ספר היובלים/לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

א[עריכה]

וישב בלילה ההוא בבית אל, ויחלום לוי והנה מלאו ידיו וידי בניו לכהונת עולם לכהן לפני אל עליון:

ב[עריכה]

וייקץ משנתו, ויברך לה':

ג[עריכה]

וישכם יעקב בבוקר בארבעה עשר לחודש הזה, ויעשר מכל הבא בידו מאדם ועד בהמה מזהב ועד כלים ושמלות, ויעשר מכל.

ד[עריכה]

ובימים ההם הרתה רחל את בנימין בנה, ויפקוד יעקב את בניו ממנו ולמעלה ויפול חבל ה' על לוי:

ה[עריכה]

וילבש אותו בגדי כהונה וימלא את ידיו:

ו[עריכה]

ובחמישה עשר לחודש הזה הקריב על המזבח ארבעה עשר פרים בני בקר ועשרים ושמונה אילים וארבעים ותשעה כבשים ושישים טלאים ועשרים ותשעה גדיי עיזים, לאישֶה על המזבח ולנדבת רצון לריח ניחוח לה':

ז[עריכה]

זאת עולת שלמי נדרו אשר נדר לתת את המעשר, על מנחתם וניסכיהם:

ח[עריכה]

ויהי כאכול האש אותם ויקטר עליהם לבונה על האש:

ט[עריכה]

ולתודה הקריב פרים שניים ואילים ארבעה ושני כבשים בני שנה ועשרה עגלים וארבע צאן ושני גדיי עיזים:

י[עריכה]

ככה עשה להעלות שבעה ימים, ויאכל שם עם כל בניו ואנשיו בשמחה שבעת ימים:

יא[עריכה]

ויברך ויודה שם לה' אשר הציל אותו מכל רעה, ויעש לו את נדרו

יב[עריכה]

ויעשר מכל בהמה טהורה ויעש אישֶה, ואת הבהמה אשר איננה טהורה נתן אל לוי בנו ואת נפש האדם נתן לו:

יג[עריכה]

ויכהן לוי בבית אל לפני יעקב אביו ביתר שאת על עשרת אחיו, ויהי שם לכוהן:

יד[עריכה]

ויתן לו יעקב את נדרו, ויתן גם את המעשר השני לה', ויקדש אותו ויהי לו קודש:

טו[עריכה]

ועל כן נועד לחוק בשמים לתת את המעשר השני, לאכול אותו לפני ה' במקום הנבחר לשכן שמו שם שנה בשנה:

טז[עריכה]

ולחוק הזה אין קץ הימין, לעולם כתובה החוקה ההיא לעשות אותה שנה שנה לאכול את המעשר השני לפני ה' במקום הנבחר:

יז[עריכה]

ולא יוותר ממנו מאומה משנה הזאת עד השנה השנית, כי אם בשנתו ייאכל הזרע עד תשובת השנה מימי ביכורי השנה תבואת הזרע התירוש והיצהר עד שוב הימים האלה:

יח[עריכה]

וכל הנותר ממנו ישן הוא פיגול יהיה ובאש ישרף, כי טמא הוא:

יט[עריכה]

וככה יאכלוהו יחדיו בבית הקודש, ולא יהיה ישן נושן:

כ[עריכה]

וכל מעשר הבקר והצאן קודש לה' ולכהניו יהיו לאכול לפניו מימים ימימה, כי כן נועד על המעשר וחרות על לוחות השמים:

כא[עריכה]

ובלילה השני בשנים ועשרים לחודש הזה הואיל יעקב לבנות את המקום ההוא ולהקיף את הכר חומה ולחנוך אותו ולהקדישהו לעולם לו ולבניו אחריו עד עולם:

כב[עריכה]

ויֵרָא אליו אלוהים בלילה ויברך אותו, ויאמר לו לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך:

כג[עריכה]

ויאמר לו עוד אנכי ה' אלוהיך קונה שמים וארץ, והפריתי אותך והרביתיך במאוד מאוד ומלכים מחלציך יצאו וירדו בכל ובכל מקום מדרך כף רגל אנוש:

כד[עריכה]

ונתתי לזרעך את כל הארץ אשר תחת השמים ורדו כאוות נפשם בכל העמים, ובכן ימשכו ויקחו להם את כל הארץ וירשו אותה לעולם:

כה[עריכה]

ויכל לדבר איתו ויעל מעליו, ויבט יעקב אחריו עד אשר עלה השמימה:

כו[עריכה]

וירא במראה הלילה והנה מלאך יורד מן השמים ושבעה לוחות בידיו ,ויתן אותם אל יעקב ויקרא בהם ויקרא את כל הכתוב עליהם את אשר יקרה לו ולבניו לדורות עולם:

כז[עריכה]

ויַראהו את כל הכתוב על הלוחות ויאמר אליו, לא תבנה את המקום הזה ולא תעשה מקדש עולמים ולא ישכון פה כי לא זה המקום:

כח[עריכה]

לך לך אל בית אברהם אביך, ושבה בבית יצחק אביך עד יום מות אביך:

כט[עריכה]

כי במצרים תמות בשלום, ובארץ הזאת תקבר בכבוד בקברות אבותיך אל אברהם ויצחק:

ל[עריכה]

אל תירא כי כאשר ראית וקראת כן יהיה הכל, וכְתוֹב את כל אשר ראית וקראת:

לא[עריכה]

ויאמר יעקב, איך אזכור את כל אשר ראיתי וקראתי? ויאמר אליו, הזכר אזכיר לך את כל, ויעל מעליו:

לב[עריכה]

וייקץ משנתו ויזכור את כל אשר קרא וראה, ויכתוב את כל הדברים אשר קרא וראה:

לג[עריכה]

ויעצר שם עוד יום אחד ויזבח בו כימים הראשונים, ויקרא לו עצרת:

לד[עריכה]

כי היום ההוא עצרת היה, ולימים הראשונים קרא חג, וככה נראה לו להעשות ונכתב על לוחות השמים:

לה[עריכה]

ולכן צוּוָה לעשות אותו ולהוסיף אותו על שבעת ימי החג, וייקרא שמו עצרת כי הוא יעצור (ישלים) ימי החג על פי מספר ימי השנה:

לו[עריכה]

ובליל עשרים ושלושה לחודש הזה מתה דבורה מינקת רבקה ויקברו אותה מתחת לעיר תחת אלון הנחל, וקרא שם הנחל ההוא נחל דבורה ושם האלון אלון בכות אשר לדבורה:

לז[עריכה]

ותלך רבקה ותשב הביתה אל יצחק אביו, וישלח לו יעקב בידה איל ועגלים וכבשים לעשות לאביו מטעמים כאשר אהב:

לח[עריכה]

ואחר שילוחי אימו נסע הלאה, עד בואו אל הארץ כברת, וישב שם:

לט[עריכה]

ותלד רחל בן ותקרא שמו בן אוני בהקשותה בלידתה ואביו קרא לו בנימין, בעשירי לחודש השמיני בשנה הראשונה לשבוע השישי ליובל ההוא:

מ[עריכה]

ותמת רחל שם, ותיקבר בארץ אפרתה היא בית לחם:

מא[עריכה]

ויבן יעקב על קבורת רחל מצבה בדרך על קבורתה: