרע לאמור:

ל[עריכה]

אל תרדו הנה, שובו אל המקום אשר באתם משם; וישובו:

לא[עריכה]

ויעשו כן ביום ההוא לשבעה חבלי עורבים, ומכל העורבים לא ירד גם אחד על חלקת השדה אשר היה שם אברם:

לב[עריכה]

וכל העומדים עמו על השדה ההוא ראו כי גער לאמור העורבים שובו, ויגדל שמו בכל ארץ הכשדים:

לג[עריכה]

ויבואו אליו בשנה ההיא כל זורעי זרע, וילך אתם עד כלות ימי הזרע:

לד[עריכה]

ויזרעו את אדמתם, ויאספו בשנה ההיא את תבואתם ויאכלו וישבעו:

לה[עריכה]

ובשנה הראשונה לשבוע החמישי, לימד אברם את חרשי העץ העושים את כלי הבקר:

לו[עריכה]

ויעשו כלי ממעל לארץ לעומת דרבן המחרשה, לשום עליו את משך הזרע ולהפילהו משם אל תוך מענית הזרע להיסתר באדמה:

לז[עריכה]

ולא יראו עוד מפני העורבים ויעשו כן בכל דרבנות המחרשות ממעל להארץ:

לח[עריכה]

ויזרעו ויעבדו את כל הארץ ככל אשר ציווה אותם אברם, ולא יראו עוד מפני העורבים: