ספר היובלים/י
ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ
א[עריכה]
ובשבוע השלישי ליובל הזה, החלו המלאכים הטמאים להחטיא את בני נוח לפתותם ולהשיבם עד דכא:
ב[עריכה]
ויבואו בני נוח אל אביהם ויספרו לו על אודות הרוחות, אשר החטיאו את בני בניהם הדיחום בחשכה והמיתום:
ג[עריכה]
ויתפלל אל ה' אלהיו ויאמר, אלהי הרוחות לכל בשר אשר עשית ברחמיך ותצל אותי וגם בני ממי המבול ולא נתתני לראות שחת כאשר עשית לבנים משחיתים:
ד[עריכה]
כי חסדך גדול עלי, ורבים רחמיך על נפשי:
ה[עריכה]
יגדל נא חסדך על בניך, אל ימשלו בם המלאכים הרעים לבל ישחיתום את הארץ:
ו[עריכה]
הן ברכת אותי ואת בני, כי נפרה ונרבה ונמלא את הארץ:
ז[עריכה]
אתה ידעת את אשר עשו השומרים אבות המלאכים האלה בימי:
ח[עריכה]
וגם את המלאכים האלה אשר בחיים חייתם אֱסור וכלאם בשאול תחתיה, לבל ישחיתו בבני עבדך אלהי כי אכזרים המה ולהשחית נבראו:
ט[עריכה]
אל ימשלו ברוחות החיים כי אתה לבדך ידעת את משפטם ואל יהי להם שלטון על בני הצדק מעתה ועד עולם:
י[עריכה]
ויאמר אלהינו אלינו לאסור את כולם:
יא[עריכה]
ויבוא שר הרוחות משטמה ויאמר, בי אדוני הלא יותרו מהם שרידים לפני לשמוע בקולי ולעשות את כל אשר אומר להם:
יב[עריכה]
כי אם לא ישאר לי איש מהם, לא אוכל להשלים כוח חפצי בבני אדם:
יג[עריכה]
כי הנה הנם להשחית ולהחטיא על פי דברי בממשלתי, כי רבה רעת בני אדם:
יד[עריכה]
ויאמר החלק העשירי יוותר מהם לפני, ותשע ידות ירדו אל מקום המשפט
טו[עריכה]
ויאמר אחד ממנו נורה לנוח את כל הרפואות, כי ידע כי לא יתהלכו בצדקה ולא ילחמו במישרים:
טז[עריכה]
ונעש כאשר ציווה ונאסור במקום העונש את כל [הרוחות] הרעות המחבלים, ואת החלק העשירי הותרנו מהם למען יעשו את משפט השטן על הארץ:
יז[עריכה]
ואת הרפואות לכל מדוי הרוחות הגדנו לנוח, ואת מזימות נכליהם להחטיא איך יירפאו בצמחי האדמה:
יח[עריכה]
ויכתב נוח בספר את כל אשר הורינו אותו על כל מיני מרפא:
יט[עריכה]
ככה נכלאו הרוחות הרעות מעל בני נח:
כ[עריכה]
ויתן את כל המכתבים אשר כתב אל שם בנו הבכור, כי אותו אהב מכל בניו:
כא[עריכה]
וישכב נוח עם אבותיו, ויקבר על ההר לובר בארץ אררט:
כב[עריכה]
תשע מאות שנה וחמישים שנה מלאו לימי חייו, תשעה עשר יובלים ושני שבועים וחמש שנים
כג[עריכה]
ויהי בחייו על הארץ צדיק תמים מאוד נעלה על כל בני אדם, מלבד חנוך:
כד[עריכה]
כי תולדת חנוך היתה לעדות לדורות עולם, להגיד את כל אשר יקרא לדור ודור ביום המשפט:
כה[עריכה]
וביובל הארבעה ושלושים בשנה הראשונה לשבוע השני, לקח לו פלג אשה ושמה לומנה בת שנער:
כו[עריכה]
ותלד לו בן בשנה הרביעית לשבוע הזה, ויקרא את שמו רעו:
כז[עריכה]
כי אמר הנה הרעו בני אדם במזימת תועבה, כי יזמו לבנות להם עיר ומגדל בארץ שנער כי נסעו מאררט מקדם אל שנער:
כח[עריכה]
כי בימיו בנו עיר ומגדל, באומרם נעלה בו השמימה:
כט[עריכה]
ויחלו לבנות בשבוע הרביעי וישרפו באש, ותהי להם הלבנה לאבן והחומר אשר דבקו בו את טורי האבנים היה חימר מן הים ומן מעיני מים אשר בארץ שנער:
ל[עריכה]
ויבנו אותה שלוש וארבעים שנה...
לא[עריכה]
ויאמר ה' אלהינו אלינו, הן עם אחד וזה החילם לעשות ועתה לא ארף מהם:
לב[עריכה]
הבה נרדה ונבלה שפתם, אשר לא ישמעו איש את רעהו:
לג[עריכה]
ויפוצו בארצות ובגוים, ולא יוסיפו עוד לשית עצה בלבבם עד יום המשפט:
לד[עריכה]
וירד ה' ונרד עמו לראות את העיר ואת המגדל, אשר בנו בני האדם:
לה[עריכה]
ויעלג כל מלה בלשונם ולא שמע איש שפת רעהו, ויחדלו לבנות העיר והמגדל:
לו[עריכה]
על כן קרא שם כל ארץ שנער בבל כי שם בלל ה' שפת כל בני האדם, ומשם נפוצו בעריהם ללשונותם ולגוייהם:
לז[עריכה]
וישלח ה' רוח חזק על מגדלם, ויהרסהו על הארץ:
לח[עריכה]
והנה הוא בין ארץ אשור ובין בבל בארץ שנער, ויקראו את שמו חרבות:
לט[עריכה]
בשנה הראשונה לשבוע הרביעי ליובל החמשה ושלושים נפוצו בארץ שנער:
מ[עריכה]
וילך חם ובניו אל הארץ אשר נפלה לו בגורל נחלתו, אל ארץ הנגב:
מא[עריכה]
וכנען ראה את ארץ הלבנון עד נחל מצרים כי טובה היא מאוד, ולא הלך אל ארץ נחלתו מערבה לים:
מב[עריכה]
וישב בארץ לבנון ממזרח וממערב לבני מתי הלבנון ולכתף הים לארכו:
מג[עריכה]
ויאמרו אליו חם אביו וכוש ומצרים אחיו לאמור, הן נאחזת בארץ לא לך אשר לא נפלה לנו בגורל:
מד[עריכה]
לא תעשה כן, כי אם תעשה כה אז נפול תפול בחרב גם אתה גם בניך בארץ והייתם לאלה:
מה[עריכה]
כי בחוזק החרב נאחזתם, ובחזקת החרב יפלו בניך ונכרת לעולם:
מו[עריכה]
אל תשב בארץ מגורי שם, כי לשם ולבניו נפלה בגורל לנחלה:
מז[עריכה]
ארור אתה וארור תהיה מכל בני נוח, באלה אשר נשבענו לפני השופט הקדוש ולפני אבינו נוח:
מח[עריכה]
ולא שמע בקולם, וישב בארץ לבנון מן חמת עד לבוא מצרימה הוא ובניו עד היום הזה, על כן קרא לארץ ההיא כנען:
מט[עריכה]
ויפת ובניו נסעו לפאת מערבה, וישבו בארץ נחלתם:
נ[עריכה]
וירא מדי את הארץ הים ותיטב בעיניו, וידרוש אותה מאת עילם ואשור וארפכשד אחי אשתו:
נא[עריכה]
וישב בארץ מדי על פני אחי אשתו עד היום הזה, ויקרא את שם מושבו ושם מושב בניו מדי על שם אביהם מדי: