ספר היובלים/ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

א[עריכה]

ויהי כי החלו בני האדם לרוב על פני כל האדמה, ובנות יולדו להם:

ב

ויראו מלאכי האלוהים בשנה אחת ליובל הזה כי טובות הנה למראה ויקחו אותן להם לנשים מכל אשר בחרו ותלדנה להם בנים אשר היו לנפילים:

ג

והחמס מלא את הארץ וכל בשר השחית את דרכו מאדם עד בהמה עד חית הארץ עד עוף השמים ועד כל רומש על האדמה:

ד

כולם השחיתו את דרכם ואת סדרם ויחלו לטרוף איש אחיו:

ה

והחמס מלא את הארץ, וכל יצר מחשבות לב בני אדם היה רק רע כל היום:

ו

וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה וכל בשר השחית את סדרו ויעשו כולם את הרע בעיניו כל אשר בארץ:

ז

ויאמר למחות את האדם וכל בשר אשר ברא על פני האדמה:

ח

ונוח לבדו מצא חן בעיניו:

ט

ועל מלאכיו אשר שלח על הארץ חרה אפו מאוד, ויאמר להשמידם:

י

ויאמר אלינו נאסרה אותם במעמקי האדמה, והנה הנם אסורים בתוכם ומפורדים:

יא

ועל בניהם יצאה דת מאת פניו, למחוץ אותם בחרב ולכלותם מתחת השמים:

יב

ויאמר לא ידון רוחי באדם לעולם כי בשר הוא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה:

יג

וישלח את חרבו ביניהם למען יכו איש את אחיו, ויחלו להכות איש את אחיו עד אשר נפלו כולם לפי חרב ונשמדו מעל הארץ ועיני אבותיהם רואות:

יד

ואחרי כן נאסרו במעמקי האדמה עד יום המשפט הגדול, כי אז ענוש יענשו כל אשר השחיתו את דרכיהם ואת עלילותיהם לפני ה':

טו

וישמד את כל משכנותיהם, ולא נותר מהם עד אחד אשר לא שפט אותו ככל רעתם:

טז

ויעש לכל ברואיו קרב חדש ונכון, אשר לא יחטאו לעולמים לכל קרבם וכל איש יצדק במולדתו לעד:

יז

ועונש כולהם נחרץ וחרות על לוחות השמים בלי עולתה:

יח

וכל הסרים מן הדרך אשר נועד להם ללכת בה אם לא ילכו בה, העונש כתוב לכל קרב ולכל דור:

יט

ולא ינצל כל אשר בשמים ועל הארץ, באור ובחושך בגיא צלמות ובתהום רבה ובמקום האופל:

כ

כל עונשם כלה ונחרץ וכתוב וחרות לכולם:

כא

את הגדול ישפוט כגדלו ואת הצעיר כצעירתו, ואת כל איש ואיש ישפוט על פי דרכו:

כב

ולא יקח שוחד, באמרו כי ישב לשפוט את כל בשר:

כג

וכי יתן לו איש את כל אשר על הארץ, לא ישא פניו ולא יקח דבר מידו כי הוא השופט:

כד

ועל בני ישראל כתוב וחרוץ לאמור, אם יפנו אליו בצדקה יסלח לכל אשמם וישא לכל עוונם:

כה

כתוב וחרוץ, כי כל מודה ועוזב פשעיו ירוחם פעם אחת בשנה:

כו

אבל לא רוחמו כל אשר השחיתו את דרכם ואת יצרם לפני המבול אך נוח לבדו, כי פניו נשאו בגלל הבנים אשר הציל למענהו ממי המבול:

כז

כי לבו היה צדיק בכל דרכיו כאשר צֻוה, ולא עבר על כל אשר נפקד עליו:

כח

ויאמר ה' ימח כל אשר בחרבה, מכל הבהמה עד חית השדה ועוף השמים ועד הרמש הרומש על הארץ:

כט

ויצו את נוח לעשות לו תיבה להנצל ממי המבול:

ל

ויעש נוח תיבה לכל אשר צוהו, ביובל השבעה ועשרים בשבוע החמישי בשנה החמישית:

לא

ויבוא אליה בשנה השישית בו בחודש השני בראש החודש השני:

לב

עד יום ששה עשר בו בא הוא וכל אשר הבאנו לו אל התיבה, ויסגר ה' בעדו מחוץ ביום שבעה עשר בערב:

לג

וה' פתח שבע ארובות שמים, להמטיר מים מן השמים על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה:

לד

וגם מעיינות התהום העלו מים, עד כי מלא כל העולם מים:

לה

ויגברו המים על הארץ, חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים על כל ההרים הגבוהים:

לו

ותרום התיבה מעל הארץ, ותלך על פני המים:

לז

ויהיו המים על פני הארץ חמשה חודשים, חמישים ומאת יום:

לח

ותלך ותנח על ראש הלובָר, אחר הרי אררט:

לט

ובחודש הרביעי נסכרו מעינות תהום רבה, וארובות השמים נכלאו:

מ

ובראש החודש השביעי נבקעו כל מעינות תהומות הארץ, וזרם המים החל לרדת אל תחתית התהום:

מא

ובראש החודש העשירי נראו ראשי ההרים:

מב

ובראש החודש הראשון נראתה האדמה וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב, בשבוע החמישי בשנה השביעית בו:

מג

ובשבעה עשר יום לחודש השני יבשה הארץ:

מד

ובשבעה ועשרים יום הסיר את מכסה התיבה, וישַלח מתוכה את חית הארץ ועוף השמים והרמש: