ספר היובלים/ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

א[עריכה]

ובשנה הראשונה לשבוע השישי עלה שלם אשר מקדם לשכם בשלום, בחודש הרביעי:

ב[עריכה]

ושם לקחו את דינה בת יעקב אל בית שכם בן חמור החיוי נשיא הארץ, וישכב אותה ויענה:

ג[עריכה]

והיא היתה נערה קטנה בת שתים עשרה שנה, ויבקש מלפני אביה לתתה לו לאשה ומאחיה ביקש אותה לו:

ד[עריכה]

אכן אף יעקב ובניו חרה באנשי שכם אשר טימאו את דינה אחותם, ויתנכלו רעה ביניהם ויעשו בערמה ובמירמה איתם:

ה[עריכה]

ושמעון ולוי באו בסתר שכמה ויעשו שפטים בכל אנשי שכם, ויהרגו את כל האנשים אשר מצאו בתוכה ולא הותירו איש בה:

ו[עריכה]

את כולם הרגו במכאובים על אשר טימאו את דינה אחותם:

ז[עריכה]

ולא תעשו כן מיום הזה והלאה לטמא בת ישראל:

ח[עריכה]

כי בשמים הושת עליהם העונש להכרית כל אנשי שכם לפי חרב, כי נבלה עשו לבת ישראל:

ט[עריכה]

ויתן אותם ה' ביד בני יעקב להכריתם לפי חרב, ולעשות בהם שפטים:

י[עריכה]

ולא ייעשה כדבר הזה בישראל לעולם, לענות בתולה ישראלית:

יא[עריכה]

ואיש איש מישראל אשר יתן או אשר נתן את בתו או את אחותו לאיש מזרע הגוים מות יומת ובאבנים ירגמוהו, כי חטא ונבלה עשה בישראל:

יב[עריכה]

ואת האשה ישרפו באש, כי טימאה את שם בית אביה ונכרתה מישראל:

יג[עריכה]

ולא ימצא כל טומאה וזנונים בישראל בכל דורות הארץ, כי קדוש ישראל לה':

יד[עריכה]

וכל איש אשר יעשה תועבה, מות יומת וסקול יסקל:

טו[עריכה]

כי כן נחרת ונכתב על לוחות השמים על כל זרע ישראל, העושה טומאה מות יומת וסקול יסקל:

טז[עריכה]

ולחוק הזה אין קץ הימין ואין סוף ואין סליחה, כי אם הכרת יכרת האיש אשר טימא את בתו בכל ישראל כי מזרעו נתן למולך ועשה ואשם לטמאו:

יז[עריכה]

ואתה משה צו את בני ישראל והעידה בם לבל יתנו מבנותיהם לגויים ולא יקחו מבנות הגוים, כי תועבת ה' היא:

יח[עריכה]

על כן כתבתי לך בכל דברי התורה, את כל מעשה אנשי שכם אשר עשו לדינה:

יט[עריכה]

ואת אשר נדברו בני יעקב לאמור, לא נוכל לתת את בתנו לאנשים אשר להם ערלה:

כ[עריכה]

כי חרפה היא לנו ולישראל בתת אותה או בקחת מבנות הגוים, כי טמא היא ופיגול בישראל וישראל לא יטהר:

כא[עריכה]

ובגלל התועבה הזאת כי יהיה לאיש אישה מבנות הגוים או כי יתן איש אחת מבנותיו לאיש מכל הגוים, יבואו נגע על נגע וקללה על קללה וכל פגעים ונגעים וקללות:

כב[עריכה]

וכי תעשה את הדבר הזה והעלם יעלימו [עם הארץ] את עיניהם מן העושים תועבה והמטמאים את מקדש ה' והמחללים את השם הקדוש, ענוש יענש כל העם יחדו בעבור כל הטומאה והתועבה הזאת:

כג[עריכה]

ולא ישא פני איש ולא יכיר פנים במשפט, ולא יקח מידו מנחה וקרבן מנחה ואשֶה וחֵלב וקטורת לריח ניחוח לרצון:

כד[עריכה]

ככה ייעשה לכל איש ואישה בישראל, אשר יחללו את מקדשו:

כה[עריכה]

לכן ציויתיך לאמור העד בישראל את אשר הועד, ראה מה היה לאנשי שכם ולבניהם איך ניתנו ביד שני בני יעקב והומתו במכאובים:

כו[עריכה]

ותחשב להם לצדקה ויכתבו לצדקה, ויבחר בזרע לוי לכהנים וללויים לעמוד לשרת לפני ה' כמונו כל הימים:

כז[עריכה]

וברוך לוי ובניו לעולם, תחת אשר קנאו לעשות צדקה ומשפט ונקמה בכל המתקוממים על ישראל:

כח[עריכה]

וככה יירשם לאיש בעדות לוחות השמים ברכה וצדקה לפני אלוהי כל היקום, וגם אנחנו נזכור את הצדקה אשר עשה בחייו בכל עיתות השנה עד אלף דור:

כט[עריכה]

ברכה תוחק לו ותבואתהו לו ולזרעו אחריו, ויכתב לידידיה ולצדיק על לוחות השמים:

ל[עריכה]

וכל המקרה הזה כתבתי לך וציויתי אותך לספר אותו באזני בני ישראל, לבלתי יאשמו ולא יעברו חוק ולא יפרו את הברית אשר כרת עמהם לשמור אותה ולהכתב לידידים:

לא[עריכה]

ואם יעברו ועשו ככל דרכי הטומאה, יכתבו על לוחות השמים לאויבים למען ימחו מספר החיים ויכתבו בספר הנכחדים והנכרתים מן הארץ:

לב[עריכה]

ביום אשר הרגו בני יעקב את אנשי שכם נרשם להם בספר בשמים, אשר עשו צדקה ומשפט ונקמה בחטאים ונכתב להם לברכה:

לג[עריכה]

ויקחו את דינה אחותם מבית שכם ויצאו:

לד[עריכה]

וישובו ויבוזו את כל אשר היה בשכם, את צאנם ואת בקרם ואת חמוריהם ואת כל רכושם ואת כל מקניהם, ויביאו את הכל אל יעקב אביהם:

לה[עריכה]

וידבר אתם על אשר החריבו את העיר, כי ירא מפני יושבי הארץ הכנעני והפריזי:

לו[עריכה]

אכן היתה חיתת אלוהים על כל הערים אשר סביבות אנשי שכם, ולא קמו לגרש את בני יעקב כי נפלה אימתה עליהם