ספר היובלים/מו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

א[עריכה]

ויהי אחרי מות יעקב וירבו בני ישראל בארץ מצרים, ויהיו לעם רב:

ב[עריכה]

ויהי להם לב אחד ורוח אחת לכולם, באהבתם איש את אחיו ובעזרם איש לאחיו, ויעצמו במאוד מאוד:

ג[עריכה]

ויחי יוסף אחרי אביו עוד עשרה שבועים:

ד[עריכה]

ולא היה צר ליוסף ולא אונה לו כל רע, בכל ימי חייו אשר חי אחרי יעקב אביו

ה[עריכה]

כי כל המצרים כיבדו את בני ישראל, בכל הימים אשר חי יוסף:

ו[עריכה]

וימת יוסף בן מאה ועשר שנים:

ז[עריכה]

שבע עשרה שנה ישב בארץ כנען ועשר שנים עבד, ושלוש שנים ישב בבית הסוהר ושמונים שנה שפט תחת המלך את כל ארץ מצרים:

ח[עריכה]

וימת הוא וכל אחיו וכל הדור ההוא:

ט[עריכה]

ויצו את בני ישראל לפני מותו להעלות את עצמותיו אתם בצאתם ממצרים:

י[עריכה]

וישבע אותם על אודות עצמותיו, ביודעו כי המצרים לא יוציאוהו עוד לקבור אותו בעתו בארץ כנען:

יא[עריכה]

כי ממקרון מלך כנען המושל בארץ אשור נלחם בעמק עם מלך מצרים, וימת אותו שם וירדוף אחרי המצרים עד שער הרמון:

יב[עריכה]

ולא יכול לבוא שמה, כי קם מלך חדש על מצרים ויהי עצום ממנו:

יג[עריכה]

וישוב ארצה כנען, אך שערי מצרים סוגרו ולא בא איש מצרימה:

יד[עריכה]

וימת יוסף ביובל הששה וארבעים בשבוע הששי בשנה השנית ויקברו אותו בארץ מצרים, וכל אחיו מתו אחריו:

טו[עריכה]

ויצא מלך מצרים להלחם את מלך כנען, ביובל השבעה וארבעים בשבוע השני בשנה השנית:

טז[עריכה]

ויוציאו בני ישראל את עצמות בני יעקב לבד מעצמות יוסף, ויקברו אותם על השדה במערת המכפלה על ההר:

יז[עריכה]

ורבים שבו מצרימה, ומעט מהם נשארו על הר חברון ואביך [עמרם] נשאר עמהם:

יח[עריכה]

ויחלוש מלך כנען את מלך מצרים, ויסגור את שערי מצרים:

יט[עריכה]

ויחשוב מזימה רעה על בני ישראל לענותם:

כ[עריכה]

ויאמר אל אנשי מצרים, הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו:

כא[עריכה]

הבה נתחכמה להם בטרם יעצמו מאוד, ונענה אותם בסבלות עבדים בטרם תפול עלינו בהלה ובטרם ילחמו בנו:

כב[עריכה]

ואם לא ונוספו גם הם על שונאינו ועלו מן ארצנו, כי לבם ופניהם פונים אל ארץ כנען:

כג[עריכה]

וישם עליהם שרי מסים למען ענותם בסבלות עבדים, ויבנו ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס:

כד[עריכה]

ויבנו את כל החומות והקירות אשר נהרסו בערי מצרים, וילחצו אותם בפרך:

כה[עריכה]

וכאשר יענו אותם כן ירבו וכן יפרוצו, ויחשבו המצרים את בני ישראל לטמאים: