ספר היובלים/ל

ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ

א

ובשנה הראשונה לשבוע השישי עלה שלם אשר מקדם לשכם בשלום, בחודש הרביעי:

ב

ושם לקחו את דינה בת יעקב אל בית שכם בן חמור החיוי נשיא הארץ, וישכב אותה ויענה:

ג

והיא היתה נערה קטנה בת שתים עשרה שנה, ויבקש מלפני אביה לתתה לו לאשה ומאחיה ביקש אותה לו:

ד

אכן אף יעקב ובניו חרה באנשי שכם אשר טימאו את דינה אחותם, ויתנכלו רעה ביניהם ויעשו בערמה ובמירמה איתם:

ה

ושמעון ולוי באו בסתר שכמה ויעשו שפטים בכל אנשי שכם, ויהרגו את כל האנשים אשר מצאו בתוכה ולא הותירו איש בה:

ו

את כולם הרגו במכאובים על אשר טימאו את דינה אחותם:

ז

ולא תעשו כן מיום הזה והלאה לטמא בת ישראל:

ח

כי בשמים הושת עליהם העונש להכרית כל אנשי שכם לפי חרב, כי נבלה עשו לבת ישראל:

ט

ויתן אותם ה' ביד בני יעקב להכריתם לפי חרב, ולעשות בהם שפטים:

י

ולא ייעשה כדבר הזה בישראל לעולם, לענות בתולה ישראלית:

יא

ואיש איש מישראל אשר יתן או אשר נתן את בתו או את אחותו לאיש מזרע הגוים מות יומת ובאבנים ירגמוהו, כי חטא ונבלה עשה בישראל:

יב

ואת האשה ישרפו באש, כי טימאה את שם בית אביה ונכרתה מישראל:

יג

ולא ימצא כל טומאה וזנונים בישראל בכל דורות הארץ, כי קדוש ישראל לה':

יד

וכל איש אשר יעשה תועבה, מות יומת וסקול יסקל:

טו

כי כן נחרת ונכתב על לוחות השמים על כל זרע ישראל, העושה טומאה מות יומת וסקול יסקל:

טז

ולחוק הזה אין קץ הימין ואין סוף ואין סליחה, כי אם הכרת יכרת האיש אשר טימא את בתו בכל ישראל כי מזרעו נתן למולך ועשה ואשם לטמאו:

יז

ואתה משה צו את בני ישראל והעידה בם לבל יתנו מבנותיהם לגויים ולא יקחו מבנות הגוים, כי תועבת ה' היא:

יח

על כן כתבתי לך בכל דברי התורה, את כל מעשה אנשי שכם אשר עשו לדינה:

יט

ואת אשר נדברו בני יעקב לאמור, לא נוכל לתת את בתנו לאנשים אשר להם ערלה:

כ

כי חרפה היא לנו ולישראל בתת אותה או בקחת מבנות הגוים, כי טמא היא ופיגול בישראל וישראל לא יטהר:

כא

ובגלל התועבה הזאת כי יהיה לאיש אישה מבנות הגוים או כי יתן איש אחת מבנותיו לאיש מכל הגוים, יבואו נגע על נגע וקללה על קללה וכל פגעים ונגעים וקללות:

כב

וכי תעשה את הדבר הזה והעלם יעלימו [עם הארץ] את עיניהם מן העושים תועבה והמטמאים את מקדש ה' והמחללים את השם הקדוש, ענוש יענש כל העם יחדו בעבור כל הטומאה והתועבה הזאת:

כג

ולא ישא פני איש ולא יכיר פנים במשפט, ולא יקח מידו מנחה וקרבן מנחה ואשֶה וחֵלב וקטורת לריח ניחוח לרצון:

כד

ככה ייעשה לכל איש ואישה בישראל, אשר יחללו את מקדשו:

כה

לכן ציויתיך לאמור העד בישראל את אשר הועד, ראה מה היה לאנשי שכם ולבניהם איך ניתנו ביד שני בני יעקב והומתו במכאובים:

כו

ותחשב להם לצדקה ויכתבו לצדקה, ויבחר בזרע לוי לכהנים וללויים לעמוד לשרת לפני ה' כמונו כל הימים:

כז

וברוך לוי ובניו לעולם, תחת אשר קנאו לעשות צדקה ומשפט ונקמה בכל המתקוממים על ישראל:

כח

וככה יירשם לאיש בעדות לוחות השמים ברכה וצדקה לפני אלוהי כל היקום, וגם אנחנו נזכור את הצדקה אשר עשה בחייו בכל עיתות השנה עד אלף דור:

כט

ברכה תוחק לו ותבואתהו לו ולזרעו אחריו, ויכתב לידידיה ולצדיק על לוחות השמים:

ל

וכל המקרה הזה כתבתי לך וציויתי אותך לספר אותו באזני בני ישראל, לבלתי יאשמו ולא יעברו חוק ולא יפרו את הברית אשר כרת עמהם לשמור אותה ולהכתב לידידים:

לא

ואם יעברו ועשו ככל דרכי הטומאה, יכתבו על לוחות השמים לאויבים למען ימחו מספר החיים ויכתבו בספר הנכחדים והנכרתים מן הארץ:

לב

ביום אשר הרגו בני יעקב את אנשי שכם נרשם להם בספר בשמים, אשר עשו צדקה ומשפט ונקמה בחטאים ונכתב להם לברכה:

לג

ויקחו את דינה אחותם מבית שכם ויצאו:

לד

וישובו ויבוזו את כל אשר היה בשכם, את צאנם ואת בקרם ואת חמוריהם ואת כל רכושם ואת כל מקניהם, ויביאו את הכל אל יעקב אביהם:

לה

וידבר אתם על אשר החריבו את העיר, כי ירא מפני יושבי הארץ הכנעני והפריזי:

לו

אכן היתה חיתת אלוהים על כל הערים אשר סביבות אנשי שכם, ולא קמו לגרש את בני יעקב כי נפלה אימתה עליהם