ספר היובלים/י

ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ

א

ובשבוע השלישי ליובל הזה, החלו המלאכים הטמאים להחטיא את בני נוח לפתותם ולהשיבם עד דכא:

ב

ויבואו בני נוח אל אביהם ויספרו לו על אודות הרוחות, אשר החטיאו את בני בניהם הדיחום בחשכה והמיתום:

ג

ויתפלל אל ה' אלהיו ויאמר, אלהי הרוחות לכל בשר אשר עשית ברחמיך ותצל אותי וגם בני ממי המבול ולא נתתני לראות שחת כאשר עשית לבנים משחיתים:

ד

כי חסדך גדול עלי, ורבים רחמיך על נפשי:

ה

יגדל נא חסדך על בניך, אל ימשלו בם המלאכים הרעים לבל ישחיתום את הארץ:

ו

הן ברכת אותי ואת בני, כי נפרה ונרבה ונמלא את הארץ:

ז

אתה ידעת את אשר עשו השומרים אבות המלאכים האלה בימי:

ח

וגם את המלאכים האלה אשר בחיים חייתם אֱסור וכלאם בשאול תחתיה, לבל ישחיתו בבני עבדך אלהי כי אכזרים המה ולהשחית נבראו:

ט

אל ימשלו ברוחות החיים כי אתה לבדך ידעת את משפטם ואל יהי להם שלטון על בני הצדק מעתה ועד עולם:

י

ויאמר אלהינו אלינו לאסור את כולם:

יא

ויבוא שר הרוחות משטמה ויאמר, בי אדוני הלא יותרו מהם שרידים לפני לשמוע בקולי ולעשות את כל אשר אומר להם:

יב

כי אם לא ישאר לי איש מהם, לא אוכל להשלים כוח חפצי בבני אדם:

יג

כי הנה הנם להשחית ולהחטיא על פי דברי בממשלתי, כי רבה רעת בני אדם:

יד

ויאמר החלק העשירי יוותר מהם לפני, ותשע ידות ירדו אל מקום המשפט

טו

ויאמר אחד ממנו נורה לנוח את כל הרפואות, כי ידע כי לא יתהלכו בצדקה ולא ילחמו במישרים:

טז

ונעש כאשר ציווה ונאסור במקום העונש את כל [הרוחות] הרעות המחבלים, ואת החלק העשירי הותרנו מהם למען יעשו את משפט השטן על הארץ:

יז

ואת הרפואות לכל מדוי הרוחות הגדנו לנוח, ואת מזימות נכליהם להחטיא איך יירפאו בצמחי האדמה:

יח

ויכתב נוח בספר את כל אשר הורינו אותו על כל מיני מרפא:

יט

ככה נכלאו הרוחות הרעות מעל בני נח:

כ

ויתן את כל המכתבים אשר כתב אל שם בנו הבכור, כי אותו אהב מכל בניו:

כא

וישכב נוח עם אבותיו, ויקבר על ההר לובר בארץ אררט:

כב

תשע מאות שנה וחמישים שנה מלאו לימי חייו, תשעה עשר יובלים ושני שבועים וחמש שנים

כג

ויהי בחייו על הארץ צדיק תמים מאוד נעלה על כל בני אדם, מלבד חנוך:

כד

כי תולדת חנוך היתה לעדות לדורות עולם, להגיד את כל אשר יקרא לדור ודור ביום המשפט:

כה

וביובל הארבעה ושלושים בשנה הראשונה לשבוע השני, לקח לו פלג אשה ושמה לומנה בת שנער:

כו

ותלד לו בן בשנה הרביעית לשבוע הזה, ויקרא את שמו רעו:

כז

כי אמר הנה הרעו בני אדם במזימת תועבה, כי יזמו לבנות להם עיר ומגדל בארץ שנער כי נסעו מאררט מקדם אל שנער:

כח

כי בימיו בנו עיר ומגדל, באומרם נעלה בו השמימה:

כט

ויחלו לבנות בשבוע הרביעי וישרפו באש, ותהי להם הלבנה לאבן והחומר אשר דבקו בו את טורי האבנים היה חימר מן הים ומן מעיני מים אשר בארץ שנער:

ל

ויבנו אותה שלוש וארבעים שנה...

לא

ויאמר ה' אלהינו אלינו, הן עם אחד וזה החילם לעשות ועתה לא ארף מהם:

לב

הבה נרדה ונבלה שפתם, אשר לא ישמעו איש את רעהו:

לג

ויפוצו בארצות ובגוים, ולא יוסיפו עוד לשית עצה בלבבם עד יום המשפט:

לד

וירד ה' ונרד עמו לראות את העיר ואת המגדל, אשר בנו בני האדם:

לה

ויעלג כל מלה בלשונם ולא שמע איש שפת רעהו, ויחדלו לבנות העיר והמגדל:

לו

על כן קרא שם כל ארץ שנער בבל כי שם בלל ה' שפת כל בני האדם, ומשם נפוצו בעריהם ללשונותם ולגוייהם:

לז

וישלח ה' רוח חזק על מגדלם, ויהרסהו על הארץ:

לח

והנה הוא בין ארץ אשור ובין בבל בארץ שנער, ויקראו את שמו חרבות:

לט

בשנה הראשונה לשבוע הרביעי ליובל החמשה ושלושים נפוצו בארץ שנער:

מ

וילך חם ובניו אל הארץ אשר נפלה לו בגורל נחלתו, אל ארץ הנגב:

מא

וכנען ראה את ארץ הלבנון עד נחל מצרים כי טובה היא מאוד, ולא הלך אל ארץ נחלתו מערבה לים:

מב

וישב בארץ לבנון ממזרח וממערב לבני מתי הלבנון ולכתף הים לארכו:

מג

ויאמרו אליו חם אביו וכוש ומצרים אחיו לאמור, הן נאחזת בארץ לא לך אשר לא נפלה לנו בגורל:

מד

לא תעשה כן, כי אם תעשה כה אז נפול תפול בחרב גם אתה גם בניך בארץ והייתם לאלה:

מה

כי בחוזק החרב נאחזתם, ובחזקת החרב יפלו בניך ונכרת לעולם:

מו

אל תשב בארץ מגורי שם, כי לשם ולבניו נפלה בגורל לנחלה:

מז

ארור אתה וארור תהיה מכל בני נוח, באלה אשר נשבענו לפני השופט הקדוש ולפני אבינו נוח:

מח

ולא שמע בקולם, וישב בארץ לבנון מן חמת עד לבוא מצרימה הוא ובניו עד היום הזה, על כן קרא לארץ ההיא כנען:

מט

ויפת ובניו נסעו לפאת מערבה, וישבו בארץ נחלתם:

נ

וירא מדי את הארץ הים ותיטב בעיניו, וידרוש אותה מאת עילם ואשור וארפכשד אחי אשתו:

נא

וישב בארץ מדי על פני אחי אשתו עד היום הזה, ויקרא את שם מושבו ושם מושב בניו מדי על שם אביהם מדי: