ספר היובלים/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

פרק ב

א

ויאמר מלאך הפנים אל משה בדבר ה׳ לאמור:

ב

כתוב בספר תולדות השמים והארץ כי בששת ימים כילה ה׳ אלהים את כל מלאכתו אשר ברא לעשות וביום השביעי שבת ויקדשהו לעולמי עד וישימהו לאות על כל מעשיו:

ג

הן ביום הראשון ברא את השמים ממעל והארץ והמים וכל הרוחות העומדים לפניו:

ד

ומלאכי הפנים ומלאכי הקדושה ומלאכי רוח האש ומלאכי רוח סערה ומלאכי רוחות ענני עלטה:

ה

ומלאכי הברד והכפור ומלאכי העמקים הרעמים והברקים, ומלאכי רוחות הקור והחום הסתיו האביב החורף והקיץ:

ו

ומלאכי הרוחות לכל מעשיו בשמים ובארץ ובכל העמקים, ומלאכי החושך והאור והשחר והערב אשר הכין בחכמת תבונתו:

ז

ואז ראינו מעשיו ונברכהו ונהללהו על כל מעשיו כי שבע מלאכות גדולות עשה ביום הראשון:

ח

וביום השני עשה את הרקיע בין המים ויבדלו המים ביום ההוא חציים עלה מעל לרקיע וחציים ירד מתחת לרקיע אשר בתווך על פני כל הארץ:

ט

וזאת המלאכה האחת אשר עשה ביום השני:

י

וביום השלישי עשה באמרו, יקוו המים מעל פני כל הארץ אל מקום אחד ותראה היבשה:

יא

ויעש למים כאשר אמר להם ויקוו מעל פני הארץ אל מקום אחד מחוץ לרקיע ותראה היבשה:

יב

וביום ההוא ברא למים את תהומות הימים למקוה מימיהם, וכל הנהרות ומקומות מקווה המים בהרים ובכל האדמה:

יג

וכל האגמים וכל טל הארץ והזרע אשר יזרע למינהו וכל מאכל אשר יאכל והעצים עושי פרי ועצי היער וגן העדן לתאווה:

יד

כל ארבע הבריאות הגדולות האלה ברא ביום השלישי:

טו

וביום הרביעי ברא את השמש ואת הירח ואת הכוכבים ויתן אותם ברקיע השמים להאיר על כל הארץ:

טז

וישם אותם למושלי היום והלילה ולהבדיל בין אור ובין חושך:

יז

ויעש אלהים את השמש לאות גדולה על הארץ לימים ולשבתות לשנים וליובלים ולכל תקופות השנה:

יח

ולהבדיל בין אור ובין חושך ולמגד כל דבר אשר יצמח ויפרה על הארץ:

יט

את שלושת המינים האלה עשה ביום הרביעי:

כ

וביום החמישי ברא את התנינים הגדולים בתוך תהומות המים כי המה ראשית יצורי ידיו את כל הבשר ואת כל השורץ במים את הדגים ואת כל אשר יעופף את כל עוף כנף למינהו:

כא

ויזרח להם השמש למרפא ולכל אשר על הארץ לכל הצומח על הארץ ולכל עצים עושי פרי ולכל הבשר:

כב

את כל שלושת המינים האלה עשה ביום החמישי:

כג

וביום הששי עשה את כל חיות הארץ, ואת כל הבהמה ואת כל רמש האדמה:

כד

ואחר כל זאת עשה את האדם, זכר ונקבה עשה אותם:

כה

וישימהו לרודה בכל אשר על הארץ ואשר בימים ובעוף השמים ובחיות הארץ ובבהמה ובכל הרומש הרומש על הארץ ובכל האדמה לכל זאת עשה אותו לאדון:

כו

ואת ארבעת המינים האלה עשה ביום הששי ויהיו כולם שנים ועשרים מינים:

כז

ויכל את כל מלאכתו ביום השישי את כל אשר בשמים ועל הארץ ובימים ובעמקים את אשר באור ובחושך ובכל:

כח

ויעש לנו אות גדולה את יום השבת, כי ששת ימים נעשה כל מלאכה וביום השביעי נשבות מכל מלאכה כל מלאכי הפנים וכל מלאכי הקדושה:

כט

אלינו אל שני המינים הגדולים האלה אמר את הדבר הזה כי נשמור את יום השבת איתו בשמים ובארץ:

ל

ויאמר אלינו הנה אנוכי מפלה לי עם מקרב העמים, אשר יחוגו את יום השבת גם הם:

לא

והקדשתי אותו לי לעם וברכתי אותו כאשר הקדשתי את ימי השבת וברכתי אותם כן אברך אותו והיו לי לעם ואנכי אהיה להם לאלהים:

לב

ואבחר בזרע יעקב מכל אשר ראיתי ואכתוב אותו לי לבני בכורי ואקדיש אותו לי לעולם ועד:

לג

ואלמדם את יום השבת למען ישבתו בו מכל עבודתם:

לד

וישם בו אות כי יחוגו גם המה עמנו את השבת ביום השביעי לאכול ולשתות ולברך את אשר ברא את הכל:

לה

כאשר ברך גם הוא אותו ויקדשהו לו לעם, לעמוד בראש כל העמים ולחוג אתנו יחדיו את יום השבת:

לו

ויעש כי יעלו פקודיו לפניו לריח ניחוח, לרצון לפניו כל ימי שניים ועשרים ראשי בני האדם עד יעקב:

לז

ושניים ועשרים מיני מלאכות נעשו עד היום השביעי הזה:

לח

היום הזה מבורך ומקודש, וגם האיש ההוא מבורך ומקודש:

לט

ושניהם גם יחד, לקדושה ולברכה.

מ

ויעקב וזרעו היה יהיו תמיד ברוכי קדושי העדות והתורה, כאשר קידש וברך לפנים את יום השבת ביום השביעי:

מא

ויברא את השמים ואת הארץ ואת כל הנברא בששת ימים ויועד ה׳ חג קדוש לכל ברואיו:

מב

על כן צוה עליו את כל ברואיו, כי ימותו כל מחללו מות ימות

מג

ואתה צו את בני ישראל כי ישמרו את היום הזה לקדשו לבלתי עשות בו כל מלאכה ולא יחללוהו:

מד

כי קדוש הוא מכל הימים וכל מטמאו מות יומת, וכל העושה בו מלאכה מות יומת לעולם ועד:

מה

למען ישמרו בני ישראל את היום הזה לדורותיהם, ולא יכרתו מן הארץ:

מו

כי הוא יום קדוש ויום ברוך, וכל איש אשר ישמרהו וישבות בו מכל עבודתו יהיה קדוש וברוך לעולם כמונו:

מז

ואתה הודע ובאר לבני ישראל את משפט היום הזה, כי ישבתו בו ולא יזנחו אותו בשרירות לבם:

מח

לבל יעשו בו דבר מכל צרכיהם, ולא יעשו בו כל מאכל אשר יאכל וכל משקה אשר יישתה:

מט

ולא ישאבו מים ולא ישאו בו משא להוציא ולהביא בשעריהם, אם לא הכינו להם דבר בששת הימים במושבותיהם:

נ

ודבר לא יוציאו ויביאו ביום הזה מבית לבית, כי הוא קדוש ומבורך מכל ימי היובל בשנות היובל:

נא

בו שבתנו בטרם יגלה אוזן אנוש לשבות בו על הארץ:

נב

ובורא כל היקום ברך אותו, אכן לא קידש כל מתי חלד וכל העמים לשבות בו ולשתות ולשבות בו כי אם את ישראל לבדו:

נג

לו לבדו נתן את יום השבת לאכול ולשתות ולשבות בו על הארץ:

נד

ויברך אותו בורא כל היקום, אשר ברא את היום הזה לברכה ולקדושה ולתהלה על כל הימים:

נה

זאת התורה והעדות מורשה לבני ישראל חוקת עולם לדורותיהם: