ספר היובלים/לט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

א[עריכה]

וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען:

ב[עריכה]

אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה בהורידם אותו מצרימה, ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים:

ג[עריכה]

ויפקד את יוסף על כל ביתו, ויהי ברכת ה' בבית המצרי בגלל יוסף וכל אשר עשה הצליח ה' בידו:

ד[עריכה]

ויעזוב המצרי את כל אשר לפניו ביד יוסף כי ראה כי ה' איתו וכל אשר עשה הצליח בידו, ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה:

ה[עריכה]

ותשא אשת אדוניו את עיניה ותרא את יוסף, ותחשוק בו ותבקשהו לשכב אצלה:

ו[עריכה]

והוא לא נתן לה את נפשו, ויזכור את ה' ואת הדברים אשר קרא יעקב אביו בדברי אברהם :

ז[עריכה]

לבל ינאף איש את אשה בעולת בעל, ומשפט מוות נועד לעוון כזה בשמים לפני אל עליון:

ח[עריכה]

ונכתב לו החטא בספרים אשר לפני ה' לעולמי עד; ויזכור יוסף את הדברים האלה ולא אבה לשכב אצלה :

ט[עריכה]

ותבקשהו שנה תמימה וימאן לשמוע אליה, ותחבקהו ותתפשהו בבית ללחוץ אותו לשכב אצלה, ותסגור דלת הבית:

י[עריכה]

ויישמט מידה ויעזוב בגדו בידה ויפרוץ את המנעול, וינס מפניה ויצא החוצה:

יא[עריכה]

ויהי כראות האשה ההיא כי לא יאבה לשכב אצלה, ותבאישהו באדוניו לאמר:

יב[עריכה]

עבדך העברי אשר אהבת חפץ לענות אותי לשכב עמי, ויהי כהרימי קולי וינס ויעזוב בגדו בידי כאשר תפשתי אותו ויפרוץ את המנעול:

יג[עריכה]

וירא המצרי את בגד יוסף וגם את המנעול אשר נפרץ, וישמע את דברי אשתו ויתן את יוסף אל בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים ויהי שם בבית הסוהר:

יד[עריכה]

ויתן ה' חן יוסף בעיני שר בית הסוהר ורחמים לפניו, כי ראה כי ה' איתו וכל אשר עשה הצליח בידו:

טו[עריכה]

ויעזוב כל בידו ואין שר בית הסהר רואה את כל מאומה, כי כל אשר עשה יוסף גמר ה', ויהי שם שנתיים:

טז[עריכה]

ובימים ההם קצף פרעה מלך מצרים על שני סריסיו, על שר המשקים ועל שר האופים:

יז[עריכה]

ויתן אותם במשמר בית שר הטבחים אל בית הסוהר, אשר יוסף אסור שם :

יח[עריכה]

ויפקוד שר בית הסוהר את יוסף איתם לשרת אותם, וישרת לפניהם:

יט[עריכה]

ויחלמו חלום שניהם שר המשקים ושר האופים ויספרו אותו ליוסף, וכאשר פתר להם כן היה להם:

כ[עריכה]

את שר המשקים השיב פרעה על כנו ואת שר האופים המית, כאשר פתר להם:

כא[עריכה]

ושר המשקים שכח את יוסף בבית הסוהר, אף כי הודיע אותו את אשר יהיה לו, ולא זכר להגיד את הדבר לפרעה כאשר אמר לו יוסף, וישכחהו: