ספר היובלים/מו

ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ

א

ויהי אחרי מות יעקב וירבו בני ישראל בארץ מצרים, ויהיו לעם רב:

ב

ויהי להם לב אחד ורוח אחת לכולם, באהבתם איש את אחיו ובעזרם איש לאחיו, ויעצמו במאוד מאוד:

ג

ויחי יוסף אחרי אביו עוד עשרה שבועים:

ד

ולא היה צר ליוסף ולא אונה לו כל רע, בכל ימי חייו אשר חי אחרי יעקב אביו

ה

כי כל המצרים כיבדו את בני ישראל, בכל הימים אשר חי יוסף:

ו

וימת יוסף בן מאה ועשר שנים:

ז

שבע עשרה שנה ישב בארץ כנען ועשר שנים עבד, ושלוש שנים ישב בבית הסוהר ושמונים שנה שפט תחת המלך את כל ארץ מצרים:

ח

וימת הוא וכל אחיו וכל הדור ההוא:

ט

ויצו את בני ישראל לפני מותו להעלות את עצמותיו אתם בצאתם ממצרים:

י

וישבע אותם על אודות עצמותיו, ביודעו כי המצרים לא יוציאוהו עוד לקבור אותו בעתו בארץ כנען:

יא

כי ממקרון מלך כנען המושל בארץ אשור נלחם בעמק עם מלך מצרים, וימת אותו שם וירדוף אחרי המצרים עד שער הרמון:

יב

ולא יכול לבוא שמה, כי קם מלך חדש על מצרים ויהי עצום ממנו:

יג

וישוב ארצה כנען, אך שערי מצרים סוגרו ולא בא איש מצרימה:

יד

וימת יוסף ביובל הששה וארבעים בשבוע הששי בשנה השנית ויקברו אותו בארץ מצרים, וכל אחיו מתו אחריו:

טו

ויצא מלך מצרים להלחם את מלך כנען, ביובל השבעה וארבעים בשבוע השני בשנה השנית:

טז

ויוציאו בני ישראל את עצמות בני יעקב לבד מעצמות יוסף, ויקברו אותם על השדה במערת המכפלה על ההר:

יז

ורבים שבו מצרימה, ומעט מהם נשארו על הר חברון ואביך [עמרם] נשאר עמהם:

יח

ויחלוש מלך כנען את מלך מצרים, ויסגור את שערי מצרים:

יט

ויחשוב מזימה רעה על בני ישראל לענותם:

כ

ויאמר אל אנשי מצרים, הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו:

כא

הבה נתחכמה להם בטרם יעצמו מאוד, ונענה אותם בסבלות עבדים בטרם תפול עלינו בהלה ובטרם ילחמו בנו:

כב

ואם לא ונוספו גם הם על שונאינו ועלו מן ארצנו, כי לבם ופניהם פונים אל ארץ כנען:

כג

וישם עליהם שרי מסים למען ענותם בסבלות עבדים, ויבנו ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס:

כד

ויבנו את כל החומות והקירות אשר נהרסו בערי מצרים, וילחצו אותם בפרך:

כה

וכאשר יענו אותם כן ירבו וכן יפרוצו, ויחשבו המצרים את בני ישראל לטמאים: