ספר היובלים/ז

ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ

פרק ז

א

ובשבוע השביעי בשנה הראשונה בו ביובל הזה נטע נוח גפנים על ההר אשר נחה התיבה עליו, ושמו לובָר, אחד הרי אררט:

ב

ותעשינה פרי בשנה הרביעית:

ג

ויצור את פריו ויבצור אותו בשנה ההיא בחודש השביעי, ויעש ממנו יין וישימהו בכלי וישמרהו עד השנה החמישית עד היום הראשון הוא ראש החודש הראשון:

ד

ויעל אשה לה' פר בן בקר ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה ושעיר עזים אחד, לכפר בעדו ובעד בניו:

ה

ויעש בראשון את השעיר ויבא את דמו על המזבח אשר עשה, ואת כל חלבו שם על המזבח אשר עשה שם את האשה:

ו

ומן הפר ומן האיל ומן הכבשים שם את כל בשרם על המזבח, וישם עליו את כל מנחותיהם בלולות בשמן:

ז

אחרי כן זרק בראשונה יין באש על המזבח, וישם לבונה על המזבח ויעל ריח ניחוח לרצון לעלות לפני ה' אלהיו:

ח

וישמח, וישת מן היין הזה הוא ובניו בשמחה רבה:

ט

ויהי ערב ויבוא אל אהלה וישכב שיכור ויישן ויתגל בשנתו בתוך אהלה:

י

וירא חם את אביו נוח ערום, ויצא ויגד לשני אחיו בחוץ:

יא

ויקח שֵם את שמלתו ויקום הוא ויפת ויסירו את שמלתו מעל שכמם הפנים אחורנית, ויכסו את ערוות אביהם והם פונים אחורנית:

יב

ויקץ נוח משנתו וידע את כל אשר עשה לו בנו הקטן:

יג

ויקלל את בנו ויאמר ארור כנען, עבד עובד יהיה לאחיו:

יד

ויברך את שם, ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד לו:

טו

ויפת אלהים ליפת וישכון אלהים באהלי שם, ויהי כנען עבד לו:

טז

וידע חם כי קילל אביו את בנו, וייפרד מאת אביו הוא ובניו עמו בכוש ומצרים ופוט וכנען:

יז

ויבן לו עיר, ויקרא שמה כשם אשתו נחלת עמק:

יח

וירא יפת ויקנא באחיו, ויבן עיר גם הוא ויקרא לה כשם אשתו אדותן ילק:

יט

ושֵם שכן על פני אביו נוח, ויבן עיר אצל אביו על יד ההר ויקרא שמה גם הוא כשם אשתו צדקת לבב:

כ

שלוש הערים האלה קרובים אל ההר לובר, צדקת לבב לפני ההר קדמה ונחלת עמק נגבה, אדותן ילק ימה:

כא

ואלה בני שם עילם אשור ארפכשד....

כב

ביובל השמונה ועשרים הואיל נוח [ללמד] את בני בניו, את כל החוקות והמצוות אשר ידע ואת המשפט:

כג

ויעד בבניו לעשות צדק ולכסות בשר ערוותם, ולברך את בוראם ולכבד את האב ואת האם, לאהוב איש את רעהו ולשמור את נפשותיהם מכל זנונים וטומאה ומכל עוולה:

כד

כי בגלל שלושת הדברים האלה בא המבול על הארץ:

כה

בגלל הזנונים אשר זנו השומרים למורת חוקי משפטם אחרי בנות האדם, ולקחו להם נשים מכל אשר בחרו, המה עשו ראשית הטומאה:

כו

ובניהם הנפילים וכל אחיהם חלק לבם, ויאכל איש את רעהו, הענק המית את הנפיל והנפיל המית את העליון והעליון המית את בני האדם ואדם את רעהו:

כז

וכל איש היה [נכון] לעשות אוון ולשפוך דם נקי, ותמלא הארץ חמס:

כח

ובדרכיהם הלכו כל חית הארץ ועוף השמים, וכל השורץ והרומש על הארץ, ודם רב נשפך על הארץ:

כט

וכל יצר מחשבות האנשים היה אפס ורע כל היום:

ל

וימח ה' את כל היקום מעל פני האדמה, מפני רוע מעלליהם ומפני הדם אשר שפכו על הארץ, השמיד את כל היקום:

לא

ואני ואתם בני וכל אשר בא אתנו אל התיבה נשארנו:

לב

והנה אנכי רואה כיום את מעשיכם כי לא תתהלכו בצדקה, כי אם החילותם ללכת בדרך שחת:

לג

ולהיפרד איש מרעהו ולקנא איש בעמיתו, וכי לא תשבו בשלום בני איש את אחיו:

לד

כי אראה איך הרוחות הרעות החלו להוליככם תועה, אתכם ואת בניכם:

לה

ועתה אדאג לכם פן אחרי מותי תשפכו דם אדם על הארץ, ותיתמו גם אתם מעל פני האדמה:

לו

כי כל שופך דם אדם וכל אוכל דם כל בשר ישמד מקרב כל מן הארץ:

לז

ולא ישאר איש האוכל דם והשופך דם על הארץ, לא נין ולא נכד לו תחת השמים:

לח

כי אם בגיא צלמות ילכו למו, ואל בור שחת ירדו:

לט

בחשכת התהום יטבעו כולם במגפה רעה, איש איש [מכם] אשר לא יקריב מכל דם לכפר בעדכם:

מ

וזה הדבר מדי תשחטו חיה או בהמה או כל אשר יעופף על הארץ, עשו לכם פעולת צדקה בדם בכל מקום אשר ישפך על הארץ:

מא

ואיש מכם לא יאכל [בשר] בדם, אל תתנו לאכול דם לפניכם:

מב

כסו את הדם בעפר כי כן צוויתי, אעידהו לכם ולבניכם ולכל בשר:

מג

ואל תאכלו הנפש עם הבשר פן לא ידרש דמכם לנפשכם מכל בשר השופך אותו על הארץ:

מד

כי לא יכופר לארץ את הדם אשר נשפך עליה, כי אם בדם שופכו תטהר הארץ לכל דורותיה:

מה

ועתה בני שמעו בקולי עשו משפט וצדקה, למען תינטעו בצדקה על כל פני האדמה ותהילתכם תנשא לפני אלוהי אשר הציל אותי ממי המבול:

מו

והנה תלכו ובניתם לכם ערים ונטעתם בהן כל עץ צומח על הארץ:

מז

ולא יאסוף איש שלוש שנים מפרי כל עץ מאכל לאכלו, ... ובשנה הרביעית יהיה פריו קודש הילולים:

מח

וראשית כל פרי האדמה [...] יובא לפני אל עליון קונה שמים וארץ וכל היקום:

מט

למען יובא עם החלב ראשית פרי יין ושמן על מזבח ה' לרצונו:

נ

והנותר יאכלו משרתי בית ה' לפני המזבח לרצונו:

נא

ובשנה השביעית תעשו שמיטה, כי תשמטוה בצדק ובמישרים ותהיו צדיקים וכל מטעיכם יבורכו:

נב

כי כן ציווה חנוך אבי אביכם מתושלח את בנו ומתושלח ציווהו לבנו למך, ולמך ציווה לי את כל אשר ציוו לו אבותיו:

נג

וגם אנכי מצוהו לכם בני, כאשר ציווה חנוך את בנו ביובלו הראשון:

נד

בהיותו עוד בארץ החיים השביעי בדורותיו, ציווה והעיד את הדבר לבנו ולבני בניו עד יום מותו: