ספר היובלים/יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

א[עריכה]

ויהי בשבוע השישי בשנה השביעית בו, ויאמר אברם אל תרח אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני:

ב[עריכה]

ויאמר מה בצע ומה נועיל מכל האלילים [...] אשר תשתחוה להם? הלא אין רוח בקרבם, כי אם קללת אלהים ותעתועי לב הם אשר אתם עובדים:

ג[עריכה]

עבדו את אלהי השמים הנותן גשם והמוריד טל על האדמה, והעושה כל על הארץ וברא את הכל בדברו ונפש כל חי על פניו:

ד[עריכה]

מדוע תעבדו את אשר אין רוח בקרבם, כי מעשה ידי חרש המה ועל כתף תשאו אותם:

ה[עריכה]

לא לעזר ולא להועיל כי לבושת ולחרפה המה לעושיהם ולעובדיהם מעשה תעתועים, אל תעבדו אותם:

ו[עריכה]

ויאמר אליו אביו ידעתי בני ידעתי גם אני, אבל מה אעשה למשפחתי כי תתנני לעבוד אותם:

ז[עריכה]

אם אגלה להם האמת והרגוני כי נפשם דבקה בם לעבדם ולברכם, החשה בני פן ימיתוך:

ח[עריכה]

ויגד את הדברים האלה אל שני אחיו ויחר אפם בו, וידום:

ט[עריכה]

וביובל הארבעים בשבוע השני בשנה השביעית בו, לקח אברם אשה ושמה שרי בת אביו ותהי לו לאשה:

י[עריכה]

הרן אחיו לקח לו (אשה) בשנה [...] לשבוע השלישי ותלד לו בן בשנה השביעית ליובל ההוא ויקרא את שמו לוט:

יא[עריכה]

וגם נחור אחיו לקח לו אשה:

יב[עריכה]

ויהי בשנת [השישים] לחיי אברם היא השנה הרביעית לשבוע הרביעי, ויקם אברם לילה וישרוף את בית האלילים וכל אשר בו ולא נודע לאיש דבר:

יג[עריכה]

ויקומו בלילה להציל את האלילים ממאכולת האש:

יד[עריכה]

וימהר הרן ויבוא להצילם ותלהט בו הלהבה וישרף באש, וימת באור כשדים על פני תרח אביו ויקברו אותו באור כשדים:

טו[עריכה]

ויצא תרח מאור כשדים הוא ובניו ללכת ארצה הלבנון וארצה כנען, וישב בארץ חרן:

טז[עריכה]

וישב אברם עם תרח אביו בארץ חרן שבועיים:

יז[עריכה]

ויהי בשבוע השישי בשנה החמישית בו ויקם אברם וישב בלילה בראש החודש השביעי להביט בכוכבים מן הערב עד הבוקר לדעת מה דרך הרוח על הארץ בשנה ההיא:

יח[עריכה]

ויהי לבדו בשבתו להביט, ויבוא דבר בלבו ויאמר: כל אותות הכוכבים ואותות השמש והירח ביד ה' המה:

יט[עריכה]

למה זה אדרשם, ברצונו ימטיר יורה ומלקוש וברצונו יוריד הגשם והכל בידו:

כ[עריכה]

ויתפלל בלילה ההוא ויאמר: אלי אלי אל עליון אתה לבדך אלהי ואתה בראת את כל והכל מעשה ידיך ובך בחרתי לאלהים:

כא[עריכה]

הצילני נא מיד המלאכים הרעים הרודים במחשבות לב האדם, לבל יסירו את לבבי ממך אלהי:

כב[עריכה]

ואל תתנני אותי ואת זרעי לעולם לסור מאחריך מעתה ועד עולם:

כג[עריכה]

ויאמר: האשוב לי אל אור כשדים המבקשים את פני לשוב אליהם, ואם אשב פה במקום הזה?

כד[עריכה]

הנחה את עבדך בדרך אמת לפניך ללכת בה, ולבל אתהלך בשרירות לבי אלהי:

כה[עריכה]

ויהי כאשר כילה לדבר ולהתפלל, והנה דבר ה' בפי אליו לאמור:

כו[עריכה]

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך:

כז[עריכה]

ואעשך לגוי גדול ועצום ואברכך ואגדלה שמך, והיה ברכה בקרב הארץ:

כח[עריכה]

ונברכו בך כל משפחות האדמה, מברכיך אברכה ומקלליך אאור

כט[עריכה]

והייתי לך לאלהים ולבניך ולבני בניך ולכל זרעך, ושמרתיך בכל אשר תלך אנכי אלהיך:

ל[עריכה]

אל תירא מעתה ועד כל דורות הארץ, אלהיך אני:

לא[עריכה]

ויאמר ה' אלהים אלי פתח פיו ושפתיו ופקח אזניו, ואחל לדבר עברית כלשון עמו:

לב[עריכה]

ויקח את ספרי אבותיו הכתובים עברית ויעתיקם; אז החל ללמוד בהם ואבאר לו את כל דבר הקשה וילמד בהם בימי ששת חדשי המטר:

לג[עריכה]

ויהי בשנה השביעית לשבוע השישי וידבר אל אביו, ויודיעהו כי יֵצֵא מחרן ללכת ארצה כנען לראות אותה ואחר ישוב אליו:

לד[עריכה]

ויאמר אליו תרח אביו לך בשלום, אלהי העולם יישיר מעגל רגלך ואלהים יהיה עמך ויגן בעדך מכל רע:

לה[עריכה]

ויתן לך חן ורחמים וחסד לפני כל רואיך, ואל ימשול בך אדם לעשות לך רעה, לך בשלום:

לו[עריכה]

ואם תמצא הארץ חן בעיניך לשבת בה הבה וקחני אליך, וקח עמך את לוט בן הרן אחיך לך לבן ואלהים יהי עמך: