ספר היובלים/מט

ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ

א

זכור את המצוה אשר נתן ה' לך על דבר הפסח, לשמור אותו במועדו בארבעה עשר לחודש הראשון:

ב

כי תשחט אותו בין הערבים, ויאכלו אותו בלילה באמש החמשה עשר מעת בוא השמש:

ג

כי היום הזה הוא החג הראשון, ויום ראשון לחג הפסח:

ד

וַתאכלו את הפסח במצרים כאשר שולחו כל אילי משטמה להכות כל בכור מצרים, מבכור פרעה עד בכור שפחת השבי אחר הריחים ועד הבהמה:

ה

וזה האות אשר נתן להם ה', אל כל בית אשר זורק דם השה על משקופו אל בית כזה לא יבואו להכות את הסגורים בו והיה כל אשר בבית נמלטו בהיות אות הדם על הדלת:

ו

ומלאכי האלהים עשו את כל אשר צוה אותם, ופסחו על כל בני ישראל:

ז

ולא היה בהם נגף להשחית מהם נפש כל חי, אם בהמה או איש או אך כלב אחד:

ח

ובמצרים היתה המגפה גדולה מאוד, ואין בית אשר אין שם מת ובכיה וצעקה:

ט

וכל ישראל אכלו במנוחה את בשר הפסח וישתו יין ויהללו ויודו ויברכו לה' אלהי אבותיהם ויהיו נכונים לצאת מתחת עול הסבלות וממצרים הרעה:

י

ואתה זכור את היום הזה כל ימי חייך אחת בשנה ביומו ככל חוקתו, ואל תחליף את היום באחר ואל תמיר את החודש באחר:

יא

כי חוקת עולם היא וחרותה היא על לוחות השמים לבני ישראל לשמור בכל שנה ושנה את מועדה אחת לכל דורותיהם, ואין גבול לזמן כי אם לעולמים נועד:

יב

והאיש אשר הוא טהור ולא בא לעשות אותו במועדו, להקריב קרבן לרצון לפני ה' ביום מועדו ולאכול ולשתות לפני ה' ביום מועדו:

יג

ונכרת האיש ההוא אם הוא טהור וקרוב, כי קרבן ה' לא הקריב במועדו וחטאו ישא האיש ההוא:

יד

בני ישראל לדורותיהם ישמרו את הפסח במועדו בארבעה עשר לחודש הראשון בין הערבים, בחלק השלישי ביום עד החלק השלישי בלילה:

טו

כי שני חלקי היום נתונים לאור, והחלק השלישי לערב:

טז

זה הדבר אשר צוה ה', כי תעשה אותו בין הערבים:

יז

ולא יעשה בבוקר בכל עת האור, כי אם לפנות ערב:

יח

ואכלו אותו בעת הערב עד החלק השלישי בלילה, והנותר מכל בשרו אחר החלק השלישי בלילה באש ישרפו גם שרוף אותו:

יט

ולא יבשלו אותו במים ואל יאכלוהו חי, כי אם צלוי היטב באש וקלוי באש:

כ

ראשו על קרבו ועל כרעיו יצלו באש, ועצם לא ישברו בו:

כא

לכן צוה ה' את בני ישראל לעשות את הפסח במועדו ולבלתי שבור עצם בו, כי חג הוא ויום מועד ולא יעברו ממנו יום או חודש כי אם במועדו ייעשה:

כב

ואתה צו את בני ישראל ויעשו את הפסח בימיו בכל שנה ושנה אחת בשנה ליום המועד, להיות לזיכרון לרצון לפני ה' ולא יהיה בהם נגף בשנה ההיא להמית ולהכות אותם:

כג

והיה כאשר יחוגו את הפסח במועדו ככל אשר צֻווה, יישמרו מאכול אותו מחוץ למקדש אדונָי:

כד

לפני כל עם עדת ישראל ישמרו אותו במועדו, כל הבאים ביומו לאכול אותו במקדש אלוהיכם לפני ה' מבן עשרים שנה ומעלה:

כה

כי כן כתוב ונועד, לאכול אותו בבית מקדש ה':

כו

והיה כי יבואו בני ישראל אל ארץ נחלתם ארץ כנען, ויטו את אהל ה' בקרב הארץ בתוך אחד שבטיו עד בנות מקדש ה' בארץ:

כז

ובאו ועשו את חג הפסח בתוך אוהל ה', ושחטו אותו לפני ה' מימים ימימה

כח

ובימי היות בית בנוי לשם ה' בארץ נחלתם, ילכו שמה ושחטו את הפסח בערב בבוא השמש בחלק השלישי ליום:

כט

ונתנו את הדם על משקוף המזבח ואת החלב ישימו על האש אשר על המזבח, ואת בשרו קלוי באש יאכלו בחצר המקדש לשם ה':

ל

ולא יעשו את הפסח בעריהם ובכל מקום, בלתי לפני אוהל ה' או לפני ביתו אשר שמו ישכון בקרבו, ולא יחטאו לה':

לא

ואתה משה צו את בני ישראל ושמרו את חוקת הפסח כאשר צֻווית, ושמרתם אותו מדי שנה בשנה ביומו:

לב

ואת חג המצות ישמרו לאכול מצות שבעת ימים, למען ישמרו מועדו להקריב לו קרבן מדי יום ביומו בשבעת ימי פסח ההם לפני ה' על מזבח אלהיכם:

לג

כי החג הזה חגותם בחפזון בצאתכם ממצרים עד עברכם את הים אל מדבר שור, כי על שפת הים חגותם אותו עד תומו: