ספר היובלים/ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

א[עריכה]

וביובל התשעה ועשרים בשבוע הראשון בשנה הראשונה לקח לו ארפכשד אשה ושמה רצויה בת שושנה בת עילם לו לאשה:

ב[עריכה]

ותלד לו בן בשנה השלישית לשבוע הזה ויקרא את שמו קינם:

ג[עריכה]

ויגדל בנו וילמדהו אביו ספר, וילך לבקש לו מקום לבנות לו שם עיר מושב:

ד[עריכה]

וימצא כתובת אשר פיתחו האבות הראשונים על אבן, ויקרא את החרות עליה ויעתיקהו וימצא בו חותם תכנית המדע אשר הורו השומרים:

ה[עריכה]

מרכבת השמש והירח והכוכבים, ועל כל אותות השמים:

ו[עריכה]

ויכתבהו בספר ולא הגיד מאומה מכל הדבר, כי ירא להגיד אותו לנוח פן יקצוף עליו:

ז[עריכה]

וביובל השלושים בשבוע השני בשנה הראשונה בו לקח לו אשה ושמה מֶלכה בת עבדי בן יפת:

ח[עריכה]

ובשנה הרביעית ילדה לו בן ויקרא את שמו שלח, כי אמר שולֵח שולחתי:

ט[עריכה]

בשנה הרביעית נולד שלח ויגדל ויקח לו אשה ושמה מעכה בת כשד אחי אביו לו לאשה:

י[עריכה]

וביובל [האחד ושלושים] בשבוע החמישי בשנה הראשונה ילדה לו בן, ויקרא את שמו עבר:

יא[עריכה]

ויקח לו אשה ושמה עצורת בת נברוד, ביובל השנים ושלושים בשבוע השביעי בשנה השלישית:

יב[עריכה]

ובשנה השישית ילדה לו בן, ויקרא את שמו פלג:

יג[עריכה]

כי בימי היוולדו הואילו בני נוח לפלוג את הארץ ביניהם, על כן קרא את שמו פלג:

יד[עריכה]

אבל לא נפלגה אל נכון ביניהם, ויוגד הדבר אל נוח:

טו[עריכה]

ובראשית יובל השלושה ושלושים התחלקו את הארץ לשלושה חלקים לשם לחם ליפת לפי נחלתם, בשנה הראשונה לשבוע הראשון לעיני אחד המלאכים ממנו אשר נשלחו אליהם:

טז[עריכה]

ויקרא אל בניו ויקרבו אליו הם ובניהם, ויחלק את הארץ בגורל את אשר ינחלו שלושת בניו:

יז[עריכה]

ויפרשו את כפיהם, ויקחו את הגורלות מחיק אביהם נוח:

יח[עריכה]

ויצא הגורל לשם תוך הארץ לנחלתו לבניו ולזרעם עד עולם, מטבור ההר רָפוּא מקום אשד הנחל תונה:

יט[עריכה]

ויהי גבול נחלתו לפאת ימה בתוך הנחל ההוא, וירד עד לבוא בריכת המים הוא מעין מי הנחל הזה:

כ[עריכה]

ואשד מימי הנחל הזה בים מיעוט, והיו תוצאותיו עד הים הגדול:

כא[עריכה]

וכל אשר לירכתו נגבה היה לשם, ויצא עד לבוא קרסו הוא חיק הלשון הפונה נגבה:

כב[עריכה]

ועבר משם גבול נחלתו אל כתף הים הגדול, והלכה נכחה עד בואכה לעבר הלשון מבוא השמש הנשקף נגבה:

כג[עריכה]

ושם הים ההוא חיק ים מצרים:

כד[עריכה]

וירד משם נגבה מול אשדות הים הגדול ומחה על כתף המים, ועבר מול ארץ ערב אופירה:

כה[עריכה]

ועבר הלאה עד קרבו אל מי הנהר גיחון ותאר מנגב למי גיחון לחוף הנהר הזה, ועבר קדמה עד קרבו לגן עדן תימנה וקדמה לכל ארץ העדן [...]:

כו[עריכה]

ונסב משם קדמה ועלה עד קרבו אל קדמת ההר רפה וירד מול חוף שפך הנחל תינה:

כז[עריכה]

זאת הנחלה אשר יצאה בגורל לשם ולבניו, לרשת אותה עד עולם לו ולזרעו עד עולם:

כח[עריכה]

וישמח נוח כי יצאה הנחלה הזאת לשם ולבניו, ויזכור את כל אשר דיבר בפיו בהתנבאו לאמור:

כט[עריכה]

ברוך ה' אלוהי שם, וישכון ה' באהלי שם:

ל[עריכה]

וידע כי גן עדן הוא קודש הקודשים ומשכן ה', וכי הר ציון אשר בתוך המדבר והר סיני אשר בתוך טבור הארץ, שלושתם איש נוכח אחיו נבראו למקדשי הארץ:

לא[עריכה]

ויברך את אלהי האלהים, אשר שם את דבר ה' בפיהו [...]:

לב[עריכה]

וידע כי נחלה מבורכת ומאושרת נפלה בחבל שם ובניו לדורות עולם:

לג[עריכה]

היא כל אורך הים ארתרה וכל ארץ הקדם וארץ הודו והריה, וכל הארץ בלע וכל ארץ הלבנון ואיי כפתור וכל הררי שניר ואמר‏[1]:

לד[עריכה]

והררי אשור לפאת צפונה, וכל ארץ עילם אשור ובבל ושושן ומדי וכל ארץ אררט:

לה[עריכה]

וכל הארץ מעבר לים אשר מעבר להררי אשור צפונה, ארץ מבורכת ורחבת ידיים וכל אשר בה טוב מאוד:

לו[עריכה]

ולְחָם יצא הגורל השני מעבר לגיחון נגבה מימין הגן ועבר נגב תימנה:

לז[עריכה]

ועבר הלאה עד הרי האש ונסב ימה לפאת הים אטיל, והתאוה ימה עד לבוא ים המזרק הוא הים אשר כל יורד בו לא יעלה לנצח:

לח[עריכה]

ותאר הגבול צפונה מקצה גדית, ומחה על כתף חוף הים מעבר השני לים הגדול עד קרבו אל נהר גיחון מימין גן העדן:

לט[עריכה]

וזאת הארץ אשר עלתה בגורל חם לנחלה, לרשתה עד עולם לו ולבניו לדורותיהם עד עולם:

מ[עריכה]

וליפת יצא הגורל השלישי מעבר לנחל תינה צפונה לאשדות מימיו, ונסב לפאת צפונית מזרחית כל חבל לג וכל ארצו מקדם:

מא[עריכה]

ועלה לירכתי הצפון והתאוה עד הרי קילט צפונה, ולכתף הים מעוק:

מב[עריכה]

ונסב מקדם לגדית עד לבוא חוף הים, ועבר עד קרבו מקדם לפָרָה:

מג[עריכה]

ושב ובא לעומת אפריקה ויצא קדמה מזרחה לפאת מי הים מיעוט ועבר על יד הנחל תינה לאורכו נוכח קדמת הצפון עד קרבו אל גבול מימיו מול ההר רפה ונסב והלך צפונה:

מד[עריכה]

זאת הארץ אשר עלתה בגורל יפת ובניו לנחלתו, לרשת עד עולם לו ולבניו לדורותיהם עד עולם:

מה[עריכה]

חמשה איים גדולים וארץ גדולה בירכתי צפון, אך קרה היא וארץ חם היא חמה:

מו[עריכה]

אכן לארץ שֵם אין חורב ולא קרח כי בה מזג קור וחום גם יחד:

  1. ^ צ"ל אמנה