ספר היובלים/טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

א[עריכה]

ונרא אל אברהם בראש החודש הרביעי באלוני ממרא, ונדברנו אתו:

ב[עריכה]

וגם גלינו את אוזנו, כי בן ינתן לו משרה אשתו:

ג[עריכה]

ותצחק שרה בשומעה כי דיברנו את הדבר הזה אל אברהם:

ד[עריכה]

ונוכיח אותה, ותירא ותכחש לאמור: לא צחקתי:

ה[עריכה]

ונאמר לה את שם בנו אשר נחרת ונכתב על לוחות השמים, הוא יצחק:

ו[עריכה]

וכאשר נשוב אליה למועד, תהר ללת בן:

ז[עריכה]

ובחודש ההוא עשה אלוהים את משפטו בערי סדום ועמורה וצבוים, ובכל ארץ הירדן:

ח[עריכה]

וישרפם באש ובגופרית, ויאבדם עד היום הזה, כפי אשר סיפרנו לך על אודות כל מעשיהם:

ט[עריכה]

כי היו רעים וחטאים מאוד, ויטמאו ויזנו ויתעיבו עלילה על הארץ:

י[עריכה]

בעבור זה עשה ה' את המשפט, באף ובחמה עשה כתועבת סדום את המשפט בסדום

יא[עריכה]

ואת לוט היצלנו, כי זכר אלוהים את אברהם ויוציאהו מתוך ההפיכה:

יב[עריכה]

אבל גם הוא ובנותיו חטאו חטאה על הארץ, אשר לא נעשתה על הארץ מימי האדם עד הנה, כי שכב האיש עם בתו:

יג[עריכה]

והנה נחרץ על כל זרעו ונחרת בלוחות להשמידם ולהכריתם ולעשות משפט בהם כמו בסדום, לבלתי השאיר לו זרע על הארץ ביום הפקודה:

יד[עריכה]

ובחודש ההוא נסע אברהם מחברון, וילך וישב בין קדש ובין שור בהרי גרר:

טו[עריכה]

ובחצי החודש החמישי נסע משם, וישב בבאר שבע:

טז[עריכה]

ובחצי החודש השישי פקד ה' את שרה ויעש לה כאשר אמר:

יז[עריכה]

ותהר ותלד בן בחודש השלישי בחצי החודש, כאשר דבר אלוהים את אברהם:

יח[עריכה]

בחג ביכורי הקציר נולד יצחק, וימל אברהם את בנו ביום השמיני:

יט[עריכה]

והוא הראשון אשר נימול על פי הברית, כמצווה עד עולם:

כ[עריכה]

ובשנה השישית לשבוע הרביעי באנו אל אברהם בבאר שבע, ונרא אליו כאשר אמרנו אל שרה כי נבוא אליה:

כא[עריכה]

והיא הרתה ללת בן, ונשוב בחודש השביעי ונמצא את שרה הרה לפנינו:

כב[עריכה]

ונברך את שרה ונספר לשרה את כל אשר צווינו על אודותיו, כי לא ימות עד אשר אם הוליד ששה בנים:

כג[עריכה]

וכי יראה אותם בטרם ימות, וכי רק ביצחק יקרא שמו וזרעו:

כד[עריכה]

וכי כל זרע בניו עובדי אלילים יהיו ובגוים יתחשבו, אך מבני יצחק יהיה האחד לזרע קודש ובגוים לא יתחשב:

כה[עריכה]

כי אם נחלת עליון יהיה וביראי ה' יהיה כל זרעו, להיות לה' אוצר סגולה מכל העמים, ולהיות לממלכה ולגוי קדוש:

כו[עריכה]

וניסע לדרכנו ונספר לשרה את כל אשר דיברנו אתו, וישמחו שניהם יחדו שמחה גדולה מאוד:

כז[עריכה]

ויבן שם מזבח לה' אשר הציל ושימח אותו בארץ מגוריו, ויעש חג שמחה בחודש הזה שבעת ימים אצל המזבח אשר בנה בבאר שבע, ויבן סוכות לו ולעבדיו בחג הזה

כח[עריכה]

ויעש את החג בראשונה על הארץ, ובשבעת הימים האלה הקריב מדי יום ביומו על המזבח אשֶה לה':

כט[עריכה]

פרים שבעה שעירי עזים שנים אילים שנים כבשים שבעה, שעיר עזים אחד לחטאת לכפר בו בעדו ובעד זרעו:

ל[עריכה]

ולתודה אילים שבעה שעירי עזים שבעה כבשים שבעה, עגלים בני בקר שבעה על מנחותיהם ונסכיהם:

לא[עריכה]

על כל חלבם הקטיר על המזבח אשה עולה לריח ניחוח

לב[עריכה]

בבוקר ובערב הקטיר לבונה וחלבנה ונטף ונרד ומור ושחלת וקושט, כל שבעת האֵלֶה הקריב שָׁחוּק בד בבד ממולח טהור:

לג[עריכה]

ויעש את החג הזה שבעת ימים בשמחו בלבו ובכל נפשו וכל אשר היו בביתו, וכל זר וכל ממזר לא היו אתו:

לד[עריכה]

ויברך את בוראו אשר יצר אותו בדורו, כי כרצונו ברא אותו:

לה[עריכה]

כי ידע והכיר כי ממנו יצא צמח הצדקה לדורות עולמים, וכמו כן יצא ממנו הזרע הקדוש ממנו אשר עשה את הכל:

לו[עריכה]

ויברך אותו ויקרא את שם החג הזה חג לה', וישמח בשמחה הטובה בעיני אל עליון:

לז[עריכה]

ונברך אותו לעולם ואת כל זרעו אחריו לכל דורות הארץ, עקב אשר עשה ביום ההוא את החג הזה על פי עדות לוחות השמים:

לח[עריכה]

על כן נחרת על לוחות השמים לישראל כי יעשו את חג הסוכות שבעת ימים בשמחה בחודש השביעי, לרצון לפני ה' לחוק עולם בדורותיהם לכל ימות עולמים ושנים:

לט[עריכה]

ואין לחג הזה קץ הימין, כי אם לעולם נועד על ישראל כי יעשו אותו וישבו בסוכות ויענדו עטרות ציץ על ראשם:

מ[עריכה]

וכאשר יקחו ענף ערבה עבות מן הנחל, ככה לקח אברהם לולבי כפות תמרים ופרי עץ הדר:

מא[עריכה]

ויסב יום ביום עם הענפים את המזבח שבע פעמים ביום, ובבוקר הילל והודה לאלוהיו על כל בשמחה: